סוללת הענק
 | |||
| סוללת הענק | |||
 אתר מורשת עולמית | |||
|---|---|---|---|
| |||
| מיקום | |||
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת | ||
| מיקום |
Causeway Coast and Glens  | ||
| קואורדינטות | 55°14′27″N 6°30′42″W / 55.240833333333°N 6.5116666666667°W | ||
| האתר הרשמי | |||
  | |||
סוללת הענק (באנגלית: Giant's Causeway; באירית: Clochán na bhFómharach[1]) היא אתר גאולוגי בחוף הצפוני-מזרחי של צפון אירלנד, בצפון מחוז אנטרים (Antrim), כ-3 קילומטרים צפונית לעיירה בושמילס.[2] באתר מצויים כ-40,000 עמודי בזלת משושים צמודים.
ב-1986 הכריז ארגון אונסק"ו על המקום אתר מורשת עולמית ושנה אחר כך הוכרז המקום שמורת טבע על ידי מחלקת הסביבה של צפון אירלנד. האתר שייך ל"קרן הלאומית"[3] ומנוהל על ידה. המקום הוא האתר הפופולרי ביותר לתיירים בצפון אירלנד,[4] ובשנת 2014 ביקרו בו קרוב ל-800,000 תיירים.[5]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היסטוריה גאולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתור השלישון הייתה פעילות געשית עזה באזור שכיום הוא במחוז אנטרים. קילוחי לבה נוזלית פרצו דרך סדקים בשכבות הקירטון[6] ויצרו רמת בזלת נרחבת. מעריכים כי בסך הכול היו כ-11 התפרצויות שונות. הרכב הבזלת השתנה כמה פעמים במהלך התקופה. סוללת הענק נוצרה בתחילת התור, בתקופת הפלאוגן, לפני כ-60 מיליון שנים. הבזלת העתיקה ביותר באתר היא בזלת אלקלית (עשירה באוליבין). בהתפרצויות שבאו אחר כך נוצרה בזלת תולאיטית והיא שיצרה את העמודים. כאשר הבזלת התקררה היא החלה להתכווץ. בעוד שהתכווצות בכיוון האנכי גורמת להקטנת עובי שכבת הבזלת בלבד, גורמת התכווצות בכיוון האופקי לסידוק. במצב האידיאלי נוצרים בלב הקילוח הבזלתי עמודים שצורתם משושה משוכלל, תופעה המוכרת גם ממקומות אחרים בעולם ומכונה בזלת עמודית. תהליך זה אפשרי כשזרימת הלבה היא איטית במישור בעל שיפוע קל. משטחי הבזלת היו במקור חלק ממשטח הבזלת הנרחב הקרוי רמת תוליאן, שנוצר בתקופת הפלאוגן.[7] הנוף הנוכחי עוצב בסוף עידן הקרח (לפני כ-15,000) כאשר קו החוף עבר תהליך בליה מואץ כשהקרח שחק את ראשי הסלע.
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקור השם באגדה עממית. על פיה, חי בחוף האירי ענק ושמו פין מק'קול (באירית Fionn mac Cumhaill באנגלית Fionn McCool) שקרא לדו-קרב את הענק בנאנדונר (Benandonner) שחי על האי הסקוטי סטפה (Staffa). על מנת שיוכל הענק הסקוטי לעבור את מצר הים המפריד ביניהם, בנה עבורו פין מק'קול את סוללת הענק.
על פי גרסה אחת של האגדה, כשהיה אמור מק'קול להגיע לסקוטלנד הוא נרדם, ועל כן בא הענק הסקוטי אליו. על מנת להגן על מק'קול כיסתה אותו אונה (Oonagh), אשתו של מק'קול, בשמיכה, כדי שתוכל לטעון כי במיטה שוכב בנם התינוק. על פי גרסה אחרת, ברגע בו התקרב הענק הסקוטי לאירלנד נוכח פין מק'קול לדעת כי הענק הסקוטי גדול ממנו בהרבה, ולכן ברח אל ביתו ובקש מאשתו שתחביא אותו והיא הלבישה אותו בבגדי תינוק והשכיבה אותו במיטה.
על פי שתי הגרסאות, כשבא בנאנדונר לביתם לחפש את פין מק'קול דרשה האישה מהסקוטי להיות שקט שכן תינוקם ישן כעת. כשראה בנאנדונר את ה"תינוק" נבהל, שכן אם זה גודלו של התינוק, אזי בוודאי פין מק'קול גדול ממנו בהרבה. לכן ברח הענק הסקוטי בבהלה בחזרה לסקוטלנד, לאחר שהרס את הסוללה שחיברה בין שני המקומות, כדי למנוע ממק'קול לבוא בעקבותיו.
