צופר (מושב)
 | |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | הדרום |
| מועצה אזורית | הערבה התיכונה |
| גובה ממוצע[1] | 12 מטר |
| תאריך ייסוד | 1976 |
| תנועה מיישבת | תנועת המושבים |
| סוג יישוב | מושב |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2022[1] | |
| - אוכלוסייה | 492 תושבים |
| - שינוי בגודל האוכלוסייה | 6.0% בשנה |
(למפת צפון הנגב רגילה)   צופר  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019[2] |
8 מתוך 10 |
צוֹפַר (גם: בְּאֵר צוֹפַר) הוא מושב עובדים בערבה התיכונה (כ־130 ק"מ מצפון לאילת, בין היישובים צוקים וספיר) השייך למועצה אזורית הערבה התיכונה.
המושב קרוי על שם צוֹפַר הַנַּעֲמָתִי, אחד משלושת רעי איוב,[3] וזאת בשל סמיכותו להרי אֱדוֹם ולארץ עוץ המקראית, מקום התרחשות ספר איוב.[4]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזור היה מיושב מאז ימי הנבטים שהקימו את מואה הנבטית מדרום מערב ליישוב, שהיתה התחנה הראשונה בארץ ישראל של דרך הבשמים. במקום היה חאן לעוברי הדרך והתפתחה גם חקלאות מקומית.
החלטה על הקמת קטורה ובאר צופר נתקבלה עוד במחצית הראשונה של 1968[5]. היישוב המודרני הוקם לראשונה כ"היאחזות הנח"ל צופר" ב-3 בספטמבר 1968. היישוב הוקם כהיאחזות החמישית במספר בערבה על ידי בני גרעין "ציחור" של הנוער העובד והלומד שכלל צעירים מכפר סבא, רמתיים, הכפר הירוק וגבעת אולגה. העלייה לקרקע נערכה דרומית למיקום הנוכחי, במקום בו שוכן כיום היישוב צוקים ונקרא "צופר הישנה".
חיילי ההיאחזות עיבדו מאה דונם של מֵלוֹנים וגידולי גן ירק. המים ליישוב הגיעו מן הקידוחים "צופר" ו"צופר 1".
"צופר הישנה" אוזרחה בשנת 1975, על ידי בני גרעין א' – "צופר" (בני מושבים ובתי ספר חקלאיים). מאוחר יותר, הצטרפו אליהם חברי גרעין ב', "עידן", חברי גרעין ג', "שיזף" ובנות משל"ת יחיד.
ביולי 1978 הוחלט במשרד השיכון על התחלת בניית מבני קבע ביישוב[6].
בשנת 1979 (לאחר בחירת מיקומה הסופי של צופר) נשתל מטע התמרים וניבנו בתי הקבע במושב. החלה גם קליטת משפחות.
בשנת 1981 עברו 20 משפחות חברי המושב, שגרו עד כה ב"צופר הישנה", למיקומה הנוכחי של צופר. טקס העלייה לקרקע התקיים ב-22 באוקטובר אותה שנה.
בשנתיים הראשונות בצופר עיבדו את השדות שליד צוקים, למעט החלקות מאחורי הבתים. את חברי המושב ליוו בתחילה וותיקי מושב עין יהב, ששימשו כמדריכים חקלאיים וחברתיים.
בעקבות הסכם השלום בין ישראל לירדן, בשנת 1994, עברו חלק מהאדמות החקלאיות של המושב לריבונות ירדנית. שטח זה נקרא "מובלעת צופר", או בפי בני המושב - "המזרחי". בפועל, שטח זה היה שטח מפורז שאפשר לתושבים להמשיך ולעבדו חקלאית. השטח מנה 4,500 דונם מתוכם מעובדים 1,500 דונמים.[7]
בשנת 2019 הסתיים חוזה החכירה של מובלעת צופר ולבקשת מלך ירדן, הוחזרו שטחי המובלעת לירדן, בשנת 2020. שער המובלעת ננעל.
במהלך השנים נקלטו ביישוב משפחות חדשות ואף החלה קליטה של בנים חוזרים.
כיום, מתגוררות במושב כ-103 משפחות הכוללות כ-90 ילדים ונוער עד גיל צבא. במושב 120 מגרשים מתוכננים במסגרת הרחבה.
מקורות תעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור התעסוקה וההכנסה העיקרי של המושב הוא חקלאות - גידולי ירקות קיץ בחורף. התנובה מיועדת ברובה לייצוא (בעיקר לאירופה) ומיעוטה משווק בשוק המקומי עיקר הגידולים של המושב הם: ירקות חורף: מלונים, פלפלים וזנים שונים של עגבניות. וגם מטעי תמרים ופירות נוספים.
