Bossanova
 | ||||||
| אלבום אולפן מאת פיקסיז | ||||||
| יצא לאור | 13 באוגוסט 1990 | |||||
|---|---|---|---|---|---|---|
| הוקלט | 1989-1990 | |||||
| סוגה | רוק כבד, רוק אינדי, רוק פסיכדלי | |||||
| שפה | אנגלית | |||||
| אורך | 39:45 | |||||
| חברת תקליטים |
Cherokee Studios (הוליווד) Hansa Tonstudio (ברלין) AIR (לונדון) | |||||
| הפקה | גיל נורטון | |||||
| ||||||
| ||||||
Bossanova (בעברית: בוסנובה. השם נלקח ממוזיקת הבוסה נובה) הוא האלבום השלישי של להקת ה"פיקסיז", אשר יצא בשנת 1990. באלבום זה הסתמן שינוי כיוון משמעותי עבור הלהקה: לראשונה כל השירים באלבום נכתבו על ידי פרנק בלאק שאז השתמש בשם הבמה כונה בלאק פרנסיס (למעט שיר הפתיחה "Cecilia Ann", שהיה גרסת כיסוי לשיר של להקת "The Surftones") ולא היה בו אף שיר שנכתב בידיי קים דיל. גם שירתה של דיל הוגבלה רק לקולות רקע בשירים מעטים, בניגוד לאלבומים קודמים בהם היוותה תפקיד שירה מרכזי. בנוסף, חלק משירי האלבום עסקו בטיסה לחלל ומדע בדיוני, תחביבים של פרנסיס שלא באו לידי ביטוי באלבומים הראשונים.
רובם הגדול של השירים היו מופנמים יותר, מלודיים והרמוניים יותר וארוכים יחסית לאלבומים קודמים. במהלך סיבוב ההופעות של הלהקה לקידום האלבום כמעט פרשה דיל מהלהקה, אך החליטה להישאר בעקבות הופעות מוצלחות ותגובות אוהדות מהמעריצים. לעומת אלבומם הקודם "Doolittle" שעוסק בשלל נושאים שליליים כמו זנות, אלכוהוליזם, מוות וסמים, אלבום זה עוסק כולו במחשבות קיומיות על החלל החיצון, חייזרים ועב"מים.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שחברי הלהקה סיימו את הופעותיהם בהתאם להתחייבות לאלבומם השני 'Doolittle' בינואר 1990, חברי הלהקה צ'ארלס תומפסון הידוע בכינויו פרנסיס (גיטרה ושירה), ג'ואי סנטיאגו (גיטרה ראשית) ודייוויד לאברינג (תופים) עברו מהעיר בוסטון שם הקליטו את אלבומם הקודם ללוס אנג'לס, בעוד שבסיסטית הלהקה, קים דיל, נשארה בינתיים בבריטניה כדי להקליט את האלבום הראשון של להקתה החדשה "הברידרז" עם המפיק סטיב אלביני. לאחר זמן מה החליטה דיל בסופו של דבר לנסוע ללוס אנג'לס עם שאר חברי הקבוצה[1]. לימים העיד לאברינג כי הוא, סנטיאגו ופרנסיס עברו ללוס אנג'לס מכיוון ששם התכוונו להקליט את אלבומם החדש, משיקולים כלכליים. שלושת חברי הלהקה התגוררו בדירות אוקווד (דירות מגורים לאמנים), יחד עם הקומיקאי גארט מוריס וחברי הלהקה האמריקאית "The White Lion". המפיק גיל נורטון עבר גם הוא למתחם הדירות כדי לעבוד עם הלהקה[2].
בשלב זה החלה הלהקה להקליט חומר עבור האלבום "Bossanova" באולפני 'Cherokee' בפברואר 1990, שם הם נתקלו במספר בעיות. המפיק נורטון טען כי לא ניתן להקליט דבר לאחר שש אחה"צ מכיוון שבשעות אלה האולפן סבל מהשתלטות של תחנות רדיו פיראטיות על קווי הרדיו. על כן, הוא החליט לעבוד גם בימי שבת במקום אחר במשך כמה ימים עד לתיקון הבעיה, אך מכשחזר לאולפן גילה בעיה אחרת; בכל פעם שהגיטרה חוברה לאחד המגברים נוצר רעש בלתי פוסק של "המהום" מה שמנע את ההקלטה של השירים. נורטון סירב לספר לבעלים של חברת ההקלטות '4AD', איבו ווטס-ראסל, על הבעיה עד שהרגיש כי הוא אינו מסוגל לטפל בבעיות בעצמו.