גרסה שלישית, רומנטית, טוענת כי את הסוללה בנה פין מק'קול על מנת להגיע אל אהובתו שבחוף הסקוטי.
האגדה קושרת בין שתי עובדות אמיתיות. הן בחוף האירי, והן במערת פינגאל שבאי סטפה, משכנו של הענק הסקוטי (או של אהובתו), יש עמודי בזלת משושים.
היסטוריה מודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
.JPG)
על גילוי סוללת הענק הכריז לראשונה סר ריצ'רד בלקלי (Richard Bulkeley), פרופסור חבר בטריניטי קולג', במאמר ששלח בשנת 1693 לחברה המלכותית, אם כי המגלה המקורי של האתר היה בעצם הבישוף של דרי שביקר במקום שנה קודם לכן. האתר התפרסם בעולם כאשר האמנית האירית סוזנה דרורי (Susanna Drury) תארה את המקום בסדרה של ציורים בצבעי מים שנעשו בשנת 1739. ציורים אלו זיכו את דרורי בפרס הראשון שהוענק על ידי החברה המלכותית של דבלין ב-1740, והם נחרטו ב-1743. בשנת 1765 הופיע ערך על סוללת הענק בכרך 12 של האנציקלופדיה הגדולה הצרפתית, תוך שימוש בתחריטים של הציורים של דרורי. התחריט "הנוף ממזרח" של דרורי הופיע ב-1768 בכרך של ציורים שהודפס עבור האנציקלופדיה הגדולה. בכותרת לציורים העלה הגאולוג הצרפתי ניקולָה דֶמארֶה (Nicolas Desmarest) לראשונה בדפוס השערה כי מקורם של המבנים הוא געשי באופיו.
האתר החל להיות מוקד משיכה לתיירים במהלך המאה ה-19, בייחוד לאחר הפעלת הרכבת הקלה של סוללת הענק (Giant's Causeway Tramway) בשנת 1887. רכבת זו שפעלה על חשמל קישרה בין העיירה פורטרש (Portrush), שבה הייתה תחנת רכבת רגילה, למצוק שמעל לאתר, מרחק של כ-14 קילומטרים, כשבדרך הייתה עצירה בתחנת רכבת בעיירה בושמילס. הרכבת פעלה לסירוגין עד 1949 ועם סיום עונת התיירות של שנה זו פורקה המסילה. בשנת 2002 חודשה הפעלת חלקו האחרון של הקו בין בושמילס וסוללת הענק מרחק של כ-3 קילומטרים כרכבת מיוחדת לתיירים תחת השם "מסלת הברזל של סוללת הענק ובושמילס" (Giant's Causeway and Bushmills Railway). אף על פי שלא קל לפגוע בסלעי הבזלת היו מקרים במהלך המאה ה-19 שנלקחו סלעים מהאתר למטרות קישוט. מבקרים גם נהגו לחלץ גבישי זאוליט וקלציט שנוצרו בחללים שבבזלת, אפילו מדריכי התיירים נהגו למכור את הגבישים כמזכרות.
לאחר ש"הקרן הלאומית" קיבלה פיקוח על האתר בשנות ה-60 של המאה ה-20 סולקו רוב סממני המסחור שהיו באתר (בתי מלון וחנויות). במקום נבנה מרכז מבקרים ב-1985 בצפייה להכרזת המקום כאתר מורשת עולמית. בשנת 2000 נשרף המרכז,[8] ונכון ל-2008 אין באתר מרכז מבקרים קבוע. כיום פועל באתר מרכז מבקרים זמני. כסף הוקצב לבניית מרכז קבוע חדש שייבנה ברובו מתחת לקרקע על מנת להגן על הנוף המקיף את הסוללה. בספטמבר 2007 פרצה שערורייה כשהתברר שהשרה לענייני סביבה של צפון אירלנד, ארלן פוסטר (Arlene Foster) מתכוונת להעניק ליזם פרטי בשם סיימור סוויני (Seymour Sweeney), חבר באותה מפלגה כשל פוסטר (Democratic Unionist Party המפלגה הדמוקרטית של הדוגלים באיחוד) את הזיכיון להקים באתר סוללת הענק את מרכז המבקרים הקבוע. ההתנגדות הרבה לצעד גרמה למועצת מחוז מויל (Moyle District Council), שבתחומה מצויה סוללת הענק, להעניק גם את השטח שבו יש כוונה להקים מרכז מבקרים ל"קרן הלאומית" בנוסף לשטח בו מצויה סוללת הענק שהיה בידיה קודם לכן. בינואר 2008 הודיעה פוסטר על ביטול התוכנית להעניק זיכיון פרטי להקמת מרכז המבקרים.
