Les Aventures de Totor, C. P. des Hannetons
| מידע קומיקס | |
|---|---|
| יוצר |
הרז'ה  |
| סוגה | הרפתקאות |
| תקופת פרסום מקורית |
1926–1929 (כ־3 שנים) |
| ארץ מקור |
 בלגיה |
| שפת המקור | צרפתית |
  | |
Les Aventures de Totor, C.P. des hannetons היא סדרת הקומיקס הראשונה שפרסם הקומיקסאי הבלגי הרז'ה. הסדרה התפרסמה מדי חודש במגזין הצופים "Le Boy-Scout Belge" בין השנים 1926 – 1929, ותיארה את הרפתקאותיו של נער צופים צעיר בשם טוטור.
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נער הצופים הבלגי טוטור עוזב את בריסל ומפליג לאמריקה כדי לבקר את דודו ודודתו המתגוררים בטקסס. כריש מושך אותו מסיפון האניה ומשליך אותו אל צוללת אמריקאית, שלוקחת אותו אל ניו יורק. בניו יורק נפגע טוטור ממכונית חולפת ומושלך על הולך רגל, שמתגלה כפושע בשם ג'ון בלאד. כפרס על לכידת הפושע זוכר טוטור ב-5,000 דולר.
מניו יורק נוסע טוטור ברכבת אל החווה של דודיו. דודו אוסף אותו מתחנת הרכבת, אך בדרך לחווה קבוצת אינדיאנים תוקפת אותם. טוטור מצליח להסיח את דעתם של האינדיאנים ובורח עם דודו, אך לאחר זמן קצר האינדיאנים תופסים אותו ומנסים להרוג אותו כנקמה. טוטור בורח בשחייה בנהר, ומוצא בקרקעיתו תיבה עתיקה מלאה תכשיטים, אותה הוא קובר בקרבת מקום.
צייד בסירת קאנו משיט את טוטור במעלה הנהר. טוטור צועד אל החווה של דודיו, ומוצא שדודתו נחטפה על ידי שודדים, שדורשים מדודו לשלם כופר גדול תמורת שחרורה. טוטור מציע להשתמש בתכשיטים שמצא כדי לשלם את הכופר. הוא משיג את התכשיטים ומשחרר את דודתו, ואז חוזר לבלגיה, שם הוא מספר למשפחתו ולידידיו על הרפתקאותיו ומבטא את רצונו לצאת להרפתקאות נוספות.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1919 הצטרף ז'ורז' רמי לתנועת הצופים. מדריך הקבוצה שלו, רנה וברברג, עודד אותו לפתח את כשרון הציור שלו, ופרסם את ציוריו הראשונים בפרסומי התנועה. ביולי 1926 החל רמי, שבשלב זה החל להשתמש בשם העט "הרז'ה", לפרסם את סדרת "Les Aventures de Totor" בעיתון הלאומי של צופי בלגיה, "Le Boy-Scout Belge".[1][2]
הקומיקס לא כלל בועות דיבור, שהיו אז טכניקה חדשנית שלא הייתה מקובלת באירופה, ולא היה בנוי כמקובל בקומיקס המודרני;[3] בתחילה כלל כל עמוד ארבע מסגרות קומיקס, שכל אחת מהן לוותה בכיתוב קצר. עם התקדמות הסדרה הוגדל מספר המסגרות מארבע לשמונה, והרז'ה החל להשתמש בטכניקות חדשניות, אליהן נחשף במגזיני קומיקס אמריקאיים ששלח לו ידידו לאון דגרל. הוא החל לשלב בקומיקס בועות דיבור, שהכילו מסרים פשוטים וקצרים כמו "אאורקה!" ו"באנג!",[4] והוסיף סימנים גרפיים לתיאור כאב, תדהמה וכדומה: ”מדי פעם... הסתכנתי בסימן שאלה ביישני, או אולי בכמה כוכבים, כאשר, לדוגמה, דמות קיבלה אגרוף. בטח ראיתי את זה ב-"L'Éatant" או ב-"Les Belles Images", עיתונים מאוירים של אותה תקופה,” סיפר.
הרז'ה המשיך לאייר את הסדרה גם במהלך שירותו הצבאי בשנת 1926, אך בתחילת 1927 הפסיק את הפרסום למשך תשעה חודשים כדי להתמקד בפרויקטים אחרים. בקיץ 1929, כשהחל לפרסם את "טינטין בארץ הסובייטים" בעיתון הבלגי השמרני "Le Vingtième Siècle", הוא סיים את סדרת "Les Aventures de Totor" כדי להתמקד בסדרה החדשה שלו, "הרפתקאותיו של טינטין", בה ראה פוטנציאל גדול יותר. בסך הכל כללה סדרת "Les Aventures de Totor" 26 פרקים.
השפעה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
טוטור הציב את היסודות לבניית דמותו של טינטין,[5] הן מבחינה גרפית והן מבחינה רעיונית. הרז'ה תיאר את טינטין בתור ”האח הקטן של טוטור”, ש”הפך לעיתונאי, אבל שמר על רוח הצופה.”[6]
מייקל פאר הגדיר את טוטור כ"אב הטיפוס הטבעי" של טינטין.[4] הביוגרף של הרז'ה, פייר אסולין, טען ש"הסיפור הוא מאוד ברוח הצופים, ומשמש בבירור כ'פרה-פיגורציה' של טינטין", והקומיקס "מביך, מהוסס, חסר, אבל מלא תנועה, קצב ומעל הכל - הומור."[1]
הספר השלישי בסדרת "הרפתקאותיו של טינטין", "טינטין באמריקה", עוסק גם הוא בהרפתקאות עם פושעים, בוקרים וילידים אמריקאיים, ומכיל כמה סצנות דומות מאוד לאלו שהוצגו ב-"Les Aventures de Totor". לדבריו של המבקר הארי תומפסון (אנ'), "טינטין באמריקה" הושפע באופן מובהק מסדרת "Les Aventures de Totor" ולמעשה משמש כגרסה משופרת שלה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 פייר אסולין, תרגום: צ'רלס רואס, 1, Hergé: the Man Who Created Tintin, Oxford University Press, 2009, עמ' 9, ISBN 978-0-19-539759-8. (באנגלית)
- ^ Scouting & Tintin, The Scouting Pages (באנגלית בריטית)
- ^ ”זו עדיין לא היתה רצועת קומיקס אמיתית: זה היה סיפור כתוב ומאויר בסימן קריאה או בסימן שאלה מהוסס פה ושם,” אמר הרז'ה.
- ^ 1 2 מייקל פאר, .Tintin & Co, לונדון: Moulinsart, 2007, עמ' 12, ISBN 978-1-4052-3264-7. (באנגלית)
- ^ Hergé : his tribute to scouting, Tintin.com, 1 בינואר 2021
- ^ מייקל פאר, .Tintin & Co, לונדון: Moulinsart, 2007, עמ' 13, ISBN 978-1-4052-3264-7. (באנגלית)