Liberty Walk

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"Liberty Walk"
שיר בביצוע מיילי סיירוס
מתוך האלבום Can't Be Tamed
יצא לאור 18 ביוני 2010
הוקלט 2010
סוגה דאנס-פופ
שפה אנגלית
אורך 4:06
חברת תקליטים הוליווד
כתיבה כותבים שונים[1]
הפקה רוק מאפיה

Liberty Walk הוא שיר של הזמרת-יוצרת האמריקאית מיילי סיירוס, מתוך אלבום האולפן השלישי שלה Can't Be Tamed ‏(2010). הוא נכתב על ידי סיירוס, אנטונינה ארמאטו, טים ג'יימס, ניקולס ג'יי סקאפה, ג'ון ריד פאס ומייקל מקגיניס, והופק על ידי ארמאטו, ג'יימס ופול פאלמר בשם הבמה שלהם רוק מאפיה. סיירוס הסבירה שהנושא של העצמה נשית מהווה השראה לכתיבת לשיר. מבחינה מוזיקלית, "Liberty Walk" הוא שיר אופטימו מסוגת הדאנס-פופ, המכיל גם קטעי ראפ. השבחים הביקורתיים שהופנו כלפי השיר היו שליליים ומעורבים כאחד; רוב המבקרים מתחו ביקורת על קטעי הראפ ותיארו את השיר כ"משעמם". אף על פי שלא הופץ כסינגל, "Liberty Walk" הגיע למקום השלישי במצעד השירים מתחת להוט 100 בארצות הברית ולמקום ה-79 בקנדה הוט 100, בשל הורדות דיגיטליות רבות.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

"Liberty Walk" נכתב על ידי סיירוס, ניקולס ג'יי סקאפה, ג'ון ריד פאס, מייקל מקגיניס, אנטונינה ארמאטו וטים ג'יימס.[2] הוא הופק על ידי שלושת האחרונים בשם הבמה שלהם רוק מאפיה.[2] השיר משמש כרצועת הפתיחה של Can't Be Tamed ‏(2010). בריאיון לסוויי קאלוויי מ-MTV News, סיירוס הסבירה את ההשראה הלירית של השיר שעוסקת בהעצמה נשית, ואמרה: "זה פשוט על להשתחרר מכל מה שאתה חושב שעוצר אותך. ואני חושבת שזה באמת חשוב, במיוחד עבור בנות, כיוון שאומרים לכל כך הרבה אנשים, 'לא, אתן לא יכולות לעשות משהו', או, 'אתן צריכות להיות כאלה כי אמא ואבא אומרים את זה, מורים אומרים את זה'".[3] סיירוס הצהירה באותו ריאיון שניסתה לשלב נושא רציני עם צליל קליל יותר, והסבירה: "כתבתי את זה עבור נשים שמרגישות שהן תקועים במערכות יחסים פוגעניות, אבל זה גם שיר דאנס".[3] היא פירטה: "אז אתה חושב שזו חייבת להיות סוג של בלדה עצובה, אבל זה שיר מסיבה... זה על להשתחרר".[3]

הרכב[עריכת קוד מקור | עריכה]

"Liberty Walk" הוא שיר דאנס-פופ, באורך של ארבע דקות ושש שניות.[4][5] על פי הפרטיטורה שפורסמה על ידי Sony/ATV Music Publishing, הוא כתוב בסולם סי מינור.[4] הקצב שלו מאופיין ב-120 פעימות בדקה.[4] טווח הקול של סיירוס בשיר משתרע מהצליל הנמוך של Bb2 ועד לצליל הגבוה של F#5.[4] הת'ר פארס מ-AllMusic ציינה את השימוש בכלים השונים ותיארה אותו כ"נועז".[6] היא גם אמרה ש"הבתים הרצופים" שסיירוס מבצעת נשמעים "עצבניים" יותר מאשר השירים הקודמים שהוציאה בקריירה שלה.[6] סיירוס פותחת את השיר בקריאה "Don’t live a lie, this is your one life".[6] פאנץ' ליוואנג מ-Manila Bulletin עסק בסוגה המוזיקלית של השיר.[7]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

"Liberty Walk" זכה לביקורות מעורבות ממבקרי המוזיקה. הת'ר פארס מ-AllMusic שיבחה את המילים האופטימיות וטענה שהן "ידידותיות לרדיו דיסני".[8] באופן דומה, לאה גרינבלט מאנטרטיינמנט ויקלי תיארה את השיר כ"כזה הגורם לאלבום להישמע טוב עוד מתחילתו".[9] מבקר מוזיקה מ-Sputnik Music ציין ש- "Liberty Walk" הוא "מיילי סיירוס הקלאסית", תוך אזכור שירה, "Hoedown Throwdown".[10] מעבר לכך, כמה מבקרים מתחו ביקורת שלילית על השיר. מישל גריפין מ-The Sydney Morning Herald הפנתה כלפיו ביקורת מעורבת.[11] גלן גמבואה מ-Newsday טען שמדובר ב"שיר שלא נגמר של ג'ייסון דירולו", והצהיר ש"קשה להתייחס לסיירוס ברצינות בגללו".[12] דונלד גיבסון מ-Seattle Post-Intelligencer טען שמדובר בשיר "מונוטוני" מדי.[13] אוון סאודי מ-PopMatters ציין שב-"Liberty Walk", "החיפוש של סיירוס אחר זהות חדשה הופך אותה לאנונימית וגורם לה להישמע בסיסית מתמיד".[14]

