אנקלדוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנקלדוס
כוכב האם
כוכב אם השמש
מידע כללי
סוג ירח
ירח של שבתאי
תאריך גילוי 1789
מגלה ויליאם הרשל
על שם Enceladus עריכת הנתון בוויקינתונים
מאפיינים מסלוליים
ציר חצי-ראשי 237,948 ק"מ
אקסצנטריות 0.0045
זמן הקפה 1.3702 ימים
נטיית מסלול 0.019°
מאפיינים פיזיים
רדיוס קו משווה 252.1±0.2 קילומטר
ממדים 504.2 (513×503×497) ק"מ
נפח 67,113,076 קילומטר מעוקב, 1.370218 יממה
מסה ‎1.08×1020‎ ק"ג
צפיפות ממוצעת 1.61 גרם/סמ"ק
תאוצת הכובד בקו המשווה 0.113 מטר/שנייה2
זמן סיבוב עצמי 1.3702 ימים
נטיית ציר הסיבוב 0°
אלבדו 0.99±0.06
בהירות נראית 11.8 עריכת הנתון בוויקינתונים
טמפרטורה ממוצעת 32.9 קלווין, 75 קלווין, 145 קלווין
מאפייני אטמוספירה
לחץ אטמוספירי זניח פסקל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אֶנקֶלַדוּס (לעיתים נקרא אנסלדוס לפי אופן ההגייה הלועזי) הוא הירח השישי בגודלו של שבתאי. זהו הגוף הרביעי במערכת השמש שבו נתגלו פעילויות געשיות, אחרי כדור הארץ, הירח איו של צדק והירח טריטון של נפטון. הוא נקרא על שם אנקלדוס, אחד הגיגאנטים מן המיתולוגיה היוונית. הירח נתגלה ב-1789 על ידי ויליאם הרשל.

החללית קאסיני-הויגנס טסה בסמוך לאנקלדוס לראשונה ב-17 בפברואר 2005 ואף ביצעה טיסות קרובות יותר ב-9 במרץ 2005. ב-9 באוקטובר 2008 ביצעה מספר צילומים של ירח זה.

הירח הולך להיות יעד של אחת ממשימות החלל של תוכנית Voyager 2050 של סוכנות החלל האירופאית[1].

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו שאר ירחיו של שבתאי, אנקלדוס נקרא על שם דמות הקשורה לסטורן או למקבילו היווני קרונוס. אנקלדוס היה אחד הגיגאנטים (אחיהם למחצה של כרונוס) מן המיתולוגיה היוונית. אנקלדוס מסומן גם כשבתאי II.

השם לירח, כמו גם שמותיהם של שאר ששת הירחים של שבתאי שהיו ידועים באותה עת, הוצעו על ידי בנו של הרשל, ג'ון הרשל, ב-1847 במאמר "תוצאות תצפיות אסטרונומיות שנעשו בכף התקווה הטובה".[2]

אתרים גאולוגיים שונים בירח קרויים על שם אנשים ומקומות מסיפורי אלף לילה ולילה.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הירח מאפיינות שתי תכונות בולטות:

  1. הירח מורכב מקרח ועפר עם פעילות געשית הגורמת ל"גייזרים" של מים (קרח מומס) ועפר.
  2. האלבדו של פני השטח של הירח עולה על 90%. כלומר, זהו הגוף בעל הבוהק (הנובע מהחזר האור) הגבוה ביותר מכל גרמי השמיים המוכרים.

מאפיינים פיזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונת פסיפס של 4 תמונות שנלקחו על ידי החללית קאסיני-הויגנס ב-16 בפברואר 2005

תמונות ראשונות של פני השטח של אנקלדוס הגיעו מהחללית וויאג'ר 2, אשר חלפה על־ידו באוגוסט 1981. החללית קאסיני-הויגנס חלפה על־ידו שלוש פעמים בשנת 2005 וסיפקה פרטים נוספים.

התוצאות מהתצפיות של קאסיני-הויגנס סיפקו מידע רב שנדרש למודלים של מבנהו הפנימי של הירח. בין היתר, כלל המידע החדש שנאסף על ידי החללית הגדרה מדויקת יותר של המסה וצורת אליפסואיד תלת צירי, תצפיות ברזולוציה גבוהה של פני השטח ותובנות חדשות על הגאוכימיה של אנקלדוס.

