אליעזר אבי הבעל שם טוב
 | |
| מקום מגורים |
 האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| ידוע בשל | אביו של הבעל שם טוב |
| בת זוג | שרה |
| צאצאים | רבי ישראל בעל שם טוב |
אליעזר היה יהודי במזרח אירופה במאה ה-17, שפרסומו העיקרי הוא הודות לבנו הבעל שם טוב. אין כמעט תיעוד היסטורי ומחקרים אודותיו, והידוע עליו הוא בעיקר מסיפורי שבחי הבעש"ט[1], שם מופיעים עליו סיפורים רבים והוא מתואר כ"צדיק נסתר". פרטים נוספים עליו קיימים במסורת החב"דית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנת הולדתו אינו ידועה. על פי המסורת החסידית, הבעל שם טוב נולד כשהיה קרוב למאה שנה[2], ואם כן נולד לערך בשנים ה'ש"נ–ה'ש"ס. נשא את שרה. הזוג התגורר ב"ולאכיה". רבי יוסף יצחק שניאורסון זיהה את המקום כנסיכות ולאכיה, הזוג התגורר בעיירה "אוקופ" (כיום אוקופי (אנ'))[3], הסמוכה לקמניץ-פודולסק[4], או טלוסט[5]. לפי משה אידל אזור מגוריהם הוא יותר צפונית-מערבית: בצפון נסיכות מולדובה שכונתה מולדו ולאכיה בעבר[6]. בספר "שבחי הבעל שם טוב" נכתב שהם היו גרים סמוך לגבול[7].
על פי המסורת החסידית, רבי אליעזר היה עשיר, אך חי בפשטות ואת רוב כספו השקיע בהכנסת אורחים בביתו[8]. לפרנסתו עסק בממכר לחם, והיה מחלק כיכרות רבים לעניים בלא לגבות מהם תשלום. אשתו הייתה תופרת, ואף היא לא נטלה שכר על עבודות שביצעה עבור משפחות נזקקות[9]. לפי גרסאות אחרות, פרנסתם של הזוג הייתה מעיסוקה של שרה, כמיילדת[10]. הוא נחשב כצדיק נסתר, והרבה היו מזכירים אצלו שמות לתפילה[9]. אחרים מציינים אותו סתם כ"איש המוני"[10].
אליעזר ואשתו היו עקרים במשך שנים רבות, ובנו - רבי ישראל בעל שם טוב - נולד לו רק לעת זקנתו.
במסורת חב"ד מתוארכת פטירתו לטווח השנים שבין ה'תנ"ה–ה'תס"ה[11]. בעת פטירתו היה בנו רבי ישראל בן חמש שנים. אשתו נפטרה זמן קצר לאחר מכן.
בספר ההגיוגרפי "שבחי הבעל שם טוב" מסופר שהגיעו לעירו שודדים, ששבו ומכרו אותו לאחד מיועצי המלך, ובזכות עצה מוצלחת שנתן למלך, התמנה למשנה למלך[12], אולם כאשר ביקשה בת המלך להינשא לו, נאלץ רבי אליעזר לגלות שהוא יהודי. לאחר מכן, באישורה של בת המלך ברח וחזר אל רעייתו[13].
המסורת החסידית מייחסת לרבי אליעזר מעשה מיוחד שבזכותו זכה שנולד לו בן. על פי הספר "שבחי הבעש"ט", היה זה בזכות עמידתו בניסיון והימנעותו מלהתחתן עם בתו של המלך, נגלה אליו אליהו הנביא והבטיח לו בן (הבעל שם טוב) שנולד לו כשהוא קרוב לגיל מאה[13], אולם על פי הגרסה החב"דית, הדבר היה בזכות שהסכים לקבל אורח שהגיע לעיירתו במהלך השבת, שהתברר בסוף כאליהו הנביא[14][9][15].
על פי המסורת החב"דית, לפני פטירתו ציווה את בנו הילד שני דברים: 1. לא לפחד משום יצור, אלא רק מה'. 2. לאהוב כל יהודי באשר הוא.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שבחי הבעל שם טוב, ה'תקע"ה, עמ' א'.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זלמן רודרמן, "נסיון האורח בסעודת השבת", סיפורי מופת - הבעל שם טוב, חלק א', בני ברק תשנ"ז, עמ' 26–30, באתר אוצר החכמה
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יצחק אלפסי, "לזיהוי השמות בספר שבחי הבעש"ט", בשדה החסידות, תל־אביב: אריאל, תשמ"ז, עמ' 110.
- ^ שבחי הבעש"ט, תקע"ה, דף א' עמוד ב'.
- ^ משה רוסמן, הבעש"ט: מחדש החסידות, הוצאת מרכז שז"ר, ירושלים 2000, עמ' 88, על פי שבחי הבעל שם טוב עמ' 44
- ^ יצחק אלפסי, "רבי ישראל בעל שם טוב מייסד החסידות", בתוך: מחקרי חסידות, ישראל תשל"ח, עמ' 60, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ רבי יוסף יצחק שניאורסון, ספר השיחות, תרצ"ו, עמ' 130.
- ^ משה אידל, R. Israel Ba‘al Shem Tov "In the State of Walachia", בתוך: Holy Dissent; Jewish and Christian Mystics in Eastern Europe, Wayne State University Press, 2011
- ^ שבחי הבעל שם טוב, ה'תש"נ, עמ' 47.
- ^ אברהם חנוך גליצנשטיין, אוצר סיפורי חב"ד, חלק א', עמ' 35.
- ^ 1 2 3 רודרמן, עמ' 26.
- ^ 1 2 צבי הירש מסליאנסקי, ספר ההטפה : רבי ישראל בעל שם טוב, בתוך: כתבי מאסליאנסקי, חלק ב', ניו יורק תרפ"ט, עמ' 188, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ רבי יוסף יצחק שניאורסון, ספר השיחות, ה'תש"א, עמ' 43–44.
- ^ שבחי הבעל שם טוב, ה'תש"נ, עמ' 47–49.
- ^ 1 2 שבחי הבעל שם טוב, ה'תש"נ, עמ' 50.
- ^ רבי יוסף יצחק שניאורסון, ספר השיחות - תש"א, עמ' 43-44.
- ^ צבי הירש מסליאנסקי, ספר ההטפה : רבי ישראל בעל שם טוב, בתוך: כתבי מאסליאנסקי, חלק ב', ניו יורק תרפ"ט, עמ' 189, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).