באחת הפעמים בהן יצאו הגיטריסט ג'ואי סנטיאגו ונורטון אל פאב מקומי בין ההקלטות הם פגשו את המפיק המוזיקלי ריק רובין, ובשיחה שהתפתחה ביניהם הם סיפרו לו על המצב הבעייתי באולפן. רובין החליט לקחת על עצמו את המשימה למצוא אולפן אחר לקבוצה, ובאמת בתוך כמה ימים עברה הלהקה אל אולפני 'מאסטר קונטרול' שם הקליטו את שאר האלבום[3].
אחד משירי האלבום הוא "Blown Away", אשר נכתב בספרד בתחילת יוני 1989 במהלך סיבוב הופעות[4]. למעשה, השיר הוקלט כהקלטת דמו לאחר הופעתם בברלין ב-19 ביוני 1989 עם המפיק גיל נורטון שהוטס במיוחד לסשן הבודד. בהקשר זה, ובניגוד לתקליטים קודמים, שירים רבים ב-"Bossanova" נכתבו באולפן עצמו מעט לפני הקלטתם. סנטיאגו אף סיפר כי הלהקה התאמנה במשך שבועיים בלבד לקראת ההקלטות, בניגוד לאלבום הקודם שהוקלט בבוסטון שם קיימו חברי הלהקה עשרות חזרות לפני הכניסה לאולפן[5].
"אז כתבתי [מילים] על מפיות חמש דקות לפני ששרתי. לפעמים זה טוב, לפעמים לא. זה בדיוק טיבה של כתיבת השירים ההיא"
— צ'ארלס תומפסון על הקלטת האלבום[6]
יציאה לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
האלבום יצא ב-13 באוגוסט 1990 והופץ על ידי חברת התקליטים "Elektra Records", לצד חברת ההקלטות המיתולוגית של הלהקה "4AD", אשר נתנה את התקציבים והקליטה את האלבומים הקודמים של הלהקה. עם זאת, חוסר הפעילות והפופולריות של "4AD" הוביל לכך שזו הפיצה את האלבום רק בארצות הברית ובקנה מידה קטן; מי שהפיצה אותו בשאר העולם הייתה חברת "Elektra Records".
האלבום יצא באוגוסט 1990 על ידי '4AD' בבריטניה, ובמקביל על ידי '4AD' ו'Elektra' בארצות הברית. לאחר ש -'4AD' רכשה מחדש את זכויות ההפצה הבלעדית לתקליט ולדיסק ה-CD של האלבום, הופיע אך ורק תחת החברה '4AD' בארצות הברית בשנת 2004. רק בשנת 2008 החברה Mobile Fidelity Sound Lab הוציאה גרסה משוחזרת של קלטות אמן מקוריות של האלבום[7].
ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| דירוגים מקצועיים | |
|---|---|
| ציוני ביקורות | |
| מקור | ציון |
| AllMusic |   [8]
|
| Blender magazine | [9]
|
| אנטרטיינמנט ויקלי | A-[10] |
| לוס אנג'לס טיימס |  [11]
|
| NME | 9/10[12] |
| פיצ'פורק | 9.1/10[13] |
בשנה בה פורסם לראשונה האלבום הייתה להקת הפקיסיז מפורסמת כבר בעולם כולו, ואלבומיה הקודמים זכו לתשואות; על כן, גם אלבום זה זכה להצלחה ניכרת בשוק התקליטים האנגלו-סקסי. האלבום הגיע למקום 70 במצעד הבילבורד 200 לשנת 1990[14], מעט אחרי יציאתו. במצעד האלבומים הבריטי הגיע האלבום למקום השלישי. שני הסינגלים שיצאו מהאלבום, "Velouria" ו-"Dig for Fire", הגיעו לצמרת טבלת הבילבורד הוט 100 במקומות 4[15] ו-11[16] בהתאמה.