תיאור האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכינוי סוללת הענק יוחד במקור לכף החודר אל הים הבנוי מעמודי בזלת תולאיטית שמשטחם העליון דומה לשביל מרוצף המתחיל מתחתית המצוק ונמשך מתחת לפני המים. צורתם של רוב העמודים היא משושה, אך קיימים גם עמודים עם ארבע, חמש, שבע ואף שמונה פאות, ורוחבם בממוצע 45 ס"מ. משמאל לכף מצויים שני כפים קטנים יותר הבנויים גם הם מעמודי בזלת משושים ולפיכך כונה הכף הארוך יותר "הסוללה הגדולה" (Grand Causeway), הכף משמאלו "הסוללה האמצעית" (Middle Causeway), והכף השמאלי ביותר "הסוללה הקטנה" (Litle Causeway). סך הכל יש באתר כ-40,000 עמודי בזלת. מעל החוף מתנשאים הצוקים של קצה רמת אנטרים בגובה של 120 מעל לפני הים. הצוקים בנויים בזלת שעובייה מגיע עד 28 מטרים, כשבין שכבות הבזלת יש שכבת קרקע לטריטית אדומה בשל תחמוצות ברזל. זהו פלאוסול (קרקע עתיקה) המעיד על כך שבעבר שרר באזור אקלים טרופי.
אתר המורשת העולמית של סוללת הענק משתרע על פני שטח של 700 דונם בקטע החוף המכונה "חוף הסוללה" (Causeway Coast), החל בצוק המכונה "כף הסוללה" (Causeway Head) שמעל סוללת הענק ועד כף בּנְבּנה (Benbane Head) שישה קילומטרים מזרחית לכף הסוללה. האתר כוללת את שפת הים, את הצוקים שמעליה, את שביל המצוק, ואת החניה ומרכז המבקרים של סוללת הענק. קטע חוף זה בנוי מסדרה של מפרצונים וכפי סלע (מקומות בהם הבזלת הייתה חסינה לבליה). הצוקים בנויים בצורת מדרגות המייצגות חמש או שישה קילוחי לבה וגובהם הממוצע הוא 100 מטרים. בנקודות מסוימות נחתך הצוק בדייקים בזלתיים אוליביניים או תולאיטיים. אל מוקד המשיכה המרכזי, עמודי הבזלת של סוללת הענק ניתן להגיע גם ברכב מיוחד של האתר היוצא ממרכז המבקרים ויורד בכביש שאורכו כמה מאות מטרים שנסלל לאורך המצוק. המבקרים באתר מורשים ללכת על עמודי הבזלת המצויים על החוף. פרט לסוללה עצמה נוצרו כמה צורות מעניינות טבעיות בבזלת. ב"סוללה המרכזית" יש שקע דמוי כיסא המכונה "כיסא המשאלות", שם הקשור לאגדת פין מק'קול. הצוקים שמעל לסוללת הענק עברו בליה ועקב כך נחשפו כמה צורות מעניינות. כך יש בשביל המטפס מסוללת הענק אל המצוק שמעליה אבן גדולה דמוית נעל המכונה "מגף הענק" (Giant's Boot), ובהמשך יש קבוצה של עמודי בזלת בגובה 12 מטרים הצמודה לקיר המצוק המכונה "העוגב" (Organ). וקצת יותר מזרחה, בקצה המצוק יש עמודי בזלת כשהם נפרדים מקיר המצוק ומכונים "ארובות העשן" (Chimney Tops). דוגמאות נוספות כוללות עמודים נמוכים אדמדמים שעברו בליה המכונים "עיני ענקים" (Giants Eyes), המבנים המכונים "מדרגות הרועה" (Shepherd's Steps), "הכוורת" (Honeycomb), "הנבל של הענק" (Giant's Harp), "שער הענק" (Giant's Gate) ו"דבשת הגמל" (Camel's Hump) נוצרו כתוצאה מניתוק של גושי סלע בזלתיים.
בארגון אונסק"ו מייחסים גם חשיבות היסטורית למקום. ב-1588 התנפצה ספינת המשוטים גירונה (La Girona), חלק מהארמדה הספרדית, על חוף הסוללה, ממערב לסוללת הענק. כ-1,200 ספרדים קיפחו את חייהם באסון. ב-1967 הצליח צוות צוללים מבלגיה לחלץ חלק ניכר מאוצרות הספינה והם מוצגים כיום במוזיאון בבלפסט.
בעלי חיים וצמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזור הוא מקום מפלט לעופות כדוגמת הבז הנודד, ובעיקר לעופות ימיים כדוגמת יסעור שחפי, יסעור ענק, קורמורנים, ואלקה חדת-מקור. תצורות הסלעים שעברו בליה משמשים בית גידול לכמה צמחים מיוחדים ונדירים הכוללים את: Asplenium marinum, Trifolium arvense (סוג של תלתן), Scilla verna, Festuca valesiaca, Orobanche alba (סוג של צמח טפיל), ו-Coeloglossum viride (סוג של סחלב).
