אמיר הר-גיל

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמיר הר-גיל
לידה 18 במאי 1957 (בן 66)
תל אביב-יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מועדפת סרט תיעודי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
http://har-gil.com/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אמיר הר-גיל (נולד ב-18 במאי 1957) הוא במאי ישראלי, יוצר סרטים דוקומנטריים ומרצה בתחום.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הר-גיל נולד בתל אביב. הוא בנו של העיתונאי וסופר "מעריב" שרגא הר-גיל ונכד לעיתונאי ד"ר אלחנן הורוביץ. התחנך בבית החינוך ע"ש א"ד גורדון ובאורט טכניקום בגבעתיים והיה חבר פעיל בתנועת השומר הצעיר. היה ממקימי קיבוץ סמר בערבה, שירת בנח"ל המוצנח, עם שחרורו עבד הר-גיל ככתב לענייני כלכלה בעיתונים יומיים "שער לכלכלה", ו"יום יום לכלכלה". למד במדרשה למורים לאומנות ברמת השרון, סיים בהצטיינות בבית הספר לקולנוע ולטלוויזיה בית צבי ברמת גן, ובאוניברסיטת נורת'מבריה בניוקאסל שבאנגליה (.Ph.D).

עוד בהיותו סטודנט, סרט הביכורים שלו, "ארץ זבת חלב ודבש", פתח את פסטיבל הקולנוע ירושלים והוקרן במוזיאון תל אביב משך מספר חודשים. סרט הגמר שלו "בוקר טוב ישראל" זכה בפרס ראשון בפסטיבל הקולנוע ירושלים. בהמשך השתלב בערוץ הראשון, (הערוץ היחיד באותה תקופה) שם ביים כתבות למגוון תוכניות, בין היתר תוכנית התחקירים ב"מבט שני" בנושאים שונים ("הוואקף המוסלמי" ,"המועצה הדתית בנתניה"). מלבד זה עבד ככתב בתוכניות רבות במסגרת הערוץ הראשון, ובנוסף עבד גם בטלוויזיה החינוכית ככתב לתוכנית "ערב חדש" ("חשיפת ראשונה לשיר האהבה הישנה של שלמה ארצי") ותוכניות נוספות. במקביל הר-גיל ביים סרטים דוקומנטריים, כתבות לטלוויזיה, סרטי תדמית ("קטע טוב"), ווידאו קליפ. היה העורך הראשי של המגזין הבינקיבוצי "הגשה עצמית" ו"ערוץ לקבוץ."

סרטיו עוסקים בחברה הישראלית על מרכיביה השונים. בין היתר עסק הר-גיל בנושא עוני בישראל ("החיים על פי אווה"); הפערים בין מגזרים בחברה הישראלית ("בוקר טוב ישראל", "בוקר טוב ישראל־10 שנים אחרי", בוקר טוב ישראל־20 שנה אחרי"); הסכסוך הישראלי-פלסטיני ("לכודים", "ירושלים ממתינה בתור"); חשבון נפש של טייס קרב ("בקצה השמיים"); אישים שפעלו למען המדינה ("פואטרי צבן" על יאיר צבן ו"משה סנה - האיש שלא ויתר"): בנפש האדם ("כולם צ'יף).

שישה מסרטיו של הר-גיל נכנסו לתוכניות הלימודים וההדרכה. תוכנית הלימודים של משרד החינוך: "החיים על פי אווה", "הכשרון לחיות", "בוקר טוב ישראל", "בוקר טוב ישראל־10 שנים אחרי", "בוקר טוב ישראל־20 שנה אחרי". תוכנית הלימודים האירופאית למניעת סכסוכים: לכודים. "בוקר טוב ישראל" הופץ גם על ידי הסוכנות היהודית לכל הקהילות היהודיות בעולם, וכן שימש את תנועות הנוער: הצופים, השומר הצעיר, בני עקיבא.

לאורך כל הקריירה הר-גיל שילב בין בימוי סרטים, הרצאות בפני קהלים מגוונים, והוראת קולנוע וטלוויזיה באקדמיה. בעשור השני של המאה ה-21, משמש הר-גיל כמרצה בכיר באוניברסיטת חיפה ובמכללה האקדמית נתניה.

הר-גיל היה חבר בהנהלת איגוד הבמאים בישראל ובהנהלת פורום היוצרים הדוקומנטריים. כיום חבר בוועדת ביקורת של איגוד הבמאים. הוא חבר קבוץ יקום, (היה חבר מזכירות היישוב והיום יו"ר ועדת ביקורת) ומקיים סיורים ברחבי הקיבוץ בשם "קומנטרי".