הביקורות על האלבום בבריטניה היו ברובן הגדול חיוביות. מאט סנואו, כתב מגזין Q, סיקר את האלבום בספטמבר 1990 וכתב כי "הפיקסיז הם האדונים של אי-האחידות המחושבת [...] הם נותנים לרוקרים אחרים שיעור אובייקטיבי בעקרונות הראשונים של כיצד לעשות זאת"[17]. בסיקור של מגזין NME צוין כי מבחינה מוזיקלית האלבום "מתקדם לעבר הגראנג' הכבד שאפיין את 'Surfer Rosa', אם כי השירים עדיין שומרים על הלחנים החזקים של 'Doolittle'"[18].
מגזין הרולינג סטון העניק לאלבום שלושה מתוך חמישה כוכבים בביקורת שפרסם. תוך השוואה לאלבומיהם הקודמים של הלהקה, מבקרת המוזיקה מבית הרולינג סטון, מוירה מק'קורמיק, תיארה את האלבום כ"יותר מרק אלבום רוק ישר-קדימה לפי אמות המידה של הפיקסיז. כלומר, הוא עדיין שמור בבטחה מחוץ למיינסטרים"[19]. המגזין הבריטי 'סלקט' העניק לאלבום את תואר "אלבום השנה" לשנת 1990. כאות הערכה הוא אף נכלל בספר 1001 האלבומים שאתה חייב לשמוע לפני מותך.
רשימת רצועות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל השירים נכתבו והולחנו על ידי צ'ארלס תומפסון (למעט היכן שמצוין אחרת).
| מס' | שם | מילים | משך |
|---|---|---|---|
| 1. | Cecilia Ann | The Surftones[20] | 2:05 |
| 2. | Rock Music | 1:52 | |
| 3. | Velouria | 3:40 | |
| 4. | Allison | 1:17 | |
| 5. | Is She Weird | 3:01 | |
| 6. | Ana | 2:09 | |
| 7. | All Over the World | 5:27 | |
| 8. | Dig for Fire | 3:02 | |
| 9. | Down to the Well | 2:29 | |
| 10. | The Happening | 4:19 | |
| 11. | Blown Away | 2:20 | |
| 12. | Hang Wire | 2:01 | |
| 13. | Stormy Weather | 3:26 | |
| 14. | Havalina | 2:33 | |
משך כולל: |
39:45 | ||
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מידע על האלבום Bossanova באתר MusicBrainz
מידע על האלבום Bossanova באתר AllMusic
האלבום Bossanova באתר Discogs
האלבום Bossanova באתר ספוטיפיי
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Josh Frank, Caryn Ganz, Fool the World: The Oral History of a Band Called Pixies, St. Martin's Publishing Group, 2007-04-01, עמ' 172–173, ISBN 978-1-4299-0443-8. (באנגלית)
- ^ Ganz Frank (2005), עמ' 174
- ^ Ganz Frank (2005), עמ' 174-175
- ^ The Diary of Black Francis, מגזין Melody Maker (מאורכב באתר "aleceiffel"), 23 בדצמבר 1989
- ^ Ganz Frank (2005), עמ' 175
- ^ Ganz Frank (2005), עמ' 176
- ^ Pixies - Bossanova Ultradisc UHR™ SACD - Mobile Fidelity Sound Lab, Inc., web.archive.org, 2008-12-25. מאורכב מהמקור
- ^ ביקורת באתר AllMusic (מאת הת'ר פארס)
- ^ ג'ון דולן, "Pixies: Bossanova" דצמבר 2008. אורכב מהמקור בתאריך 29 באוגוסט 2010 לאתר Wayback Machine
- ^ אנטרטיינמנט ויקלי, Bossanova, 17 באוגוסט 1997
- ^ לוס אנג'לס טיימס, "Pixies 'Bossa Nova' 4AD/Elektra"
- ^ NME, Bossanova Pixies (מאורכב)
- ^ Powell, Mike (April 25, 2014). "Pixies: Catalog". Pitchfork. Retrieved April 25, 2014.
- ^ Pixies - Bossanova, Billboard
- ^ Pixies - Velouria, Billboard
- ^ Pixies - Dig for Fire, Billboard
- ^ pixies bossanova full album, karlaycristian.com
- ^ NME.COM - PIXIES - Bossanova - 11/8/1990, web.archive.org, 2000-10-12
- ^ Moira McCormick, Moira McCormick, Bossanova, Rolling Stone, 1990-09-20 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Discogs - the Surftones profile and discography
בקרת זהויות  |
|
|---|