Mob Rules

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Mob Rules
אלבום אולפן מאת בלאק סבאת'
יצא לאור 4 בנובמבר 1981
הוקלט 1981
סוגה הבי מטאל
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך 40:25
חברת תקליטים

Vertigo Records

Warner Bros. Records (ארצות הברית, קנדה)
הפקה מרטין בירץ'
כרונולוגיית אלבומים של בלאק סבאת'
Heaven and Hell
(1980) 		Mob Rules
(1981) 		Born Again
(1983)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

Mob Rules הוא אלבומה העשירי של להקת ההבי מטאל הבריטית בלאק סבאת' שיצא לאור בנובמבר 1981. האלבום הוא השני ואחרון בו השתתף כסולן הזמר רוני ג'יימס דיו, עד לחזרתו באלבום Dehumanizer שיצא ב-1992. חבר להקה נוסף שנעדר מהאלבום הוא המתופף ביל וורד, שאת מקומו החליף וייני אפיק (Vinny Appice), שניגן בין היתר בלהקתו של דיו דיו.

הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר הראשון שהוקלט לאלבום היה שיר הנושא "The Mob Rules", שהוקלט בביתו של ג'ון לנון, שאף היה הפסקול של הסרט Heavy Metal, שיצא באותה שנה בה יצא האלבום.[1] הרצועה "E5150" נשמעת גם היא בסרט, אך לא כחלק מהפסקול. גיטריסט הלהקה טוני איומי כתב בספרו האוטוביוגרפי כי הלהקה ביקשה להקליט את האלבום בסטודיו פרטי במטרה לחסוך כסף, אך מאחר שניסיונות ההקלטה לא השיגו את הסאונד הרצוי, נאלצו חברי הלהקה לשכור את אולפני "Record Plant" שבלוס אנג'לס.[2]

בנוסף להיעדרותו של אוזי אוסבורן, חבר להקה מקורי נוסף שלא השתתף באלבום היה ביל וורד, אותו החליף על התופים וייני אפיק, שניגן בין היתר בלהקות דיו ו-Heaven & Hell. האלבום היה השני ואחרון בו השתתף הזמר רוני ג'יימס דיו, שאת מקומו תפס איאן גילן באלבום הבא Born Again שיצא ב-1983, עד לחזרתו של דיו באלבום Dehumanizer שיצא ב-1992. דיו עזב את הלהקה בעקבות עסקת חוזה-סולו שנרקמה בינו לבין חברת ההפקה האחים וורנר, עסקה שלא מצאה חן בעיני טוני איומי.

סקירת שירי האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

את רוב מילות השירים כתב דיו. נגינתו של איומי באלבום זה מתאפיינת בעבודת גיטרה מהירה במיוחד, וסגנונו המוכר - כבד, איטי ואפל - התחלפה במידה ניכרת בנגינה טכנית.

הרצועה הראשונה באלבום "Turn Up the Night", שיצאה כסינגל וזכתה להצלחה, מאופיינת בנגינת גיטרה מהירה וטכנית, ושיר זה הוא המייצג ביותר את סגנון הנגינה של איומי באלבום. השיר הארוך ביותר באלבום (7:45) "the sign of Southern" נפתח בנגינה אקוסטית מינורית, כשהנגינה מתחלפת בדקה ה-1:20 לסגנון הכבד והמוכר של "בלאק סבאת'". הקטע האינסטרומנטלי "E5150" הוא קטע ניסיוני המורכב כולו מאפקטים אלקטרוניים פסיכדליים. שיר הנושא "The Mob Rules" הוא הסינגל השני מהאלבום, שזכה אף הוא להצלחה, והגיע למקום ה-46 במצעד הבריטי. השיר "Country Girl" מכיל ריף גיטרה איטי שמנוגן לכל אורך השיר. השיר "Falling Off The Edge Of The World" מתחיל בנגינה איטית, שקטה ומלודית, כשהנגינה הולכת ומתגברת ונעשית טכנית וכבדה ככל שהשיר מתקדם. הקטע האחרון באלבום "Over and Over" הוא שיר מלודי בסגנון בלוז רוק, המכיל סולו גיטרה ממושך.