חבר קיבוץ יקום משנת 1990. נשוי ואב לשלושה.

מבחר מעבודותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "כולם צ'יף" - (2024) סיפור של קהילה שאין כמוה בכל העולם. שיתוף מלא וחופש מוחלט. 100 כרטיסי אשראי לחשבון בנק אחד משותף. כל אחד עובד היכן וכמה שהוא מחליט, מוציא כמה שהוא רוצה, הכל לפי המצפון האישי. הכלל היחיד הוא שאין כלל. הבמאי, שהיה בין המייסדים, חוזר לראות כיצד הקהילה המיוחדת שרדה כך כמעט 50 שנה. הפקה משותפת עם איתי קן-תור.
  • "פואטרי צבן" - (2020) עוקב אחר גלי ונעמה, שתי פעילות חברתיות בתחילת דרכן, שמגיעות 'ללמוד' שיעור מהשר לשעבר יאיר צבן, מי שהקדיש שבעה עשורים מחייו לשיפור המצב וחברתי והמדיני בישראל ובעל ידע וניסיון בתחומי פעילות חברתית ופוליטית. יחד הם יוצאים למסע בין דורי שנע בין עבר, הווה לעתיד, במהלכו הן לומדות על ניהול מאבקים ותהליכים וכיצד ניתן לשנות מציאות בשטח גם שאתה נמצא בעמדת מיעוט.
  • "החיים על פי אווה" - (2001) החיים הטובים מתחת לקו העוני בישראל: אווה, שרי ונאווה מלמדות כיצד הן נוטלות זכויות שממילא מגיעות להן. אינטגרציה בתיכון מנקודת מבטם של הנמצאים בקו העוני. הופק במסגרת סדרה בנושא זכויות האדם בישראל. הסרט נבחר להיות חלק מתוכנית הלימודים העל-יסודית מטעם משרד החינוך.
  • "משה סנה האיש שלא ויתר" - (2018) סרט תיעודי המוצג במוזיאון מחנה המעפילים בעתלית ע"ש משה סנה. סיפורו של משה סנה, שהגה ויזם את מבצע ההעפלה "אקסודוס" ופעל רבות למען המדינה. הסרט זכה בפרס ראשון לסרט תיעודי קצר בלונדון (I Will Tell International Film Festival).
  • "ירושלים ממתינה בתור" - (2015) סרט תיעודי העוסק בשלושה גיבורים בתור למשרד הפנים במזרח ירושלים: עיסאם, חולה אנוש הזקוק לתרופות, ראנה, נערה הזקוקה להכרה של הרשויות וגאלב, המתחנן לאישורי בניה עבור ביתו ההרוס. הסרט הוקרן בכנסת ישראל ובבית המשפט העליון ותרם לשינוי ולבניית מבנה חדש למשרד הפנים במזרח ירושלים. את הסרט יצרו יהודי וערביה, אמיר הר-גיל, ואספהאן בהלול. הסרט זכה ב-6 פרסים בינלאומיים ביניהם ביניהם הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר ב UK International Film Festival בלונדון.
  • "בקצה השמיים" - (2015) חשבון נפש של טייס הקרב המבוגר בעולם והאמן, צייר אורי גיל. מיקרוקוסמוס של הנפש הישראלית. זכה ב-6 פרסים בינלאומיים ביניהם הסרט הטוב ביותר בפסטיבל Outer Doc איתקה, ניו יורק.
  • "לכודים" - (2011) קופרודוקציה ישראלית – פלסטינית ראשונה בישראל בהפקה וביצירה. הסכסוך היהודי-פלסטיני מראשיתו דרך סיפורן של משפחות משני הצדדים.
  • "הכישרון לחיות" - (2004) סיפור אהבה יוצא דופן. שרגא (72), יהודי גרמני שאיבד את משפחתו באושוויץ וברח לארץ ישראל בצעירותו, מתאהב באולה (55), נוצרייה גרמנייה ובתו של יצרן מיכלי הגז לאושוויץ. היה מועמד לאוסקר הישראלי. זכה בפרס חביב הקהל בפסטיבל REAL TO REEL ארצות הברית.
  • "בוקר טוב ישראל־20 שנה אחרי" - (2007) פרויקט שנמשך 20 שנה; החל בתיעוד בוקר יום חול בחייהם של 5 ילדים ממגזרים שונים בישראל כשהבמאי חוזר אליהם כל 10 שנים כדי לגלות מה השתנה אצל הדמויות בסרט ומה השתנה אצלו. סיפורם הוא סיפורה של המדינה, של התקוות, של הערכים שהשתנו, של הפערים הכלכליים והתרבותיים.
  • "אמא, אבא, ילדים, קורקינט" - (2001) "חינוך ילדים והקשר בין הורים לילדים בעידן הפוסט-מודרני בו כבר אין כללים וכל משפחה ממציאה גישת חינוך מתאימה לה.
  • "התור באיבן שדאד 2" - (2000) הצצה אל החצר האחורית של הממסד הישראלי ויחסו אל המיעוט הפלסטיני. בתיעוד סמוי ובאמצעים נוספים מראה הסרט את המציאות הקפקאית שבה נאבקים תושבי מזרח ירושלים הפלסטינים מדי יום בתור שבפתחו של משרד הפנים בעירם. הופק במסגרת סדרה בנושא זכויות האדם בישראל. בעקבות הסרט התקיים דיון בכנסת כמו כן הסרט הוקרן כעדות למצבם העגום של ערביי מזרח ירושלים. הסרט זכה בפרס הראשון בפסטיבל דוקו-נגה.
  • "בוקר טוב ישראל־10 שנים אחרי" - (1995) עשר שנים אחרי צילומי "בוקר טוב ישראל", הר-גיל חזר לבדוק מה השתנה בחיי הנערים אותם צילם בסרט הראשון כדי לנסות להבין דרכם מה השתנה בחברה הישראלית.
  • "בוקר טוב ישראל" - (1986) בוקר יום חול בחייהם של חמישה נערים: קיבוצניק, חרדי, בן עיירת פיתוח, ערבי וצפון תל אביבי. הסרט מתמקד בשעה הדומה ביותר בחיי הנערים, משעת ההתעוררות ועד להגעתם לבית הספר. זו השעה הדומה ביותר בחייהם, מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. הסרט זכה בפרס ראשון בפסטיבל הקולנוע בירושלים ובציון לשבח מטעם המכון הישראלי לקולנוע ושימש ומשמש כסרט פתיח לדיונים חינוכיים במשרד החינוך הישראלי, בצה"ל, בסוכנות היהודית, בתנועות נוער רבות.
  • "ארץ זבת חלב ודבש" - (1985) סרט שיצר הר-גיל עוד בזמן לימודיו ופתח את פסטיבל הקולנוע בירושלים בשנת 1985. במסגרת הפסטיבל הוקרן מדי יום פעמים אחדות לפני סרטים ארוכים והיה הלהיט הקצר של הפסטיבל. בנוסף הסרט הוקרן במשך 54 שבועות במוזיאון ישראל. הסרט מהווה פארודיה משעשעת, המצולמת בצורה מואצת, על קבוצת תיירים אמריקאית בישראל, שעלו, ירדו, עלו, ירדו, עלו וירדו מהאוטובוס מאושרים. ברקע מלווה אותם קולה הנצחי של יפה ירקוני עד שהם עוזבים את הארץ.