אומדני מסה ממשימות וויאג'ר הביאו להנחה כי אנקלדוס מורכב כמעט כולו מקרח מים. בהתבסס על השפעות כוח המשיכה של אנקלדוס על קאסיני-הויגנס, התברר כי מסתו של הירח גדולה בהרבה ממה שחשבו בעבר, וצפיפותו הממוצעת 1.61 גרם/סמ"ק. צפיפות זו גבוהה מזו של ירחי קרח בינוניים אחרים של שבתאי, עובדה המצביעה על כך שבאנקלדוס אחוז גדול יותר של סיליקטים וברזל.

לפחות 5 סוגי שטחים זוהו על אנקלדוס. בנוסף למכתשים יש מישורים שטוחים ורכסים ובקעים קווים רחבים. לפחות חלק מפני השטח צעירים באופן יחסי, ככל הנראה בני פחות מ-100 מיליון שנה.

הקרח הנקי שמצוי על פני השטח של אנקלדוס נותן לו את האלבדו (החזרת האור של פני השטח) הגבוה ביותר של כל גוף במערכת השמש. משום שהוא מחזיר אור שמש כה רב, טמפרטורת פני השטח הממוצעת היא 201°C-.

במרץ 2005 נאס"א הודיעה כי מגנטומטר על חללית המחקר קאסיני-הויגנס זיהה אטמוספירה משמעותית, שייתכן ומייננת אדי מים. כיוון שכוח המשיכה של אנקלדוס חלש מכדי להחזיק באטמוספירה, האטמוספירה חייבת להתחדש ממקור כלשהו שנאס"א משערת שהוא הרי געש או גייזרים.[3][4]

גילוי מים על פני הירח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 2006 גילתה החללית קאסיני-הויגנס, שחגה סביב אנקלדוס, סילוני מים שפורצים מפני השטח בקוטב הדרומי שלו ומגיעים לגובה של כמה מאות קילומטרים. מקורם של המים הוא גייזר, סילון מים חמים ואדים, הפורץ בזמנים קבועים מנקב על פני הקרקע, באזור פעיל של הרי געש.

החוקרים סבורים כי אנקלדוס עשיר במאגר תת-קרקעי של מים. נמצאו גם עדויות לקיומם של חומרים אורגניים[5]. המים יכולים, בעיקרון, לאפשר צורות חיים פשוטות. זהו הגוף הרביעי הידוע שבו יש עדויות על קיומם של מים במצב צבירה נוזלי, יחד עם כדור הארץ, הירח אירופה של צדק וכוכב הלכת מאדים בעוד על הירח של כדור הארץ נתגלו עדויות למים קפואים בלבד.

במאי 2011, מדעני נאס"א דיווחו כי אנקלדוס התגלה כנקודה הכי אפשרית ליישוב אנושי, פרט לכדור הארץ, במערכת השמש.

ב-3 באפריל 2014, נאס"א דיווחה על עדויות לאוקיינוס תת-קרקעי גדול על פי נתונים מחללית קאסיני-הויגנס. בעקבות הממצאים נאמר כי אנקלדוס הוא אחד המקומות הכי סבירים להימצאות חיים.[6]

בספטמבר 2015 דווח כי מדידות החללית הוכיחו כי האוקיינוס התת-קרקעי הוא גלובלי ומקיף את כל פני הירח.[7].

באפריל 2017, הודיע נאס"א כי לאחר בחינת המידע שהגיע ממעבר קאסיני-הויגנס ליד הירח, נמצאו עדויות למימן מולקולרי, ואף לפעילות הידרותרמית מתחת לפני השטח. הממצאים מגדילים את הסבירות למציאת חיים.[8]

ב-27 ביוני 2018 דיווח מכון המחקר הדרום-מערבי שמהממצאים של קאסיני-הויגנס נמצא כי סילוני המים שהתגלו בירח מכילים תרכובת אורגנית, תנאי הבסיס להתפתחות חיים ככל הידוע.[9]