הצלחה וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירוגים מקצועיים
ציוני ביקורות
מקור ציון
Allmusic [3]
רולינג סטון [4]
Ultimate Guitar Archive [5]
Punknews.org [6]
Sputnikmusic [7]


מבחינה מסחרית, האלבום נכשל בשחזור ההצלחה לה זכתה הלהקה באלבומה הקודם Heaven and Hell, ועם זאת, הייתה לאלבום הצלחה נאה, כשבארצות הברית בלבד נמכר האלבום בכ-500,000 עותקים.[8]

הביקורות לאלבום היו מעורבות, אולם ברובן חיוביות. גרג פראטו (Greg Prato) מאתר Allmusic כינה את האלבום "בלתי מעורך מספיק" ("underrated").[9] אדוארדו ריבדביה (Eduardo Rivadavia) גם הוא מאתר "Allmusic", שיבח את האלבום וקרא לו "אלבום נהדר" ("magnificent record").[10] הלהקה ספגה ביקורות על כך שהאלבום נשמע כמו חיקוי של עבודתה הקודמת באלבום "Heaven and Hell". יוצא דופן היה מבקר המוזיקה ג'יי די' קונסידין (J.D. CONSIDINE) מאתר רולינג סטון שקטל בביקורתו את האלבום, וכתב כי עבודת הצוות באלבום היא "נוראית"; הליריקה המגוחכת של דיו, עבודת הבס האיומה של באטלר, שלטענתו נשמעת כמו "משאית עמוסה", תיפופו של אפיק שהיא "כל כך מתכתית וחסרת השראה, שאתה חייב לשמוע את האלבום פעם נוספת על מנת לשים לב אליו", ועל איומי לעג בציניות: "וטוני איומי שהחליט לנצל את האלבום על מנת להציג את כישורי מהירות הנגינה שלו - שהן מהירות ממארק פארנר אך אינן מהירות מג'וני ראמון". קונסידין מסיים את ביקורתו הארסית ומציין כי "'Mob Rules' גרוע ולא רק בגלל הליריקה האידיוטית של שיריו, אלא גם בגלל האופן שבו הוא מבוצע, שהוא הביצוע העלוב ביותר שיכול להיות".[11]

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה הולחנה על ידי גיזר באטלר, טוני איומי ורוני ג'יימס דיו. הליריקה נכתבה על ידי דיו.

צד א'
מס' שם משך
1. Turn Up the Night 3:42
2. Voodoo 4:32
3. The Sign of the Southern Cross 7:46
4. E5150 2:54
5. The Mob Rules 3:14
צד ב'
מס' שם משך
5. Country Girl 4:02
6. Slipping Away 3:45
7. Falling Off the Edge of the World 5:02
8. Over and Over 5:28
משך כולל:
 40:25

מבצעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי להקת בלאק סבאת'

משתתפים נוספים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏Vinny Appice: The John Lennon Connection, באתר "backstage auctions"
  2. ^ בספרו האוטוביוגרפי "Iron Man: My Journey Through Heaven & Hell with Black Sabbath"
  3. ^ ביקורת וסיקור על האלבום, באתר Allmusic
  4. ^ ביקורת על האלבום, באתר הרולינג סטון
  5. ^ ציונים משוקללים וביקורות על האלבום , באתר Ultimate Guitar Archive
  6. ^ ביקורת על האלבום, באתר "Punknews.org"
  7. ^ ביקורת על האלבום, באתר Sputnikmusic
  8. ^ נתוני מכירות על האלבום, באתר הרשמי של איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי
  9. ^ ביקורת על האלבום "Live at Hammersmith Odeon", באתר "Allmusic"
  10. ^ ביקרות על האלבום, באתר "Allmusic"
  11. ^ ביקורת על האלבום, באתר ה"רולינג סטון"


בלאק סבאת'
טוני איומי (גיטרה) • אוזי אוסבורן (שירה) • ביל וורד (תופים) • גיזר באטלר (גיטרה בס)
ביל וורד (תופים) • רוני ג'יימס דיו (שירה) • איאן גילן (שירה)
אלבומי אולפן Black Sabbath ‏ (1970) • Paranoid ‏ (1970) • Master of Reality ‏ (1971) • Vol. 4 ‏ (1972) • Sabbath Bloody Sabbath ‏ (1973) • Sabotage ‏ (1975) • Technical Ecstasy ‏ (1976) • Never Say Die!‎ ‏ (1978) • Heaven and Hell ‏ (1980) • Mob Rules ‏ (1981) • Born Again ‏ (1983) • Seventh Star ‏ (1986) • The Eternal Idol ‏ (1987) • Headless Cross ‏ (1989) • Tyr ‏ (1990) • Dehumanizer ‏ (1992) • Cross Purposes ‏ (1994) • Forbidden ‏ (1995) • 13 ‏ (2013)
נושאים קשורים Heaven & Hell • Iron Man‏ • Paranoid‏ • God Is Dead?‎
דיסקוגרפיה של בלאק סבאת' • קטגוריה:בלאק סבאת' • פורטל:הבי מטאל
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=Mob_Rules&oldid=36649915"