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטיו התיעודיים של פרופ' אמיר הר-גיל זכו בעשרות פרסים בינלאומיים:

הסרט התיעודי הטוב ביותר - "ירושלים ממתינה בתור", פסטיבל הסרטים הבריטי, לונדון.

הסרט התיעודי הטוב ביותר - "פואטרי צבן", כלכותה, הודו, BBIFF.

הסרט התיעודי הטוב ביותר - "בקצה השמיים", איתקה, ניו יורק, Outer Docs F.F.

הסרט החברתי הטוב ביותר - "פואטרי צבן", פרס כוכב הזהב, ניו ג'רזי Gold Star Movie Award .

הסרטים הדוקומנטריים הטובים ביותר, "ירושלים ממתינה בתור", Color Tape International F.F. אוסטרליה.

הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר - "משה סנה – האיש שמעולם לא ויתר", לונדון, I will Tell I.F.F.


פרסים לסרטים – רשימה מלאה

2023, הסרט התיעודי הטוב ביותר, דצמבר 2023, פסטיבל הסרטים Pure Magic International Film Festival ,אמסטרדם, "פואטרי צבן".

2023, ציון לשבח, פסטיבל הסרטים הבינלאומי של גרמניה, "פואטרי צבן".

2023, הסרט התיעודי הטוב ביותר, פסטיבל הסרטים הקצרים הבינלאומי, ברזיל, Short Way, "משה סנה – האיש שמעולם לא ויתר".

2023, הסרט הזוכה, Winner True to Life Film , Film Village,, מרילנד, ארה"ב, "משה סנה – האיש שלא ויתר".

2022, מועמד סופי, Boden International Film festival, שבדיה, "פואטרי צבן"..