חומרים חיוניים לחיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2023 פורסם כי גרגרים קפואים הנפלטים מהרי געש שעל הירח אנקלדוס מכילים זרחן, החיוני לחיים. המרכיבים החיוניים האחרים התגלו שם בעבר: פחמן, מימן, חנקן, חמצן וגופרית (אם כי הזיהוי אינו ודאי)[10].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנקלדוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ינון בן שושן‏, לא רחוק מאיתנו: חוקרים סבורים שאפשר למצוא חיים בירח של שבתאי, באתר וואלה!‏, 1 באפריל 2024
  2. ^ Observations of Flora, באתר אוניברסיטת הרווארד (לקוח מכתב העת "Monthly Notices of the Royal Astronomical Society" כרך 8, עמוד 1)
  3. ^ Carolina Martinez,‏ Cassini Finds an Atmosphere on Saturn's Moon Enceladus, באתר נאס"א, 16 במרץ 2005
  4. ^ Maggie McKee,‏ Watery atmosphere discovered on Saturn's moon, באתר NewScientist,‏ 17 במרץ 2005
  5. ^ פרנק פוסטברג, גבריאל טובי, תורסטן דאמבק, ‏האם יש חיים באחד הירחים הקפואים של שבתאי?, במדור סיינטיפיק אמריקן של מכון דוידסון, 1 בדצמבר 2016
  6. ^ אבי בליזובסקי, ‏אישוש נוסף לקיומו של אוקיאנוס מים נוזלים מתחת לקרקע הירח השבתאי אנקלדוס, באתר "הידען", 4 באפריל 2014
  7. ^ נאס"א, קאסיני-הויגנס מגלה אוייקנוס גלובלי על הירח אנקלדוס, 15 בספטמבר 2015
  8. ^ Cassini finds molecular hydrogen in the Enceladus plume: Evidence for hydrothermal processes מאמר בעיתון Science מאת J. Hunter Waite1,*, Christopher R. Glein1,*, Rebecca S. Perryman1, Ben D. Teolis1, Brian A. Magee1, Greg Miller1, Jacob Grimes1, Mark E. Perry2, Kelly E. Miller1, Alexis Bouquet1, Jonathan I. Lunine3, Tim Brockwell1, Scott J. Bolton1, פורסם בגיליון מתאריך 14 באפריל 2017, Vol. 356, Issue 6334, pp. 155-159,
    DOI: 10.1126/science.aai8703
  9. ^ עודד כרמלי, סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע, חיים באנקלדוס? תרכובות אורגניות מורכבות התגלו בירח של שבתאי, באתר ynet, 27 ביוני 2018
  10. ^ אתר למנויים בלבד ניו יורק טיימס, בירח של שבתאי יש "ים סודה" שמכיל את המרכיבים מתאימים לקיום חיים, באתר הארץ, 16 ביוני 2023