הופעות חיות וקידום[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיירוס ביצעה את "Liberty Walk" ב-House of Blues Sunset Strip, שבלוס אנג'לס, קליפורניה.[15] היא גם ביצעה את השיר במהלך הופעה במלבורן, אוסטרליה. לפי ג'וליה פוסקי מ-The Hot Hits Live from LA, סיירוס לבשה "מכנסי עור וחזיית נצנצים".[16] היא פתחה את ההופעה עם השיר במרכז הבידור של בריזבן, אוסטרליה. בהופעה זו, הזמרת נעלה מגפיים גבוהים ולבשה מכנסי עור קצרים וחזייה שחורה.[17] השיר בוצע גם במהלך סיבוב ההופעות "Gypsy Heart Tour".

ב-23 בנובמבר 2011, סיירוס הוציאה קליפ שכלל גרסת רמיקס של "Liberty Walk" שנעשתה על ידי רוק מאפיה.[18] הקליפ כלל צילומים של תנועת אוקיופיי; תנועת מחאה בינלאומית אשר מתמקדת בעיקר באי-שוויון כלכלי ואי השוויון החברתי בעולם.[19][18] הקליפ מתחיל בהודעה שאומרת "זה מוקדש לאלפי האנשים שעומדים על מה שהם מאמינים בו".[18] בהמשך הקלפ מוצגות סצנות של מפגינים המניפים שלטים ושוטרים המשתמשים בתרסיס פלפל.[18]

מיקומי שיא[עריכת קוד מקור | עריכה]

‏  מצעדים ודירוגים (2010)
מדינה מצעד מיקום שיא
ארצות הברית בילבורד הוט 100
מצעד השירים מתחת להוט 100 3
קנדה קנדה הוט 100 79

היסטוריית יציאות לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור תאריך יציאה פורמט חברת תקליטים מקור
עולם 18 ביוני 2010 סטרימינגהורדה דיגיטלית הוליווד [6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיילי סיירוס, אנטונינה ארמאטו, טים ג'יימס, ניקולס ג'יי סקאפה, ג'ון ריד פאס, מייקל מקגיניס
  2. ^ 1 2 Can't Be Tamed (liner notes). Miley Cyrus. Hollywood Records. 2010.
  3. ^ 1 2 3 Jocelyn Vena, Miley Cyrus Says Can't Be Tamed Is All About Female Empowerment, MTV News (באנגלית)
  4. ^ 1 2 3 4 "Miley Cyrus - Liberty Walk Sheet Music". Musicnotes.com. Sony/ATV Music Publishing.
  5. ^ Can't Be Tamed by Miley Cyrus (באנגלית אמריקאית), 2010-01-01, נבדק ב-2021-10-30
  6. ^ 1 2 3 4 Can't Be Tamed - Miley Cyrus | Songs, Reviews, Credits | AllMusic (באנגלית), נבדק ב-2021-10-30
  7. ^ "Miley Cyrus leaves Hannah Montana behind"
  8. ^ Can't Be Tamed - Miley Cyrus | Songs, Reviews, Credits | AllMusic (באנגלית), נבדק ב-2021-10-30
  9. ^ Leah Greenblatt Updated June 16, 2010 at 04:00 AM EDT, Can't Be Tamed, EW.com (באנגלית)
  10. ^ Review: Miley Cyrus - Can't Be Tamed | Sputnikmusic, www.sputnikmusic.com
  11. ^ MICHELLE GRIFFIN, Miley Cyrus: Can't Be Tamed, The Sydney Morning Herald, ‏2010-06-24 (באנגלית)
  12. ^ Miley Cyrus' 'Can't Be Tamed' loses focus, Newsday (באנגלית)
  13. ^ DONALD GIBSON, Music Review: Miley Cyrus - Can't Be Tamed, seattlepi.com, ‏2010-06-20 (באנגלית אמריקאית)
  14. ^ "Miley Cyrus: Can't Be Tamed"
  15. ^ "Liberty Walk (Live)"
  16. ^ Review - Miley Cyrus Live In Concert, Melbourne, Australia - The Hot Hits Live from LA, web.archive.org, ‏2011-06-26
  17. ^ "Miley Cyrus concert smells like teen spirit, of a kind"
  18. ^ 1 2 3 4 Occupy This: Miley Cyrus Takes a Liberty Walk in New Video | E! Online, archive.md, ‏2013-01-23
  19. ^ #OccupyWallSt, Then #OccupyKSt, Then #OccupyMainSt, HuffPost, ‏2011-10-05 (באנגלית)