פרס ספיר
| תיאור | פרס לספר בתחום הסיפורת |
|---|---|
| מדינה |
ישראל  |
| הגוף המעניק |
מפעל הפיס |
| תקופת הפרס |
2000–הווה (כ־24 שנים) |
| נקרא על שם |
פנחס ספיר |
| האתר הרשמי | |
  | |
פרס ספיר הוא פרס שמעניק מפעל הפיס אחת לשנה לספר בתחום הסיפורת. הפרס הוא אחד ממפעלי התרבות של מפעל הפיס, נוסד על ידי יושב ראש מפעל הפיס אברהם כ"ץ-עוז לזכרו של פנחס ספיר, ומוענק החל משנת 2000.
תקנון ורוח הפרס מבוססים על מתכונת פרס מאן בוקר הבריטי. פרס ספיר הוא הפרס הספרותי בעל הערך הכספי הגבוה ביותר המוענק בישראל. בשנת 2009 היה גובה הפרס לזוכה 150 אלף שקל, ולכל אחד מארבעת המועמדים הנותרים מוענק פרס בסך 25 אלף שקל. בנוסף זכאי הזוכה במקום הראשון לתמיכה בתרגום ספרו לשפה זרה, על פי בחירתו.
הענקת הפרס[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנהל קרן ספיר בוחר את יושב ראש חבר השופטים לאחר התייעצות עם אנשי ספרות. לאחר מכן, בהתייעצות עם יו"ר חבר השופטים, בוחר המנהל את יתר השופטים ששת השופטים ומביא את הרשימה לאישור דירקטוריון הקרן[1]. השופטים מתחלפים מדי שנה בחלקם, ושמותיהם נותרים חסויים עד להכרזת הזוכה בפרס, פרט ליושב ראש. עם השנים היו טענות כי לא רק אנשי ספרות בולטים נבחרים לתפקיד. כך, לדוגמה, היו"ר הראשון היה השופט בדימוס שאול אלוני.
השופטים בוחרים תחילה חמישה ספרים שפורסמו בשנה האחרונה כמועמדים סופיים לפרס, מתוך רשימה של ספרים שמגישות להם הוצאות הספרים הגדולות על פי שיקוליהן. מתוך החמישה נבחר כעבור מספר שבועות הזוכה, ושמו מתפרסם בשבוע הספר העברי.
חמשת המועמדים הסופיים לפרס ספיר משתתפים בשורה של מפגשים ספרותיים עם קוראים ברחבי הארץ בחסות מפעל הפיס, שהפעיל בשנת 2005 גם מפעל-הימורים קטן בעניין הפרס: 30 המהמרים הראשונים שינחשו נכונה את שם הזוכה, יזכו בחמשת הספרים שהיו המועמדים הסופיים.
בשנת 2006 החליטה הנהלת הפרס להנהיג חידוש: גם יצירות ישראליות שנכתבו בשפות זרות, תורגמו לעברית וראו אור בחמש השנים האחרונות, תוכלנה להשתתף בתחרות. מדובר ביצירות ספרותיות מתורגמות שנכתבו בידי סופרים אזרחי ישראל הכותבים בשפה זרה. החידוש נועד לאפשר ליוצרים ישראלים הכותבים ברוסית, ערבית, אנגלית ושפות נוספות, להתמודד בתחרות. יוצרים אלה יוכלו להתמודד במסלול הרגיל של הפרס או במסלול נפרד, שיועד רק ליצירות מתורגמות ובו תיבחר יצירה אחת בלבד; למחברה יוענק פרס עידוד יצירה בסך 25 אלף שקל. כמו כן, החל משנה זו לא מוטל מס הכנסה על הפרס.[דרוש מקור: יש ויכוח האם הפרס עולה לכדי הכנסה 2(1) לפקודת מס הכנסה ולמעשה מהווה חלק מהכנסתו של הסופר ויש פסיקה שקודמת שחייבה פרסים דומים.]
