אלפארסלן טירקש
 | |
| לידה |
25 בנובמבר 1917 ניקוסיה, האימפריה הבריטית  |
|---|---|
| פטירה |
4 באפריל 1997 (בגיל 79) אנקרה, טורקיה |
| מדינה |
טורקיה, הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין |
| מקום קבורה |
אנקרה |
| השכלה |
|
| מפלגה |
מפלגת התנועה הלאומית, Republican Villagers Nation Party |
  | |
אלפארסלן טירקש (טורקית Alparslan Türkeş; 20 בנובמבר 1917 - 4 באפריל 1997) היה איש צבא ומדינאי טורקי קיצוני, מנהיג מפלגת התנועה הלאומית בין 1969 ו-1997 וסגן ראש ממשלת טורקיה בין 1975 ל-1978.
תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
טירקש נולד בניקוסיה בקפריסין למשפחה שמוצאה מאזור קייסרי. קיימת מחלוקת באשר לשמו המקורי שהיה היסיין פייזולה (Hüseyin Feyzullah) או אלי ארסלן (Ali Arslan). הוא שירת בצבא הטורקי ונודע בשם אלפארסלן טירקש, על שמו של המנהיג הסלג'וקי אלפ ארסלאן, שם אותו אימץ כשמו הרשמי ב-1934. בקרב חבריו נודע טירקש בכינוי "הקולונל" (Albay) ומעריציו כינוהו "המנהיג" (Başbuğ), מושג טורקי עתיק אשר שימש בהמשך התייחסות אל טירקש בלבד.
טירקש היה בין אנשי החונטה אשר חוללו את ההפיכה הצבאית הראשונה בטורקיה ב-27 במאי 1960. הוא שימש כדובר החונטה אך גורש ממנה בשל מאבקים פנימיים והצטרף מאוחר יותר אל "מפלגת הכפריים הרפובליקנים הלאומית" (Cumhuriyetçi Köylü Millet Partisi, CKMP). ב-1965 היה טירקש למנהיג המפלגה אשר שינתה את שמה ל"מפלגת התנועה הלאומית" (Milliyetçi Hareket Partisi, MHP) ב-1969, והייתה למפלגה ימנית-קיצונית ולאומנית-אתנוצנטרית.
בשנות השבעים של המאה ה-20 נקטה מפלגתו של טירקש קו לאומני קיצוני וגזעני ברור, אך למרות זאת היה טירקש חבר האספה הלאומית הגדולה של טורקיה ושימש כסגן ראש ממשלת טורקיה בקואליציה בראשות סוליימאן דמירל בין 31 במרץ 1975 ו-21 ביוני 1977, ושוב מ-21 ביולי 1977 ועד 5 בינואר 1978. לאחר ההפיכה הצבאית השלישית בטורקיה בשנת 1980 פוזרו כל המפלגות בטורקיה ונאסרו, והרשויות הטורקיות האשימו את הזאבים האפורים (Bozkurtlar), ארגון הנוער של המפלגה, בכ-700 מעשי רצח שהופנו בעיקר כנגד אנשי שמאל בין השנים 1974 ו-1980. כ-220 מאנשי ארגון הזאבים האפורים כמו גם חלק מאנשי המפלגה וטירקש עצמו הועמדו לדין, ומפלגתו הואשמה בכוונה לפגוע במשטר החוקתי במטרה להקים דיקטטורה פשיסטית בטורקיה. טירקש נשלח למאסר ושוחרר ממנו לאחר ארבע וחצי שנים, אך נאסר עליו לקחת חלק בחיים הפוליטיים במדינה.
ב-1983 קמה מפלגתו של טירקש שוב, הפעם בשם "מפלגת המשימה הלאומית" או "מפלגת המאבק הלאומי" (Milliyetçi Çalışma Partisi, MÇP), וב-1987 הוא שב לשורותיה לאחר שהאיסור שהוטל עליו הוסר. טירקש שב ונבחר לאספה הלאומית בשנת 1991 וכיהן בה משך ארבע שנים עד 1995. ב-1992 שבה המפלגה לשמה המקורי וטירקש עמד בראשה עד מותו בשנת 1997.
אידאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טירקש הוביל מצע אידאולוגי לוחמני וגזעני אשר כיוון בעיקר כנגד כורדים וקומוניסטים, אולם הוא התבטא גם כנגד בני לאומים אחרים:
- "לטורקים אין חברים או בני ברית אלא בקרב טורקים אחרים. טורקים! שובו לשורשיכם. אנו פונים אל טורקים שאבותיהם הם טורקים... אלה שפילגו את אומתינו הם בוגדים יוונים, ארמנים ויהודים, וכורדים, בוסנים ואלבנים. איך אתם כטורקים יכולים לסבול את בני המיעוטים המטונפים האלה. הרחיקו מקרבינו את הארמנים והכורדים ואת כל אויבי הטורקים"[1]
מתנגדיו טענו כי דעותיו פשיסטיות ושירטטו קו מקביל בינן ובין דרכי פעולתו לאלה של הנאצים בגרמניה. ב-1965 כינה טירקש עצמו את מצעו בכינוי "דוקטרינת תשעת המאורות" (Dokuz Işık Doktrini), ובספרו "הדוקטרינה הלאומית" (Millî Doktrin) משנת 1973, קבע כי יש להבין את היסוד העיקרי באידאולוגיה זו, אותו כינה "האידיאליות" (ülkücülük), כדלקמן:
- "הבנתינו את הלאומיות אינה קשורה כלל ועיקר לגזענות אנושית או לתוקפנות על רקע גזעני שמטרתן לפגוע בעמים אחרים... כל מי שחש כטורקי הוא טורקי".
טירקש דגל ברעיון הפאן-טורקיות (Türkçülük) לפיו כל הטורקים משתפים מוצא אחד ואשר מטרתו להקים ישות מדינית טורקית אחת. ב-1992 הוא יצא לאזרבייג'ן כדי להביע תמיכה בקבוצות לאומניות במדינה אשר דגלו ברעיון הפאן-טורקי. הוא דגל בפיתוח האזורים הכפריים במדינה, ובאזורים אלה זכה להשפעה ולתמיכה באופן מסורתי.