2022, זוכה מקום שני, Newsfest International Film Festival and Awards, סנטה מוניקה, לוס אנג'לס, ארה"ב, "פואטרי צבן".

2022, הישג יוצא דופן, London Movie Awards Film Festival, "פואטרי צבן".  

2022, ציון לשבח, World Film Carnival, סינגפור, "פואטרי צבן".

2022, הישג יוצא דופן, Lacorne International Film Festival, פריז, צרפת, "פואטרי צבן".

2022, ציון לשבח, London International Film Festival , לונדון, "פואטרי צבן".

2022, פרס הישג מצטיין, BBIFF, Beyond Border International Film Festival, כלכותה, הודו, "פואטרי צבן",

2022, מועמד סופי, International Activism Film Festival, קולורדו, ארה"ב, "פואטרי צבן".

2022, ציון לשבח, New York Movie Awards, ניו יורק, ארה"ב, "פואטרי צבן".

2022,  זוכה הפרס, Shoham Film Festival, (לזכר יעקב ראג'פורקר) ישראל, "פואטרי צבן".

2022,  זוכה הפרס, Gold Star Movie Award, ניוארק, ניו ג'רזי, ארה"ב, "פואטרי צבן".

2022, זוכה הפרס, 8 & Halfilm awards, איטליה, "פואטרי צבן".

2022, הסרט החברתי הטוב ביותר, פסטיבל הסרטים של גולדסטאר, ניו ג'רזי, ארה"ב, "פואטרי צבן". 2020, הסרט התיעודי הקצר הטוב ביותר, I will Tell International Film Festival, לונדון, "משה סנה – האיש לא ויתר".

2020, פרס הצטיינות לסרט תיעודי הקצר, International Screen Awards, ג'קרטה, "משה סנה – האיש שלא ויתר".

2018, זוכה פרס - עשרת הסרטים המשמעותיים ביותר באיזור אסיה ובפסיפיק לשנת 2018, בפסטיבל המקדם נושאים חברתיים ושלום,   Color Tape International Film Festival, ריצ'לנד, קוויזילנד, אוסטרליה, "ירושלים ממתינה התור".

2018, פרס הכסף על הצטיינות בעשייה קולנועית, פסטיבל סרטים Spotlight Film Awards, אטלנטה, ג'ורג'יה, "ירושלים ממתינה התור".

2018, זוכה מקום שני לסרט התיעודי, MWIFF International Film Festival , מומבאי, הודו, "בקצה השמים".

2018, ציון לשבח, Kolkata International Cult Film Festival, כלכותה, הודו, "בקצה השמים".

2018, אחד מחמשת המועמדים הסופיים לפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר, בפסטיבל SR Socially Relevant (TM) Film Festival New York, מנהטן, ניו יורק, ארה"ב, "ירושלים ממתינה בתור".

2017, הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר, Outer Docs Film Festival, איתקה, ניו יורק, ארה"ב, "בקצה השמים".

2017, זוכה הפרס, The Impact DOCS Awards, La Jolla, CA, ארה"ב, "ירושלים ממתינה בתור".

2017, פרס הפלטינה, Nevada International Film Festival, לאס וגאס, ארה"ב, "בקצה השמיים".

2017, מועמד לגמר, Social World Film Festival, נאפולי איטליה, "ירושלים ממתינה בתור".

2017, הסרט הפותח את פסטיבל פקק, ישראל, "ירושלים ממתינה בתור".

2017, ציון לשבח, פסטיבל רומא לסרטים דוקומנטריים Rome Cinema Doc Festival  , "פואטרי צבן".

2016, פרס פלטינה, The Filmmakers World festival, ג'קרטה, אינדונזיה, "ירושלים ממתינה בתור".

2016, פרס הזהב לבימוי, The World Human Rights Awards Film Festival, ג'קרטה, אינדונזיה, "ירושלים ממתינה בתור".

2016, פרס הברונזה, בפסטיבל Mexico International Film Festival,, מקסיקו, "בקצה השמיים".

2016, פרס הזהב לבימוי, The World Documentary Awards, ג'קרטה, אינדונזיה, "בקצה השמיים".

2016, מועמד לגמר, Swedish International Film Festival, שוודיה, 2016, "פואטרי צבן".

2016, פרס הזהב, לסרט המצטיין בפסטיבל, The World Documentary Awards, בג'קרטה, אינדונזיה, "בקצה השמיים".

2015, הסרט התיעודי הטוב ביותר, UK Film Festival, לונדון, אנגליה, "ירושלים ממתינה בתור".

2015, ציון לשבח, I Film Maker Film Festival, מרבלה, ספרד, "ירושלים ממתינה בתור".

