אברהם משה פינגרהוט
 | |||||
| לידה |
1908  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1962 (בגיל 54 בערך) פריז, צרפת | ||||
| מקום קבורה |
הר המנוחות | ||||
| מדינה | אלג'יריה, צרפת | ||||
| תקופת הפעילות |
?–1962 | ||||
| אב | הרב יצחק מאיר הלוי | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה |
אביר בלגיון הכבוד | ||||
  | |||||
הרב אברהם משה פינגרהוט (י' בחשוון ה'תרס"ט, 4 בנובמבר 1908, טורק, פולין - א' באייר ה'תשכ"ב, 1962, פריז, צרפת) היה הרב הראשי לקהילת יהודי אלג'יר, הרב של חיל הים הצרפתי, אביר לגיון הכבוד של צרפת, סגן יושב ראש בית הדין הרבני בפריז, מחנך ופוסק.[1][2][3] הזדהה עם פעילות המזרחי והפועל המזרחי.[4][5][6]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד ב־4 בנובמבר 1908, לר' יצחק מאיר הלוי, מחסידי גור הידועים בעיר טורק שבווייוודה פולין גדול. אביו שלח אותו ללמוד בישיבות פולין וליטא: לומז'ה, ראדום וסלובודקה ואף זמן קצר בישיבתו של החפץ חיים. לאחר שהוסמך להוראה, בגיל צעיר למדי, כיהן כרב בצרפת, ואף לתקופה קצרה כרב בפורטוגל, במקביל לרבנותו קיים פעילות ציבורית רבה, וגילה עניין רב ביהדות צפון אפריקה ומנהגיה. בהיותו כבן 27 תכנן לעלות לארץ ישראל, ובדרך החליט לסור לאלג'יריה ומרוקו, כדי לעמוד על הבעיות שאיתן מתמודדים יהודי צפון אפריקה, ולהתרשם מקרוב.[1][2][3]
בשנת 1936 (ה'תרצ"ו), ביקשו ממנו ראשי הקהילה באלג'יר לשמש כרב הקהילה, והוא קיבל עליו את המשרה. באלג'יר, חידש הרב פינגרהוט את ישיבת עץ חיים. הוא מונה על ידי הרב הראשי של אלג'יריה, הרב משה אייזנבט, למשנה לרב הראשי ותפקידי בית הדין הוטלו בעיקר עליו, אף על פי שבתחילה שימש רק כמזכיר בית הדין.[1][2]
בשנת ה'תש"ב נפתח התיכון היהודי על שם הרמב"ם והוא החל ללמד בו עניינו יהדות. בשנת ה'תש"ח ייסד את בית המדרש לרבנים באלג'יר, ולימד בו גמרא.[1]
הרב פינגרהוט השקיע רבות בענייני טהרת המשפחה וכתב חוברת בצרפתית על כך, יחד עם פרופסור נוצרי שלמד עמו רפואה.[1]
במלחמת העולם השנייה שימש כמתורגמן של חייל לגיון הזרים הצרפתי וכרב צבאי בכוחות המזוינים של צרפת.[1]
בשנת ה'תש"ט קיבל אזרחות צבאית, וארבע שנים לאחר כמן מונה באופן רשמי לרבה של אלג'יר.
בשנת ה'תשט"ז מונה לרב הצבאי של חיל הים.[1]
במשך זמן רב היה חבר בוועד המרכזי של קרן קיימת לישראל באלג'יריה. לאחר הקמת המדינה השתתף במספר קונגרסים, ושימש כסגן נשיא הפדרציה הציונית באלג'יריה.[1] הרב פינגרהוט נאבק בשנות ה-50 למען העלאת יהודי צפון אפריקה לישראל[7].
