ישראל סגל (עיתונאי)

ישראל סגל

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	26 במאי 1944 ד' בסיון ה'תש"ד פלשתינה (א"י) ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	27 בספטמבר 2007 (בגיל 63) ט"ו בתשרי ה'תשס"ח ישראל בית החולים הדסה עין כרם, ישראל
מדינה
השכלה	חורב ישיבת היישוב החדש ישיבת פוניבז'

ישראל סגל (26 במאי 1944 – 27 בספטמבר 2007) היה עיתונאי, מגיש טלוויזיה וסופר ישראלי יוצא בשאלה.

ביוגרפיה

ישראל סגל נולד למשפחה דתית פשרנית בשכונת שערי חסד בירושלים לאשר מרדכי ולפעסילה פנינה סג"ל הלוי ולמד בילדותו בבית הספר "חורב". אחיו הבכור, הרב דן סגל חיזק את הבית והכניס אותו לישיבות חרדיות, בהן ישיבת היישוב החדש בתל אביב וישיבת פוניבז' בבני ברק. בגיל 20 יצא בשאלה והפך לחילוני. בעקבות זאת הביא אחיו לנידויו בחברה החרדית, ובין השניים שררה יריבות חריפה. בספריו תאר ישראל סגל בין השאר את מאמצי אחיו להרחיקו מהמשפחה. כשנפטר אביהם, הביא אחיו לגירושו מהלוויה.

קריירה עיתונאית

בתחילת דרכו כעיתונאי, עבד סגל בכתבי העת "העולם הזה" ו"בול". בשנים 1971–1973 שימש ככתב בתוכנית "ענייני היום" של קול ישראל. בשנת 1974 הצטרף לטלוויזיה הישראלית, תחילה ככתב לענייני בריאות, ולאחר מכן כעורך וכמגיש בנושאי חדשות. עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה פרש והצטרף ככתב מדיני לשבועון "כותרת ראשית". בשנים 1985–1988 שימש כשליח "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית באירופה. בהמשך, היה בין מנחי תוכניות האקטואליה "ערב חדש" ו"מוסף המוספים" בטלוויזיה הלימודית. בעת "פרשת אלבין", פורסם כי סגל וניסים משעל קיבלו מאלבין מניות בשווי 40,000 דולר, היועץ המשפטי יוסף חריש קבע כי אין במעשיהם משום עבירה פלילית; ב-1998 החל לערוך את תוכנית האקטואליה "משעל חם" שהגיש משעל בערוץ 2. ישראל סגל ערך תוכניות חדשותיות ויומני חדשות בקול ישראל. כמו כן ערך בשנות ה-90, עד עזיבתו לערוץ 2, את "יומן" בערוץ 1. סגל היה ממייסדי עמותת הל"ל.

כסופר

סגל כתב מספר ספרים המבוססים על אירועים בחייו, תוך שילוב תיאורים ספרותיים. בספריו מתוארים מאבקים פנימיים וקשיים עצומים בתהליך יציאתו בשאלה. דוגמה בולטת לכך היא ספרו "וכי נחש ממית?", שראה אור בשנת 2004 והיה אחד מחמשת המועמדים הסופיים לקבלת פרס ספיר לשנת 2005.

אחרית ימיו

ב-8 במרץ 2007 לקה בלבו במהלך נהיגה, והתנגש עם רכבו במעקה הבטיחות בנתיבי איילון. בשל התאונה אושפז לתקופה של חודש. הוא נכנס לתרדמת במשך מספר חודשים עד להתעוררותו. הוא העלה על הכתב את תחושותיו ואת המראות שראה לאחר שהיה במצב של מוות קליני, כולל תיאור חוויית מפגש עם אביו המנוח. הוא התאושש וחזר לביתו. כחצי שנה לאחר מכן, ב-27 בספטמבר 2007, נפטר לאחר שבוע של אשפוז בבית החולים הדסה עין-כרם בירושלים בעקבות שטף דם במוחו.

משפחתו החרדית בראשות אחיו הרב דן סגל החרימה את הלווייתו ואף לא ישבה שבעה בהוראת הפוסק החרדי הרב יוסף שלום אלישיב, אולם בחצר הרב אלישיב הכחישו שנשאלו אם יש לשבת שבעה עליו.

חיים אישיים

הותיר אחריו אישה ושני ילדים אורי ונועה. הוא נקבר בקיבוץ מעלה החמישה.

ספריו

• החזון איש מת באמצע שעור התעמלות – לילדים, צייר יקי קאופמן, גבעתיים: מסדה, 1988.
• לעוף כמו צפור – לילדים, צייר דוד מוסקוביץ, גבעתיים: מסדה, 1989.
• נעילה – בעריכת צרויה שלו, ירושלים: כתר, 1990 . ISBN 9650700307
• אחד משנינו – ירושלים: כתר, 1995. ISBN 978-965-07-0504-6
• וכי נחש ממית? – ירושלים: כתר, 2004. ISBN 9650712925
• זוגות בודדים – כתר, 2008.

קישורים חיצוניים

• רשימת הפרסומים של ישראל סגל, בקטלוג הספרייה הלאומית
• ישראל סגל, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• ישראל סגל, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• הספרים של ישראל סגל, באתר "סימניה"
• ישראל סגל, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• ישראל סגל, וכי נחש ממית?, באתר ynet, 30 באוגוסט 2004
• נרי ליבנה, מוכרחים לנקז את המוגלה, באתר הארץ, 9 בספטמבר 2004
• ישראל סגל, "המוות הוא תמיד בגוף ראשון", באתר ynet, 27 בספטמבר 2007
• אמנון אברמוביץ', נותר חרד, באתר ynet, 27 בספטמבר 2007
• שבתאי קור, "לפני שאתפרק לרסיסים", באתר nrg‏, 28 בספטמבר 2007
• שמעון אדף, "מותר לא ללכת בעדנה", באתר nrg‏, 27 בספטמבר 2007
• שלומי אלדר, העיתונאי והסופר ישראל סגל הלך לעולמו בגיל 63, באתר nana10‏, 28 בספטמבר 2007

על ספריו

• גילי איזיקוביץ, עכבר העיר אונליין, חייו והחמצותיו של יואל ברנשטיין, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2008
• ליאת אלקיים, לחלום את החיים, באתר הארץ, 28 בספטמבר 2008