עין יהב
 | |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הדרום |
| מועצה אזורית | הערבה התיכונה |
| גובה ממוצע[1] | -75 מטר |
| תאריך ייסוד | 1959 |
| תנועה מיישבת | תנועת המושבים |
| סוג יישוב | מושב |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 856 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 6.6% בשנה |
(למפת צפון הנגב רגילה)   עין יהב  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
7 מתוך 10 |
עֵין יַהַב הוא הראשון והגדול במושבי הערבה, המשתייך למועצה אזורית הערבה התיכונה. נכון ל-2020, הוא מונה כ-880 תושבים.
חלק גדול חברי המושב עוסקים בחקלאות, בעיקר בגידול ענבים, מלונים, פלפלים, עגבניות ותמרים.
בתחילת שנת 2010 חל שינוי במגמת התעסוקה במקום ותושבים רבים עברו לעסוק בתיירות, צימרים, הסעדה ואטרקציות נוספות שהוקמו במושב. במושב עין יהב פועלת תנועת הנוער 'התנועה החדשה', לאחר עשרות שנים שבהן פעל הנוער במסגרת בני המושבים.
בתחום המושב שרידי מצודה רומאית, שישבה על צומת דרכים קדום בערבה. כמו כן נמצא שם אתר ארכיאולוגי של ישוב חקלאי מהתקופה האסלאמית הקדומה[3]. ממזרח למושב, בממלכת ירדן, בשיפולי הרי אדום, נמצאים מכרות הנחושת הגדולים של פונון המקראית.
הקמת המושב[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
בשנת 1952 הגיעו עשרות גדנ"עים לעין יהב, שהיה עד אז נקודת מצפה חקלאית של השח"ל, (שירות חלוצי לישראל). הגדנ"עים הקימו בה את החווה השנייה של הגדנ"ע בערבה, שלאחר כשנה פורקה. בשנת 1958 הגו שי בן אליהו וחגי פורת את רעיון הקמת יישוב בעין יהב. כנהוג באותם ימים פנו לצבא להקמת היאחזות נח"ל במקום. לאחר שסורבו על ידי כל מי שפנו אליו, פנו ישירות לבן-גוריון וב-7 באוגוסט 1959 נתן בן-גוריון את האישור להקמת ההיאחזות. בקיץ 1959 עלו פורת, בן-אליהו, ומספר חברים מכפר יהושע על הקרקע בעין יהב על מנת להכין את השטחים החקלאיים לבני הגרעין הראשון אשר היו בטירונות באותה עת וכדי לא לאבד את עונת הגידול של אותה שנה. ב-23 בנובמבר 1959 עלה הגרעין הראשון לקרקע כהיאחזות נח"ל, שאוזרחה בשנת 1962 והפכה ל"מושבוץ" (שילוב של מושב וקיבוץ)[דרושה הבהרה]. בהמשך הפך למושב שיתופי וכיום הוא מושב עובדים. בשנת 1967 עבר המושב מסמוך למעיין "עין יהב" (כיום, מחנה צבאי) למיקום הנוכחי.[4]
בשנות ה-60 ירו על היישוב מג'בל חופרה. בהמשך גבעה זו נתפסה על ידי צה"ל.
בספטמבר 2017 הוקמה בעין יהב שלוחה של המכינה הקדם-צבאית ערבה.
שם המושב[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם המושב סמלי ופירושו "מעיין תקווה". מקורו בשמו של המעיין "עין יהב", אשר שמו הערבי הוא "עין וייבה", ודרך הגישה אליו נמצאת בסמוך לפארק ספיר. במקום שרידי תחנת דרכים באתר הארכאולוגי.[5]
פעילות חקלאית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1995 חקלאי עין יהב חברו כאגודת "יופי של ירקות" במטרה להקל ולהגדיל את שיווק התוצרת החקלאית מהמושב. נכון לשנת 2013 האגודה הפכה למשווקת הירקות הטריים הגדולה בישראל, לאחר שהגדילה את היקף המכירות ל-120 מיליון שקל בעונת 2012 ועל פי התחזית תגדיל את השיווק לשיא של 180 מיליון שקל. הצמיחה היא תוצאה מהצטרפות קיבוצים וחקלאים גדולים לשיווק באמצעות האגודה מכל קצוות הארץ. כך התרחב סל מוצרי האגודה הכולל כיום פרי הדר, חצילים, בצל, סברס, ענבים ופירות קיץ בנוסף לענפי העוגן של חקלאי עין יהב – פלפלים, מלונים, ענבים ואבטיחים.
תחום התיירות הפך לענף כלכלי משמעותי. בשני העשורים האחרונים התפתחה במושב פעילות תיירותית ענפה, וכיום ישנן מעל 100 יחידות אירוח ברמות אירוח שונות. לצד הצימרים מגוון פעילויות אטרקציה, סדנאות, אומנות, מסעדות ושירותי קייטרינג.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר המושב
- עין יהב באתר המועצה האזורית ערבה תיכונה
- עין יהב, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
- עין יהב אתר האגודה החקלאית
- עין יהב אתר התיירות
- מידע על עין יהב בקטלוג הספרייה הלאומית
- פרויקט ההרחבה בעין יהב, משקים בנגב
- עמוד הפייסבוק של מושב עין יהב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^
משה גלעד, דרך השלום בערבה: משהו מפתיע ליד הגבול עם ירדן, באתר הארץ, 7 ביוני 2023
- ^ עורך: מנחם מרקוס, מדריך ישראל החדש - כרך 15: הר הנגב והערבה, תל אביב: משרד הבטחון, 2001, עמ' 195
- ^ מדריך ישראל החדש, כרך 15: הר הנגב והערבה (2001), עמ' 195
| ||||||||||
בקרת זהויות  |
|
|---|