בשנת 2014 הוחל בחלוקת פסלון מיוחד לזוכי הפרס[2].
פסילות של מועמדים וזוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2003 נפסלה מועמדותו של אתגר קרת, לאחר שהתברר שתקנון הפרס דרש שבספר המועמד לפרס יהיו לפחות 60,000 מילים, וספרו של קרת, "אניהו", לא עמד בכלל זה. לאחר מכן בוטל כלל זה.
בשנת 2009 בוטלה חלוקת הפרס, לאחר שהוכרזו הזוכים, בעקבות תחקיר עיתונאי שהעלה חשש לניגוד עניינים של יושב ראש ועדת הפרס, יוסי שריד[3]. בהסכם פשרה בין הזוכים, שזכייתם בוטלה, למפעל הפיס נקבע כי מפעל הפיס יעניק לזוכים פיצוי כספי[4].
שינויים בתקנון הפרס[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתוצאה מהביקורת על הפרס וביטולו בשנת 2009, פרסם מפעל הפיס באוגוסט 2010 שינויים שנעשו בתקנון:[5]
- בוטל "הקול הכפול" שהיה ליושב ראש חבר השופטים קודם.
- נקבע כי כל הוצאה לאור תוכל להגיש כמועמדים לפרס רק חמישה ספרים, מתוכם ארבעה מועמדים לפרס ספיר ועוד ספר אחד לפרס ספר הביכורים. זאת בניגוד לעשרה ספרים מועמדים אותם יכולה הייתה כל הוצאה לאור להגיש קודם.
- מועד הכרזת הפרס וחלוקתו שונו. הזוכה יוכרז בסוף השנה האזרחית, להבדיל משנים קודמות שבהן הוענק הפרס בשבוע הספר העברי.
בשנת 2014 עתר הסופר ועו"ד עמית ארד לבג"ץ נגד מפעל הפיס וקרן ספיר לשינוי תנאי הסף בתקנון, הקובע כי רק מו"ל מוכר כהגדרתו בתקנון זכאי להגיש ספרים שהוציא לאור כמועמדים לפרס, בנימוקי אפליה ואי שוויון, לאחר שבקשתו להגיש את ספרו "אריות יהודה - סיפורם המופלא של המכבים" נדחתה, בנימוק שהספר לא הוצא לאור על ידי מו"ל מוכר כהגדרתו בתקנון, וזאת אף על פי ש"אריות יהודה" נערך על ידי אמנון ז'קונט ופרופ' גבריאל מוקד. בג"ץ המליץ למפעל הפיס לשנות את התקנון לשנת 2015 ואילך ואפשר לעו"ד ארד להגיש שוב את ספרו כמועמד לפרס. בעקבות המלצת בג"ץ שונה במאי 2015 תקנון הפרס, ונקבע בו שניתן להגיש לתחרות גם ספר שיצא לאור בהוצאה עצמית, וגם ספר שיצא לאור רק כספר אלקטרוני. שינוי נוסף בתקנון קבע שמחבר הספר המועמד לפרס יהיה אזרח ישראל או תושב קבע בה, שמרכז חייו בישראל (הזוכה בשנה הקודמת, ראובן נמדר, אינו מקיים תנאי זה)[6].
ביקורת על הפרס[עריכת קוד מקור | עריכה]
פעמים אחדות הועלו טענות כנגד הרכבה והחלטותיה של ועדת הפרס. פרופ' מנחם פרי, מו"ל "הספריה החדשה" טען כי: "המאזן המצטבר של הפרס בחמש שנותיו הוא החמצה וביזוי של יותר מדי ספרים בעלי ערך, וקידום סרק של ספרים חסרי ערך באופן שערורייתי. מתברר שעודף כסף לא מביא עמו ערכים ספרותיים."[7] פרי אף הודיע כי כל סופר המבקש לפרסם את ספרו בהוצאתו, לא יוגש על ידו לפרס, ועל הסופרים לקחת זאת בחשבון כשהם חותמים על חוזה איתו (כאמור, הסופר תלוי באופן בלעדי ברצונו הטוב של המו"ל, שכן רק המו"ל רשאי להגיש ספר כמועמד לפרס, ואילו למחבר הספר - בניגוד למצב בפרסים ספרותיים אחרים - אין כל זכות או מעמד לעניין זה). סופרים אחדים, ובהם מאיר שלו, עמוס עוז ואהרן אפלפלד, סירבו להגשת מועמדותם לפרס.
