אבו סעד התוסתרי

אַבּוּ סַעְד א-תֻּסְתַרִיּ (בערבית: أبو سعد التستري), או בשמו העברי אַבְרָהָם בֶּן יָשָׁר, היה יהודי קראי, איש כספים וסוחר בתכשיטים ואבני חן. מראשי הקהילה היהודית במצרים במחצית הראשונה של המאה ה-11.

יחד עם אחיו, אבו נצר, היה אבו סעד ממקורבי הח'ליפה הפאטמי אל-מסתנצר . לאחים התוסתרים הייתה השפעה רבה על חיי הקהילה היהודית במצרים, בשל מעמדם בחצר הפאטמית. לאבו סעד היה קשר אישי לח'ליפה ובזכות קשר זה הגיעו האחים למעמדם בחצר.

למרות היותם קראים, שמרו האחים התוסתרים על קשרים עם הקהילה הירושלמית הרבנית בפוסטאט, עם אפרים בן שמריה, ראש הקהילה היהודית בפוסטאט, ועם פטרונו, גאון ישיבת ארץ ישראל, רבי שלמה בן יהודה. הוא היה בקשרים טובים עם עלי בן עמרם שבהמשך מונה למנהיג הקהילה היהודית בעיר.

באוקטובר 1047 נרצח אבו סעד בעקבות הסתה נגדו מצד יהודי שהתאסלם, זמן מה לאחר הרצח סולק גם אחיו, אבו נצר, מן החצר הפאטמית.

לקריאה נוספת

• Walter J. Fischel, Jews in the Economic and Political Life of Mediaeval Islam, London: Royal Asiatic Society, 1937, pp. 68-89.