The Last Song
 | ||||||
| סינגל בביצוע אלטון ג'ון | ||||||
| מתוך האלבום The One | ||||||
| יצא לאור |
6 באוקטובר 1992 (ארצות הברית) נובמבר 1992 (בריטניה) | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| הוקלט | 1991–1992 | |||||
| סוגה |
מוזיקה עכשווית למבוגרים, מוזיקת פופ  | |||||
| שפה |
אנגלית | |||||
| בי-סייד | "The Man Who Never Died" (Remix) | |||||
| חברת תקליטים |
MCA רקורדס, דה רוקט רקורד קומפני | |||||
| כתיבה |
אלטון ג'ון, ברני טופין | |||||
| הפקה |
כריס תומאס | |||||
| ||||||
  | ||||||
The Last Song (בעברית: השיר האחרון; במקור: Song for 1992[1]) הוא סינגל של הזמר הבריטי, אלטון ג'ון. השיר שיצא ב-6 באוקטובר 1992 מופיע באלבום האולפן ה-23 של אלטון ג'ון, The One. השיר נכתב על ידי אלטון ג'ון וברני טופין, והופק על ידי כריס תומאס (אנ'). השיר הוא שיר צדקה, שהכנסותיו הותרמו לקרן האיידס של אלטון ג'ון (אנ'). השיר הגיע, בשיאו, למקום השביעי במצעד הסינגלים של RPM (אנ'), למקום השני במצעד השירים העכשוויים למבוגרים, ולמקום ה-21 במצעד הסינגלים הבריטי.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
כותב המילים של אלטון ג'ון, ברני טופין, שלח לאלטון ג'ון בפקס את המילים בפריז, זמן קצר לאחר שהסולן הראשי של קווין, פרדי מרקיורי, מת בשנה הקודמת. בריאיון עיתונאי שנתן אלטון ג'ון לאדבוקט אמר כי: "בכיתי כל הזמן כשכתבתי את המוזיקה, והיה לי מאוד קשה לשיר אותו".[2]
מיקומי שיא[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |||
|---|---|---|---|
| מדינה | מצעד | מיקום שיא | |
 אוסטרליה
|
מצעד הסינגלים האוסטרלי | 32 | |
 אירופה
|
אירופה הוט 100 | 80 | |
 אירלנד
|
מצעד הסינגלים האירי | 28 | |
 ארצות הברית
|
בילבורד הוט 100 | 23 | |
| מצעד השירים העכשוויים למבוגרים | 2 | ||
| מצעד 40 שירי המיינסטרים | 26 | ||
 בריטניה
|
מצעד הסינגלים הבריטי | 21 | |
 גרמניה
|
GfK – טופ 100 | 72 | |
 הולנד
|
מצעד 40 הסינגלים ההולנדיים | 36 | |
| מצעד 100 הסינגלים ההולנדי | 38 | ||
 ניו זילנד
|
המצעד הניו זילנדי הרשמי | 27 | |
 פלנדריה
|
אולטראטופ 50 | 35 | |
 קנדה
|
קנדה הוט 100 | - | |
| מצעד הסינגלים של RPM | 7 | ||
| מצעד השירים העכשוויים למבוגרים של RPM | 3 | ||
|
| |||
|---|---|---|---|
| מדינה | מצעד | מיקום שיא | |
| קנדה
|
קנדה הוט 100 | - | |
| מצעד השירים העכשוויים למבוגרים של RPM | 53 | ||
|
| |||
|---|---|---|---|
| מדינה | מצעד | מיקום שיא | |
| ארצות הברית
|
בילבורד הוט 100 | - | |
| מצעד השירים העכשוויים למבוגרים | 29 | ||
| קנדה
|
קנדה הוט 100 | - | |
| מצעד הסינגלים של RPM | 77 | ||
| מצעד השירים העכשוויים למבוגרים של RPM | 47 | ||
בתרבות פופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיר הופיע בכתוביות הסיום של הסרט מ-1993, והתזמורת ממשיכה לנגן, שהציג תמונות של אנשים בולטים שחלו בHIV/איידס.
השיר הוזכר פעמים רבות בתוכנית הרדיו האמריקאית, The Howard Stern Show (אנ').[3]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מידע על היצירה "The Last Song" באתר מיוזיק בריינז- מידע על הסינגל "The Last Song" באתר מיוזיק בריינז
מידע על היצירה "The Last Song" באתר Discogs
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Bernardin, C. and Stanton, T. Rocket Man: The Encyclopedia of Elton John, pp 182-183, Greenwood Press, 1995
- ^ Songfacts. "The Last Song by Elton John - Songfacts". www.songfacts.com (באנגלית). ארכיון מ-2021-12-07. נבדק ב-2022-01-12.
- ^ Dell'Abate, Gary (31 May 2011). They Call Me Baba Booey (אורכב 15.10.2022 בארכיון Wayback Machine), Spiegel & Grau. p 159. Archived at Google Books. Retrieved 2 October 2015.