גם בשנת 2006 הועלו השגות שונות על הרכב הוועדה, על רשימת המועמדים הסופית, ועל הספר שנבחר[8].
הענקת הפרס לספר "אחוזת דג'אני", שיצא בהוצאת ידיעות ספרים, בשנת 2009, עוררה ביקורת רבה, בפרט מצד מעריב. לפי בן-דרור ימיני הספר הזוכה הוא אנטי ציוני ומשתמש במוטיבים אנטישמיים[9]. הוא גם מחה על כך שבראש הוועדה עמד אדם שהיה פעיל פוליטית בעבר. נדב העצני כתב שוועדת פרס ספיר מוטה לכיוון השמאל ולא מתעניינת באיכויות ספרותיות[10]. גל גינת טען כי הזכיות בפרס היו הטבות למקורבים לוועדת הפרס[11]. דני זאק הביע ספק בהגינות נוהלי השיפוט של ועדת הפרס[12]. אמנון נבות כתב שהרצון לזכות בפרס ספיר מעוות את אופן הכתיבה של ספרים רבים בישראל ושהפרס מזיק מבחינה אמנותית ותרבותית[13]. בסופו של דבר, בוטל הפרס לספר זה בעקבות תחקיר עיתונאי שחשף ניגוד עניינים של ראש הוועדה יוסי שריד[3].
עמיר עקיבא סגל העביר ביקורת על העובדה שהפרס ממומן מכספי הימורים, על כך שהוא משמש לפרסום מפעל הפיס, המעודד להמר, ולמעשה כספי הפרס מגיעים מהמהמרים[14].
רשימת הזוכים בפרס[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שנה | סופר/סופרת | שם הספר הוצאת ספרים |
מועמדים סופיים |
|---|---|---|---|
| 2000 | חיים סבתו | "תיאום כוונות" הוצאת ידיעות אחרונות וספרי עליית הגג |
|
| 2001 | דויד גרוסמן | "מישהו לרוץ איתו" הוצאת הקיבוץ המאוחד |
|
| 2002 | גיל הראבן | "שאהבה נפשי" הוצאת כתר |
|
| 2003 | אמיר גוטפרוינד | "אחוזות החוף" הוצאת זמורה ביתן |
|
| 2004 | דן צלקה | "ספר האלף בית" הוצאת חרגול |
|
| 2005 | אלונה פרנקל | ספר אוטוביוגרפי "ילדה" הוצאת מפה |
|
| 2006 | רון לשם | "אם יש גן עדן" כנרת-זמורה-ביתן |
|
| 2007 | שרה שילה
יצירה מתורגמת: אידה פינק |
"שום גמדים לא יבואו" עם עובד "כל הסיפורים" עם עובד |
|
| 2008 | צבי ינאי
ספר ביכורים: יפה בן כנען |
"שלך, סנדרו" הוצאת כתר "גם כי אלך" הוצאת כתר |
|
| 2009 | הפרס בוטל בשנה זו (ראו לעיל), לאחר שהוכרז הזוכה: אלון חילו
ספר ביכורים: נועה זית |
"אחוזת דג'אני" הוצאת ידיעות ספרים "ארבע אחרי הצהריים" הוצאת מטר |
|
| 2010 | יורם קניוק
ספר ביכורים: ענת עינהר |
"תש"ח" הוצאת ידיעות ספרים "טורפים של קיץ" הוצאת עם עובד |