בשטחי המושב, בבעלות משפחות מהמושב, קיימות מכלאות בקר, המשמשות כתחנות הסגר לבקר חי המיובא לישראל דרך נמל אילת.
למושב מטע תמרים המשותף לכל חברי המושב.
המושב, נמצא בקרבה לדרך הבשמים הנבטית וליד העיר הנבטית הקדומה מואה.
ענף כלכלי נוסף שתופס תאוצה בשנים האחרונות ומהווה מקור תעסוקה ופרנסה משמעותי הוא תחום התיירות. במושב חדרי אירוח (צימרים) וחאנים, לצד אטרקציות ושירותי הסעדה. דרך הבשמים הנבטית, שעוברת באזור, הוכרה בשנת 2005 כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו והופכת את המושב למבוקש עבור תיירים ומבקרים.
ליד המושב, נמצאת חוות האנטילופות בערבה ובה סיורים ואפשרות לינה.[8]
במושב מגדלים סרטנים כחולים (Procambarus alleni) לנוי ולמאכל. במחקר עליהם בהשתתפות פרופסור אמיר שגיא וחוקרים נוספים מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב התגלה שהסרטנים עושים שימוש בסידן אמורפי.[9] המחקר הביא לגילוי אפשרות ליצירת סידן אמורפי סינתטי והחל משנת 2013 משווק תוסף סידן אמורפי על ידי חברת אמורפיקל שהוקמה במהלך המחקר.[10]
במושב, מועסקים צעירים ישראלים רבים, בבתי האריזה ונהנים מעבודה מועדפת, שלאחר הצבא (פרויקט "עבודה עברית"), לצד פועלים ממזרח אסיה.
עסקים קטנים בצופר[עריכת קוד מקור | עריכה]
במושב מגוון של עסקים קטנים כגון סדנאות אומנויות, צימרים, מתחמי אירוח והסעדה ושירותים נוספים.
חינוך וקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבני ציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]
במושב נמצאים גני ילדים, בריכת שחייה. מרפאה. צרכניה. בית-כנסת, מועדון חברים, מועדון נוער וספרייה.
חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחומי המושב ארבעה גני ילדים מגיל שנה ועד גיל בית ספר. בתי הספר: יסודי "שיטים",[11] ותיכון "שיטים דרכא"[12] נמצאים במרכז ספיר ומשרתים את כל תושבי המועצה האזורית ערבה תיכונה.
בספטמבר 2021 הוקמה שלוחה של מכינה קדם-צבאית ערבה. שלוחה זו היא חצי שנתית (בניגוד לשלוחות האחרות הפעילות כעשרה חודשים) ולומדים בה כ-30 חניכים.
-
הזמנה לטקס האיזרוח של היאחזות הנח"ל צופר, 24 ביוני 1975 -
הזמנה לטקס עלייה לקרקע ביישוב הקבע צופר, 22 באוקטובר 1981
מרכז רוחני ערבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחומי המושב נמצא גם "אוום – מרכז רוחני בינלאומי לשלום" הידוע גם כ-"מרכז רוחני ערבה".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של צופר
צופר, ברשת החברתית פייסבוק- דף אינדקס עסקים בצופר
- צופר, במרכז המידע לנגב ולגליל של תנועת אור
- צופר באתר המועצה האזורית ערבה תיכונה
- צופר- באתר מידעפון אילת
- ארכיון צופר
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף פברואר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2022.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2019
- ^ ספר איוב, פרק ב', פסוק י"א.
- ^ ספר ירמיהו, פרק כ"ה, פסוק כ', ספר איוב, פרק א', פסוק א', מגילת איכה, פרק ד', פסוק כ"א.
- ^ שני ישובים חדשים: קטורה ובאר־צופר יוקמו בערבה, דבר, 12 באפריל 1968
- ^ מתחילה הקמת מיבני קבע בששה ישובים, דבר, 21 ביולי 1978
- ^
אלמוג בן זכרי, מובלעת צופר בערבה הוחזרה לירדנים: "חבל שהשיקולים הפוליטיים גברו", באתר הארץ, 30 באפריל 2020
- ^ חוות האנטילופות, באתר אילת סיטי, חוות האנטילופות, באתר עכבר העיר
- ^ אלעד שמחיוף, בערבה גילו את סגולות הסרטן הכחול, באתר מאקו, 18 באפריל 2009
- ^ עדנה אברמסון, סידן, הדור הבא: התוסף שמצליח לבנות עצם מחדש, באתר ynet, 5 בדצמבר 2013
- ^ בית הספר היסודי שיטים. מועצה אזורית הערבה התיכונה
- ^ תיכון "שיטים דרכא"
| ||||||||||