בשנת תשט"ו ביקר בישראל אצל הראשון לציון, הרב יצחק ניסים, והתכתב איתו בנושא בעיית ההתבוללות לאחר הביקור.[8][9]
בשנת ה'תשי"ז מונה לסגן יושב ראש בית הדין הרבני הגדול בפריז. הרב פינגרהוט היה אחראי על הוצאת גופות היהודים ממחנה ההשמדה ברגן-בלזן.[1][10][11]
ב-14 בפברואר 1961 הוענק לו מממשלת צרפת התואר אביר לגיון הכבוד בשל פעולות למען צרפת ויהודיה.[1]
בשבתו בצרפת התמודד עם בעיית ההתבוללות הקשה והביע את עמדתו שהמדיניות הנכונה היא לגייר את בנות הזוג של היהודים המתבוללים, למרות מצבן הרוחני הקשה של המשפחות.[12] בנושא זה היה במחלוקת עם ידידו, הרב רחמים נאהורי, שהתנגד לגיור, משום שלדעתו הדבר מעודד התבוללות, ועוד ש"לא שמענו שאחר כך שומרת טהרת המשפחה וטובלת לנדתה כדת, ומי יכוף אותה לזה הרי הבעל היהודי פורק ממנו עול מצוות".[13] השנים פנו לראשון לציון, הרב יצחק ניסים, בבקשה שיחווה דעתו ויכריע בין הצדדים. הרב ניסים הציע שישבו יחד וינסו לגבש כללים ומתווה מוסכם לגיור שיהיה מקובל על הצדדים השונים, אך מבלי לנעול דלת בפני הגרים.[14]
בפסק דין שכתב עם בית הדין בצרפת כתב שנכון לגייר קטנים ממשפחות כאלה גם אם האם הנוכרית איננה מעוניינת להתגייר בעצמה ותאכיל את בנה מאכלות אסורות, משום ש'קטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו', אך טוב להשפיע על ההורים לחנך את הילד ליהדות.[15]
יזם את הרעיון לנטוע יער בישראל על שם הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד, שנחנך כשנה לאחר פטירתו.[1][16]
נפטר בא' באייר ה'תשכ"ב. על פי צוואתו הובא ארונו לישראל בה' באייר, ונקבר בהר המנוחות, בהלווייתו השתתפו הראשון לציון הרב יצחק ניסים, הרב אליעזר וולדינברג, שר הדתות זרח ורהפטיג, ואחרים.[1][3][17]
חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פטירתו בשנת ה'תשכ"ד, הוציאו חברת רבנים מצרפת מקבץ בתורתו:
- שו"ת הרב אברהם משה פינגרהוט ז"ל - על ארבעת חלקי השולחן ערוך.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שאלות ותשובות הרב אברהם משה פינגרהוט ז"ל, באתר אוצר החכמה
אברהם משה פינגרהוט, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 20:24)- ראיון עם הרב פינגרהוט, הצפה, 2 ביוני 1959
- מאמר על דמותו של הרב פינגרהוט, הצפה, 7 באוגוסט 1962
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 שאלות ותשובות הרב אברהם משה פינגרהוט ז"ל, באתר אוצר החכמה
- ^ 1 2 3 שלמה א' גליקברג, בית הספר הרבני באלג'יר (1948–1961), עמ' 217-218
- ^ 1 2 3 הרב אברהם משה פינגרהוט - דפוס פעילותו הרבנית באלג'יר הצרפתית - ד"ר יוסף שרביט, נבדק ב-2022-03-16
- ^ הרצאת הרב פינגרהוט, הצופה, 13 במאי 1954
- ^ אישים ומוסדות - הצפה 18 אפריל 1956 - הספרייה הלאומית של ישראל │ עיתונים, באתר www.nli.org.il
- ^ הרב הראשי לאלג'יר בהפועל המזרחי בירושלים - הצפה 13 מאי 1954 - הספרייה הלאומית של ישראל │ עיתונים, באתר www.nli.org.il
- ^ הרב פינגרהוט תובע העלאת יהודי אלג'יר, הצופה, 18 ביולי 1957
- ^ הרב הראשי לאלג'יר אצל הגר"י נסים, הצופה, 9 באוגוסט 1955
- ^ הרב יצחק נסים, לכלל ולפרט חלק ב', עמ' 26-30
- ^ קברי האחים בבלזן, חרות, 11 בספטמבר 1958
- ^ האמת על העברת עצמות הקדושים, הצופה, 2 ביוני 1959
- ^ שאלות ותשובות הרב אברהם משה פינגרהוט, סימן יד
- ^ רחמיך רבים, סימן יד
- ^ לכלל ולפרט, חלק ב', עמ' 28
- ^ א, קונטרס רבני צרפת חלק א, עמ' 2-8
- ^ ביער מירון ניטעה חורשה, ע"ש הרב א. מ. פינגרהוט ז"ל - הצפה 22 ספטמבר 1964 - הספרייה הלאומית של ישראל │ עיתונים, באתר www.nli.org.il
- ^ ארונו של הרב א.מ. פינגרהוט ז"ל הובא לישראל והוטמן בירושלים - הצפה 10 מאי 1962 - הספרייה הלאומית של ישראל │ עיתונים, באתר www.nli.org.il