The Forgotten Kingdom
 | |
| כרזת הסרט | |
| בימוי | אנדרו מאדג' |
|---|---|
| הופק בידי | טי. אר בויס ג'וניור, פיטר לומבארד, ססיל מטלו, אנדרו מאדג' |
| תסריט | אנדרו מאדג' |
| עריכה | אנדרו מאדג' |
| שחקנים ראשיים | זנזו נגקובה (Zenzo Ngqobe), לבוהאנג נטסאנה (Lebohang Ntsane) |
| מוזיקה |
רוברט מילר (מלחין)  |
| צילום | קרלוס דה קרוואליו (Carlos De Carvalho) |
| מדינה | דרום אפריקה, לסוטו, ארצות הברית |
| חברה מפיצה | קינו לורבר (אנ') (ארצות הברית), Indigenous Films (דרום אפריקה), Munro Films (הממלכה המאוחדת) |
| הקרנת בכורה | 5 באפריל 2013 |
| משך הקרנה | 97 דקות |
| שפת הסרט | ססוטו |
| סוגה |
סרט דרמה |
| פרסים |
|
| האתר הרשמי | |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
The Forgotten Kingdom (בעברית: "הממלכה שנשכחה"[1]) הוא סרט דרמה שהופק בארצות הברית, דרום אפריקה ולסוטו ב-2013. הסרט, שנכתב ובוים על ידי האמריקאי אנדרו מאדג' ומככב בו זנזו נגקובה מדרום אפריקה, היה מועמד בתשע קטגוריות וזכה בשלושה פרסי האקדמיה האפריקאית לקולנוע ב-2014.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אטאנג הצעיר הוא בן בסוטו שחי כמובטל חסר מטרה בשכונות העוני של יוהנסבורג בדרום אפריקה. הוא עוזב את העיר וחוזר לארץ מולדתו, לסוטו, לעיירה ההררית והמרוחקת בה נולד. מטרת חזרתו היא לקבור את אביו, שהיה מנוכר אליו, וחי בנפרד בסווטו שביוהנסבורג, לאחר שעזב בעקבות מות אשתו - אמו של אטאנג, כשאטאנג היה ילד. חזרתו של אטאנג מעלה מחדש את זיכרונות ילדותו ובמקביל הוא מתאהב בדינאו - חברת הילדות שלו, שמשמשת כמורה בבית הספר המקומי. דרך הקשר עם דינאו נמשך אטאנג אל יופיו של הנוף ואל חוויית הקושי והמצוקה היומיומיים ונקשר מחדש אל הקהילה ששכח. כשאביה של דינאו מציב אולטימטום לאטאנג - לשלם את המוהר הנדרש עבור דינאו ולשאתה לאישה, מתלבט אטאנג האם לשוב ליוהנסבורג או להישאר בקהילה הכפרית בלסוטו. כל זמן שהותו בלסוטו, מלווה את אטאנג ילד יתום שהתחבר אליו ומדריך אותו במנהגי הארץ ואנשיה ונוהג לתאר את עצמו: "אני העיניים שבעננים השחורים העוקבים אחריך בארץ הזאת".[2]
שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זנזו נגקובה - אטאנג מוקואניה
- נוזיפו נקלמבה - דינאו
- ג'רי מופוקנג (אנ') - קטלהו
- לבוהנג נטסאנה - ילד יתום.
- משאוושאוו צ'אבלי - כומר.
- ליליאן דובה - רופאה במרפאה
- ג'רי פלה - אביו של אטאנג
- רייטומטסה קובי - נקוטי
הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.
