אדווין תומפסון ג'יינס
אדווין תומפסון ג'יינס (5 ביולי 1922 - 30 באפריל 1998) היה פרופסור לפיזיקה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס. הוא כתב רבות על מכניקה סטטיסטית ועל יסודות של הסתברות והסקה סטטיסטית, ויזם בשנת 1957 את פרשנות האנטרופיה המקסימלית של התרמודינמיקה (אנ') כיישום מסוים של טכניקות בייסיאניות/תורת מידע כלליות יותר (למרות שהוא טען שזה כבר היה מרומז ביצירותיו של ג'וסיה וילארד גיבס) ותרם בכך להבנת אנטרופיה בתרמודינמיקה ובתורת האינפורמציה. ג'יינס קידם מאוד את הפרשנות של תורת ההסתברות כהרחבה של לוגיקה.
ב-1963, יחד עם הפיזיקאי פרד קאמינגס (אנ'), הוא עיצב את ההתפתחות של אטום דו-מפלסי (אנ') בשדה אלקטרומגנטי, בצורה כמותנית מלאה. דגם זה ידוע כדגם ג'יינס-קאמינגס (אנ').
מוקד חשוב בעבודתו היה בניית עקרונות לוגיים להקצאת התפלגויות הסתברות פריורית; ראו את עקרון האנטרופיה המקסימלית (אנ'), את עקרון הקליבר המקסימלי (אנ'), את עקרון קבוצות הטרנספורמציה (אנ') ואת עקרון האדישות של פייר-סימון לפלס. תרומות אחרות כוללות את Mind projection fallacy (אנ').
ספרו של ג'יינס, Probability Theory: The Logic of Science מאגד חוטי חשיבה מודרנית על הסתברות בייסיאנית והסקה סטטיסטית, מפתח את הרעיון של תורת ההסתברות כהרחבה של הלוגיקה, ומעמיד את היתרונות של טכניקות בייסיאניות מול תוצאות של גישות אחרות. ספר זה, שהקדיש להרולד ג'פרי, פורסם לאחר מותו ב-2003 (מתוך כתב יד חלקי שנערך על ידי לארי ברטהורסט).