2015, מועמדות לבמאי ולעריכה הטובים ביותר, The Southampton International film festival, סאות'המפטון, אנגליה, "ירושלים ממתינה בתור".

2015, הסרט הפותח, Munich Jewish Film Festival, מינכן, גרמניה. "הכשרון לחיות".

2012, מועמד לבמאי ולעריכה הטובים ביותר., פסטיבל הסרטים הבינלאומי של סאות'המפטון, בריטניה.

2012, חלק מתוכנית הלימודים לצריכה ביקורתית של תקשורת בהקשר לסכסוך הישראלי – פלסטיני, במסגרת  Pet-Med (Peace Education Through Media), המרכז לחקר הסיקור של מלחמה והשלום, בסיוע המרכז האיחוד האירופי וממשל מחוז ונטו באיטליה, "לכודים".

2006, פרס חביב הקהל, מבין כל סרטי הפסטיבל בפסטיבל Real to Reel, ארה"ב, "הכשרון לחיות".

2006, חלק מתוכנית הלימודים במשרד החינוך, ישראל, כייצוג עוני בלימודי תקשורת בחטיבה העליונה, "החיים על פי אווה".

2005, רטרוספקטיבה בערוץ 8, הוט, ישראל, הוקרנו: "בוקר טוב ישראל"; "בוקר טוב ישראל – 10 שנים אחרי", "הכישרון לחיות", "התור באיבן שדאד 2". "החיים על פי אווה", אמא אבא ילדים קורקינט".

2004, מועמד לפרס אופיר, בקטגוריית הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר, "הכשרון לחיות".

2004, הוקרן בכנסת ישראל, ביום עיון בנושא שרותי משרד הפנים במזרח ירושלים. יושבי ראש: חה"כ הרב מיכאל מלכיאור וחה"כ עיסאם מח'ול, מתדיינים: חה"כ יורי שטרן, יו"ר ועדת הפנים, גדעון בר לב, מנכ"ל משרד הפנים, שלום גולדשטיין, יועץ ראש עירית ירושלים לענייני מזרח ירושלים, גבי שוחט, מנהל נכסי הדיור הממשלתי, משרד האוצר, ועוד. "התור באיבן שדאד 2".

2004, פוקוס על סרטי אמיר הר-גיל, רטרוספקטיבה של 6 מסרטיו בסינמטק שדרות. הוקרנו: "הכשרון לחיות", החיים על פי אווה", "התור באיבן שדאד 2", "אמא אבא ילדים קורקינט", "בוקר טוב ישראל", "בוקר טוב ישראל – 10 שנים אחרי", "רצפט לאושר".

2002, תוכנית רדיו ב בי. בי. סי וברדיו די. דבלין, תוכנית מלאה על "התור באיבן שדאד 2".

2001, הוקרן בבית המשפט העליון ובפרקליטות המדינה, כעדות לנעשה במזרח ירושלים. במסגרת תביעה של האגודה לזכויות האזרח כנגד משרד הפנים, "התור באיבן שדאד 2".

2001, הוקרן בפרקליטות המדינה, כעדות לנעשה במזרח ירושלים, "התור באיבן שדאד 2".

2000, פרס ראשון, פסטיבל דוקונגה, מוזיאון תל אביב, "התור באיבן שדאד 2".

1989, כתבה על נכה תאונת הדרכים ארז זיו הוקרנה בקורס נהיגה של צה"ל ושודרה בתוכנית "על הגלגלים" בערוץ הראשון, "ארז זיו נכה".

1997, הוקרן בפני כל חיילי צה"ל לפני שירותם בשטחי יהודה, שומרון ועזה, במסגרת הסבר על כללים חדשים בעקבות הסכמי אוסלו, "קשת צבעים".

1991, ייצג את ישראל בפסטיבל הבינלאומי לסרטי מוזיאונים בברצלונה, "אפיזודות מתולדות חדרה".

1988, הסרט הפותח בפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים, אוניברסיטת תל-אביב, "בוקר טוב ישראל".

1987, וידאו קליפ מצטיין, לשירו של אריאל זילבר, פסטיבל חיפה, "מובטל בלוז".

1987, פרס ראשון, תחרות וידאו קהילתי בישראל, "לחלום כאן".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראיונות
  • ראיון טלוויזיה של אמיר הר-גיל ושלי צוורן על הסרט "כולם צ'יף" בתוכנית "פותחים יום" בערוץ  13 עם ירדן הראל ואלעד זוהר https://www.youtube.com/watch?v=V70YRmAlWo4
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אמיר_הר-גיל&oldid=38575516"