הבמאי, אנדרו מאדג', אמריקאי מברוקלין בניו יורק, הגיע לראשונה ללסוטו כדי לבקר את אחיו ששירת במקום במסגרת חיל השלום.[3] לקראת הסרט שהוא סרט הבכורה באורך מלא שלו, שהה הבמאי בלסוטו כמעט שנה לפני תחילת הצילומים, למד להכיר את הווי הארץ, התוודע לאנשי העיירות והכפרים ואסף סיפורים.[4] לדבריו, הוא ניסה ליצור סרט בסגנון לירי-אלגורי כשהסרטים שהשפיעו עליו בכיוון זה הם: "Men with Guns" של ג'ון סיילס (1997), "סיפור פשוט" של דייוויד לינץ' (1999) ו-"Walkabout" של ניקולס רוג (1971).[4] עוד אמר הבמאי כי ניסה ליצור סרט שיהיה בראש וראשונה חזותי ויסופר דרך הצבעים שבנופי הארץ ובפניהם של אנשי הבסוטו.[5]
הסרט צולם בחודשים מרץ-מאי 2011, במשך 54 ימי צילומים.[6] הסרט צולם ביוהנסבורג שבדרום אפריקה ובאתרים רבים בלסוטו, בהם סמונקונג (אנ'), רומה (אנ'), מאלאואננג (אנ'), מוחוטלונג (אנ'), ספיקנג (אנ'), מלאלאה (אנ'), קות'ינג (אנ'), מוהאל'ס הוק (אנ') ומוריג'ה (אנ'). במרץ 2014, לאחר הקרנת הבכורה בלסוטו בפני לטסי השלישי, מלך לסוטו והמלכה, מאסנאטה מוהאטו סיסו, יצא הסרט למסע הקרנות בקהילות בהן הוא צולם.[6]
הפצה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצגת הבכורה של הסרט הייתה ב-5 באפריל 2013 בפסטיבל הקולנוע העצמאי של אשלנד (אנ') המתקיים באשלנד (אנ') שבאורגון. הסרט זכה בפרס הקהל בפסטיבל אשלנד ובפסטיבלים נוספים בהם הציג, כגון פסטיבל הסרטים של סרסוטה (אנ'), פסטיבל הסרטים של פלורידה (אנ') ובפסטיבל הסרטים של קיימברידג' (אנ').[7] הסרט היה מועמד בתשע קטגוריות (כולל פרס הסרט הטוב, הבמאי הטוב והשחקן הראשי הטוב) וזכה בשלושה פרסי האקדמיה האפריקאית לקולנוע בטקס העשירי לפרסי האקדמיה האפריקאית לקולנוע (אנ'): פרס השחקן הילד הטוב ביותר ללבוהנג נטסאנה, פרס על הישגים בצילום לקרלוס דה קרוואליו ופרס הסאונד.[8]
הסרט זכה לדירוג של 86% באתר Rotten Tomatoes. לזלי פלפרין, מבקר הקולנוע של הגרדיאן, העניק לסרט שלושה כוכבים מתוך חמישה. הוא כותב כי מדובר בסרט המשלב ריאליזם קלאסי עם דמויות צבעוניות, נופים עוצרי נשימה בציפוי קליל של על-טבעי. הוא סובר כי חלק מהצופים עשויים למצוא את הסיום כחיובי באופן מפתיע, אבל עבור אחרים זו תהיה הנקודה המושכת שתסייע לפן המסחרי.[9] דייוויד קלאק, מבקר הקולנוע של Time Out, העניק לסרט אף הוא שלושה כוכבים מתוך חמישה. הוא רואה בסרט כ"סרט מסע" שבו עובר הגיבור, דרך מפגשיו עם הנופים והאנשים אותם הוא פוגש, מסע מהציניות והתועלתנות הקרה של הכרך העירוני אל המנהגים והמסורות, כולל האמונות התפלות של הקהילה הכפרית.[10] טרוור ג'ונסטון מבקר הקולנוע של Radio Times (אנ') נתן לסרט ארבעה כוכבים מתוך חמישה. הוא רואה בהתייחסות הסרט לבעיות החברתיות שיוצרת מחלת האיידס כאחד הנושאים המרכזיים בסרט.[3]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הסרט
"The Forgotten Kingdom", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"The Forgotten Kingdom", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"The Forgotten Kingdom", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- "The Forgotten Kingdom", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes (באנגלית)
- The Forgotten Kingdom finally comes home, באתר "סאנדיי אקספרס" של לסוטו, 24 בפברואר 2014 (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לסוטו היא מונרכיה חוקתית ועל כן ממלכה.
- ^ Vanessa Martinez, SIFF Review: Painterly, Meditative ‘The Forgotten Kingdom’ Buoyed by Rich Performances, באתר Indiwire.com, 30 במאי 2013
- ^ 1 2 Trevor Johnston, The Forgotten Kingdom, באתר "רדיו טיימס", 21 באוגוסט 2015
- ^ 1 2 אודות הסרט, באתר הרשמי של הסרט
- ^ The Forgotten Kingdom finally comes home, באתר "סאנדיי אקספרס" של לסוטו, 24 בפברואר 2014 (באנגלית)
- ^ 1 2 גלריה, באתר הרשמי של הסרט
- ^ Screenings, באתר הרשמי של הסרט
- ^ "The Forgotten Kingdom", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- ^ Leslie Felperin, The Forgotten Kingdom review – pleasingly cinematic mini epic, באתר הגרדיאן, 20 באוגוסט 2015
- ^ David Clack, The Forgotten Kingdom, באתר Time Out, 17 באוגוסט 2015