הרשימה הארוכה (12 מועמדים):
|
| 2011 | חגי ליניק
ספר ביכורים: יאיר אסולין |
"דרוש לחשן" הספריה החדשה "נסיעה" הוצאת חרגול |
הרשימה הארוכה (12 מועמדים):
|
| 2012 | שמעון אדף
ספר ביכורים: איילת גונדר-גושן |
"מוקס נוקס" כנרת זמורה ביתן "לילה אחד, מרקוביץ'" כנרת זמורה ביתן |
הרשימה הארוכה (12 מועמדים):
|
| 2013 | נעה ידלין
ספר ביכורים: מירב נקר-סדי |
"בעלת הבית" כנרת זמורה-ביתן "אוקסנה" אחוזת בית |
הרשימה הארוכה (12 מועמדים):
|
| 2014 | ראובן נמדר
ספר ביכורים: חנה נוימן |
"הבית אשר נחרב" כנרת זמורה ביתן "העונה" הוצאת גוונים |
הרשימה הארוכה (12 מועמדים):
|
| 2015 | אורלי קסטל-בלום
ספר ביכורים: איתמר אורלב |
"הרומן המצרי" הספריה החדשה "בנדיט" הוצאת עם עובד |
הרשימה הארוכה:
|
| 2016 | מיכל בן נפתלי
ספר ביכורים: איתן דרור-פריאר |
"המורה" כתר ספרים[15] "האצבעות על הגבעה" עם עובד |
הרשימה הארוכה (12 מועמדים):
|
| 2017 | אסתר פלד | "פתח גדול מלמטה" הוצאת בבל |
הרשימה הארוכה (12 מועמדים):
|
| 2018 | אתגר קרת
ספר ביכורים: איה קניוק |
"תקלה בקצה הגלקסיה" כנרת זמורה-ביתן דביר "ממלכת האי-רצון" הקיבוץ המאוחד |
הרשימה הארוכה (12 מועמדים):
|
| 2019 | אילנה ברנשטיין
ספר ביכורים: ארנון איתיאל |
"מחר ניסע ללונה פארק" כנרת זמורה-ביתן, דביר "אפרת דמשק אפרת" כנרת זמורה-ביתן, דביר |
הרשימה הקצרה:
|
| 2020 | סמי ברדוגו | "חמור" הספרייה החדשה |
הרשימה הקצרה:
|
| 2021 | הילה בלום
ספר ביכורים: רומית סמסון |
"איך לאהוב את בתך" כנרת זמורה-ביתן דביר "המטבח האחורי" עם עובד |
הרשימה הקצרה:
|
| 2022 | אורית אילן
ספר ביכורים: קרן שווץ |
"אחות לפליאדות" ידיעות ספרים "פילים לבנים" בבל, ידיעות ספרים |
הרשימה הקצרה:
|
| 2023 | עופרה עופר אורן
ספר ביכורים: אילנה רודשבסקי |
"מה קרה להגר באילת?" כנרת זמורה-ביתן דביר "טסקה" שתיים - בית הוצאה לאור |
הרשימה הקצרה:
|
בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאיה ערד, שספריה נכללו פעמים אחדות ברשימת המועמדים לזכייה בפרס ספיר, עוסקת בספרה "קנאת סופרות" בסופרת שפרסמה שלושה ספרים, שחשה גאווה רבה על שספרה, נכלל ברשימה הארוכה של פרס ספיר, וחשה תסכול רב על שהספר לא עבר לשלב הרשימה הקצרה.
