Over the Top
Over the Top (המוכר גם בראשי התיבות: OTT) הוא שירות המאפשר לצפות בתכני סטרימינג או VOD, שאינם מועברים באמצעות טכנולוגיות השידור המסורתיות: טלוויזיה בכבלים, טלוויזיה בלוויין, או שידור טלוויזיה דיגיטלי קרקעי (DTT) - כדוגמת עידן+ בישראל.
טכנולוגיה חלופית לכל אלו היא טכנולוגיית ה-OTT, העושה שימוש ברשת האינטרנט לצורך שידור למכשיר המחובר לרשת, כגון סטרימר או טלוויזיה חכמה, באמצעות אגירה ושידור מיידיים (Streaming). מאפיינים נוספים של שירות ה-"OTT" כוללים את האפשרות להקליט ולהריץ את השידורים אחורה, ולצפות בתכנים ששודרו בעבר הקרוב בערוצים הליניאריים (מקובל לאפשר לצפות בתכנים לפחות שבוע ממועד השידור), זאת מתוך שרת של ספק ה-OTT שמקליט ומאפשר גישה להקלטות.
התפתחות הטכנולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בארצות הברית החלה טכנולוגיית השידור הזו כבר ב-1999, עם מקליט הווידאו הדיגיטלי (DVR) של חברת TiVo inc (כיום Xperi), שאפשר לצופים להקליט פרקים מלאים של סדרות על גבי דיסק קשיח שנמצא בתוך הממיר, ולצפות בתוכניות שהם רצו באמצעות תוכנה עם מערכת הפעלה מובנית, ללא תלות בלוח השידורים של ספקיות התקשורת. בהמשך הצטרפה חברת נטפליקס, שנוסדה במקור שנתיים לפני הטיבו, ביססה את המודל העסקי שלה על תחרות ישירה בבלוקבסטר, ואפשרה לשאול את הסרטים שלה ללא הגבלת זמן או כמות במחיר קבוע לחודש. בהמשך הצמיחה החברה פלטפורמה חדשה בתחום שאפשרה ללקוחותיה לצרוך את השירותים בקלות ובפשטות דרך האינטרנט. חברת סלינג מדיה, חברה פרטית שפיתחה קופסה המתחברת לממיר הביתי ושולטת עליו בדומה למכשיר של TiVo, אפשרה לבצע Video Streaming של תכנים לכל מכשיר קצה ועל גבי כל מערכת הפעלה[1].
כיום שלוש החברות הגלובליות הגדולות בתחום ספקי שירותים אלו הן נטפליקס, הוּלוּ ואמזון. מערך השירותים שלהן מאפשר למשתמשיהן לצפות בתכני אינטרנט באופנים שונים: גלישה באתרי האינטרנט של החברות, גלישה באמצעות מכשירים ניידים (כגון טלפונים חכמים או טאבלטים), או באמצעות שימוש במכשירים בעלי יכולת התחברות לרשת האינטרנט, כמו Apple TV, Roku, ו-mi Box של שְׁיָאוּמִי.
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספקי שירות ה-"OTT" החלו באופן רשמי למעשה ב-2014 עם כניסתה של חברת סלקום עם השירות סלקום TV ששבר את הדואופול של חברות התקשורת הוותיקות, HOT וYes בתחום הטלוויזיה בישראל. בהמשך, בשנת 2017 הצטרפו חברות נוספות שניסו לתת את שירותי ה OTT, כמו טריפל סי ורמי לוי TV שהשיקו שירות סטרימינג משלהם, אך נסגרו לאחר תקופות קצרות בהן כשלו מסחרית. חברה נוספת שהצטרפה אף היא ב-2017, היא פרטנר תקשורת עם השירות פרטנר TV שמתחרה עד היום בשוק. באפריל 2018 דווח כי החברות הוותיקות יס והוט איבדו כ-100 אלף לקוחות לחברות החדשות פרטנר וסלקום[2].
חברות הטלוויזיה המסורתיות Yes ו-HOT נכנסו אף הן לשירותי ה-OTT על מנת להחזיר לקוחותיהן שאבדו לספקי הטלוויזיה החדשות בפלטפורמה זו, וב-2017 הקימו את הממשקים STINGTV של יס (ובהמשך גם yes+), ו-NEXT TV ו-hot smart של הוט.
בהמשך פתחו גופי השידור הישראלים בעצמם שירות OTT באמצעות אפליקציות ייעודיות, כגון כאן, קשת 12 ורשת 13, יש שירותי OTT משלהן, עם אופציה למנוי, ואופציה חינמית. תאגיד השידור הישראלי (כאן) מפעיל את יישומון כאן בחינם, קשת 12 מפעילה את יישומון makoTV ו-12+ ורשת 13 את reshettv.
היתרון של החברות המספקות שירותים אלו הוא היעדר הצורך לערב גורם צד שלישי: במקום לספק את תכניה למפעיל מסוים של שידורי טלוויזיה, מספקות החברות את התכנים ישירות למשתמש, וכך הן חוסכות את כל העלויות שהיה עליהן לחלוק עם מפעיל הטלוויזיה, כיוון שאין צורך בתיווך בין ספקיות השירותים הללו למשתמשיהן.
ב-5 ביוני 2023 השיקה חברה חדשה, FreeTV שבעליה הן קבוצות התקשורת שידורי קשת ו-RGE, שירות OTT משלה, ופתחה מתחרה נוסף בישראל בשוק זה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רמי רוזן ויוני אבישר, מצביעות בשלט: התחרות בין ענקיות הטכנולוגיה מגיעה לטלוויזיה, באתר כלכליסט, 20 ביוני 2012
- ^ עומר כביר, המכות של yes ו־HOT: המנויים נוטשים וההכנסות מתכווצות, באתר כלכליסט, 2 באפריל 2018
 ספקיות תקשורת בישראל
| |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| תשתית אינטרנט | בזק • HOT • Unlimited • פרטנר • סלקום | ||||||||
| גישה לאינטרנט | פרטנר תקשורת • 013 נטוויז'ן • 014 בזק בינלאומי • HOT net • אינטרנט רימון • טריפל סי • 018 אקספון • mobile 019 | ||||||||
| טלוויזיה |
| ||||||||
| סלולר |
| ||||||||
| טלפוניה קווית | בזק • סלקום • פרטנר תקשורת • HOT • בזק בינלאומי | ||||||||