146 ירחי שבתאי
ירחים רועי הטבעת S/2009 S 1 • הירחים הקטנים • פאן • דפניס • אטלס • פרומתאוס • (S/2004 S 6 • S/2004 S 4 • S/2004 S 3) • פנדורה
שותפי מסלול אפימתאוס • יאנוס
טבעת G אגיאון
אלקיאונידס מתונה • אנתה • פאליני
הירחים הפנימיים הגדולים (עם הטרויאנים) מימס • אנקלדוס • טתיס • (טלסטו • קליפסו) • דיוני • (הלנה • פולידפקיס)
ירחים גדולים אחרים ריאה • טיטאן • היפריון • יאפטוס
הירחים האינואיטיים S/2019 S 1 ‏ • קיוויאוק • S/2005 S 4 ‏ • S/2020 S 1 ‏ • איג'ירק • פאליאק • S/2004 S 31 ‏ • טרקק • סיארנק • S/2019 S 14 ‏ • S/2020 S 3 ‏ • S/2020 S 5 ‏
הירחים הגליקיים אלביוריקס • בווין • S/2007 S 8 ‏ •Saturn LX ‏ • אריאפוס • טארבוס • S/2020 S 4 ‏
הירחים הנורדיים פיבי • S/2006 S 20 ‏ • S/2006 S 9 ‏ • סקאד'י • S/2007 S 5 ‏• S/2007 S 7 ‏ • S/2007 S 2 ‏ • S/2004 S 37 ‏ • S/2004 S 47 ‏ • S/2004 S 40 ‏ • S/2019 S 2 ‏ • S/2019 S 3 ‏ • S/2020 S 7 ‏ • סקול • S/2020 S 2 ‏ • S/2019 S 4 ‏ • S/2004 S 41 ‏ • S/2004 S 42 ‏ • הירוקין • גרייפ • S/2004 S 13 ‏ • S/2007 S 6 ‏ • מונדילפארי • S/2006 S 1 ‏ • S/2004 S 43 ‏ • S/2006 S 10 ‏ • S/2019 S 5 ‏ • גרידר • ברגלמיר • ג'רנסאקה • נארווי • סוטונגר • S/2007 S 3 ‏ • S/2004 S 44 ‏ • S/2004 S 45 ‏ • האטי • S/2004 S 17 ‏ • S/2006 S 11 ‏ • S/2004 S 12 ‏ • אגת'ר • S/2006 S 13 ‏ • S/2007 S 9 ‏ • S/2019 S 7 ‏ • S/2019 S 8 ‏ • פרבאוטי • ת'רימר • בסטלה • S/2019 S 9 ‏ • S/2004 S 46 ‏ • אנגרבודה • S/2019 S 11 ‏ • אגיר • בלי • S/2019 S 10 ‏ • S/2019 S 12 ‏ • גרד • S/2019 S 13 ‏ • S/2006 S 14 ‏ • גונלוד • S/2019 S 15 ‏ • S/2020 S 6 ‏ • S/2004 S 7 ‏ • S/2006 S 3 ‏ • S/2005 S 5 ‏ • סקריימיר • S/2006 S 16 ‏ • S/2006 S 15 ‏ • S/2004 S 28 ‏ • S/2020 S 8 ‏ • אלוולדי • קארי • S/2004 S 48 ‏ • גיירוד • פנריר • S/2004 S 50 ‏ • S/2006 S 17 ‏ • S/2004 S 49 ‏ • S/2019 S 17 ‏ • סורטור • S/2006 S 18 ‏ • לוגי • יימיר • S/2019 S 19 ‏ • S/2004 S 21 ‏ • S/2019 S 18 ‏ • S/2004 S 39 ‏ • S/2019 S 16 ‏ • S/2004 S 53 ‏ • S/2004 S 36 • ת'יאזי • S/2019 S 20 ‏ • S/2006 S 19 ‏ • Saturn LXIV • פורנג'וט • S/2004 S 51 ‏ • S/2020 S 10 ‏ • S/2020 S 9 ‏ • Saturn LVIII • S/2019 S 21 ‏ • S/2004 S 52 ‏
מסלול חיצוני S/2006 S 12 ‏ • S/2019 S 6 ‏ • S/2004 S 24
מערכת השמש
השמשכוכב חמהנוגההירחכדור הארץקטגוריה:ירחי מאדיםמאדיםקרסחגורת האסטרואידיםצדקירחי צדקשבתאיירחי שבתאיאורנוסקטגוריה:ירחי אורנוסירחי נפטוןנפטוןקטגוריה:ירחי פלוטופלוטוקטגוריה:ירחי האומיההאומיהמאקה-מאקהחגורת קויפרדיסנומיהאריסהדיסק המפוזרעננת אורט
(לא בקנה המידה המקורי; מיקום הסמן על כל אחד מהגופים, יציג את שמו)

השמש • כוכב חמה • נוגה • כדור הארץ • מאדים • קרס • צדק • שבתאי • אורנוס • נפטון • פלוטו • האומיה • מאקה-מאקה • אריס

ירחים (הירח, ירחי מאדים, ירחי צדק, ירחי שבתאי, ירחי אורנוס, ירחי נפטון, ירחי פלוטו, ירחי האומיה, MK 2, דיסנומיה)

טבעות פלנטריות (טבעות צדק, טבעות שבתאי, טבעות אורנוס, טבעות נפטון, טבעות ריאה)

כוכב לכת • כוכב לכת ננסי • גופים קטנים במערכת השמש: מטאורואיד • כוכבי לכת מינוריים (אסטרואיד • קנטאור • גופים טרנס-נפטוניים: חגורת קויפר, הדיסק המפוזר) • שביט (עננת אורט)

כוכבי לכת ארציים • ענקי הגזים (ענקי הקרח) • גופים טרנס-נפטוניים (פלוטינו, פלוטואיד, גופים בחגורת קויפר, גופים בדיסק המפוזר, גופים בעננת אורט)

מערכת השמש הפנימית (כוכבי הלכת הארציים, חגורת האסטרואידים) • מערכת השמש התיכונה (ענקי הגזים) • מערכת השמש החיצונית (חגורת קויפר, הדיסק המפוזר, עננת אורט)

ראו גם: פורטל מדעי החלל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אנקלדוס&oldid=38389076"