מתי שמואלוף, שמתגורר מחוץ לישראל, כתב רומן "הפרס" (הוצאת פרדס, 2021) על פרס ברלין לספרות עברית יפה - פרס דמיוני שבא להגחיך את פרס ספיר בישראל, ועל סערה שמתחוללת בין ישראל ובין גרמניה בגלל הפרס.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של פרס ספיר באתר מפעל הפיס- מתי שמואלוף כתב באתר איגוד המשוררים, רשימה "מדוע פרס ספיר לא מוענק לספר שירה", 2011
- מיה סלע, עכבר העיר אונליין, בוּקר טוב ישראל, באתר הארץ, 16 ביוני 2009
- אסתי סגל ושירי לב ארי, "גם אני הימרתי על גרץ", באתר גלובס, 17 ביוני 2009
- מיה סלע, עכבר העיר אונליין, לראשונה: פרס ספיר לא יחולק בשבוע הספר, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2009
- מיה סלע, לאחר שורת שערוריות, טקס פרסי ספיר של מפעל הפיס יתקיים מחר, באתר הארץ, 22 במרץ 2011
מיה סלע, פרס ספיר: הרשימה שבילבלה את כולם, באתר הארץ, 25 בינואר 2015- גילי איזיקוביץ, פרס ספיר ייפתח גם לספרים בהוצאה עצמית ודיגיטלית, באתר הארץ, 27 במאי 2015
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מיה סלע, עכבר העיר אונליין, בוּקר טוב ישראל, באתר הארץ, 16 ביוני 2009
- ^ מערכת Xnet, הפסלון החדש של פרס ספיר: ערימת ספרים בהדפסת תלת-ממד, באתר Xnet, 4 בפברואר 2014
- ^ 1 2 גלי גינת, פרס ספיר בוטל: הזוכה נדרש להחזיר את הכסף, באתר nrg, 2 ביולי 2009;
ליטל גרוסמן ונטע אחיטוב, עכבר העיר אונליין, פרס ספיר: גילויים חדשים וסיכום ביניים, באתר הארץ, 10 ביולי 2009 - ^ מרב יודילוביץ', פרשיית פרס ספיר הגיעה לסיומה, באתר ynet, 1 באוקטובר 2009
- ^ "זוכה פרס ספיר - יורם קניוק", גלי צה"ל און-ליין, 24.3.2011
- ^ יותם שווימר, תקנון חדש לפרס ספיר: גם להוצאה עצמית, באתר ynet, 27 במאי 2015
- ^ שירי לב-ארי, מנחם פרי: "פרס ספיר לא רלוונטי", באתר הארץ, 13 במאי 2004
- ^ שירי לב-ארי, רם אורן מבקש להקפיא את חלוקת פרס ספיר: "תרה" הוגש אך לא נכלל במתמודדים, באתר הארץ, 14 ביוני 2006
- ^ בן-דרור ימיני, חרפת אנשי הרוח הישראלים, באתר nrg, 26 בספטמבר 2009
- ^ נדב העצני, פרשת פרס ספיר – סיפור על פיאסקו, באתר nrg
- ^ גלי גינת, מה הסיפור מאחורי פרס ספיר 2009, nrg מעריב, 21 ביוני 2009
- ^ דני דאק, פרס ספיר: האם המשחק מכור מראש?, nrg מעריב
- ^ אמנון נבות, "פרס ספיר הוא פרודיה על ספרות", באתר nrg מעריב, 19.6.2009
- ^ עמיר עקיבא סגל, פרס ספיר: הדרך להשתיק ביקורת ציבורית על מפעל ההימורים הממשלתי, באתר "שיחה מקומית", 16 בנובמבר 2014
- ^ גילי איזיקוביץ, פרס ספיר: הסופרת מיכל בן-נפתלי היא הזוכה לשנת 2016, באתר הארץ, 22 בינואר 2017
- ^ המועמדים הסופיים לשנת 2016 באתר מפעל הפיס.
- ^ יובל פלוטקין, המועמדים לפרס ספיר לשנת 2018, באתר ynet, 26 בנובמבר 2018
- ^ יובל פלוטקין, סמי ברדוגו הוא זוכה פרס ספיר לספרות 2020 - "חמור", באתר כלכליסט, 28 בפברואר 2021