מבנים דומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אומנם עמודי בזלת בסוללת הענק מרשימים בגודלם ובצורתם, אך הם אינם ייחודיים לאתר זה. בזלת עמודית היא תופעה געשית נפוצה, ועמודי בזלת נוצרים בקני מדה מגוונים (קירור מהיר יוצר עמודים קטנים יותר). אתרים ראויים לציון בהם יש עמודי בזלת כוללים את האיים שבמערב סקוטלנד הקרובים לסוללת הענק: האי קאנה, האי אג, מק (Muck); חלקו הצפוני של האי סקאי; האי מל (Mull) וקטע החוף של האי הבריטי מולו במורוורן (Morvern); והאי סטפה (Staffa) שהתפרסם הודות למערת פינגאל שהכניסה אליה מעוטרת בעמודי בזלת. האתר ג'וסנגג'אולי באי הקוריאני צ'ג'ו, קניון גרני בארמניה; האיים הציקלופיים בסמוך לאי סיציליה באיטליה; באתרים: המומנט הלאומי ערימת עמודי השטן בקליפורניה, פארק המדינה צוקי המפרץ במזרח אורגון, והמומנט הלאומי מגדל השטן בוויומינג שבארצות הברית, ובאתרים נוספים במקסיקו, בקוריאה הצפונית, בווייטנאם, באיים האזוריים ובקונשיר, האי הדרומי ביותר באיים הקוריליים שברוסיה.
גם בריכת המשושים שברמת הגולן היא דוגמה להיווצרות בזלת עמודית.
אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האתר מופיע על שטרות הכסף של אחד מארבעת הבנקים הגדולים של צפון אירלנד, בנק אלסטר.
- עיצוב העטיפה של האלבום Houses of the Holy, האלבום החמישי של להקת הרוק הבריטית לד זפלין שיצא לאור בשנת 1973 הוא בהשראת הספר קץ הילדות, רומן מדע בדיוני מאת ארתור סי. קלארק. זהו קולאז' של מספר תמונות שצולמו ב"סוללת הענק" בידי הצלם אוברי פאוול מחבורת המעצבים "היפגנוסיס"
- סקוטר - הרכב דאנס טכנו גרמני הקליטו קטע הקרוי "סוללת הענק" על צד ב' של הסינגל "(Maria (I Like It Loud".
- הווארד פיליפס לאבקרפט (Howard Phillips Lovecraft; 1937-1980), סופר אימה, מדע בדיוני ופנטזיה אמריקני התייחס לסוללת הענק בסיפור האימה המתרחש באנטארקטיקה "בהרי הטירוף" (At the Mountains of Madness).
- העולם אמטריה (Amateria) המופיע במשחק המחשב Myst III: Exile, המשחק השלישי בסדרת המשחקים מיסט, דומה מאוד לסוללה. בעולם זה סדרת גשרים ובקתות הבנויים על צורה גאולוגית זהה כמעט לחלוטין לסוללה וגם היא ליד האי (אם כי במשחק האוקיינוס מקיף את העולם כולו).
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Arnold, Bruce (2002). Irish Art: A Concise History. New York: Thames & Hudson. ISBN 0-500-20148-X
- Jagla, E. A., Rojo, A. G. Sequential fragmentation: the origin of columnar quasihexagonal patterns. Physical Review E, 65, 026203, (2002)
- Philip S. Watson, The Giant's Causeway, O'Brien: Printing Press, 2000 ISBN 0-86278-675-4
- Deane, C. Douglas. 1983. The Ulster Countryside. Century Books. ISBN 0903152177
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סוללת הענק (באנגלית)- סוללת הענק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סוללת הענק באתר של "הקרן הלאומית" (באנגלית)
- הסבר על תהליך היצירה של עמודי הבזלת (באנגלית)
- נופים נפתחים לרווחה צילומי אוויר של אזור חוף הסוללה הכוללים דברי קישור מתוך הסדרה "Sky High" של ה-BBC (באנגלית)
סוללת הענק, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מילולית: "ערימת האבנים הקטנה של הפומוריאנים"
- ^ העיירה ידועה בעיקר בשל הבלנדד ויסקי המיוצר בה והקרוי על שמה - בושמילס.
- ^ קיצור של "הקרן הלאומית למען אתרים בעלי עניין היסטורי או יופי טבעי" (National Trust for Places of Historic Interest or Natural Beauty), ארגון צדקה שנוסד באנגליה ב-1895, ופועל לשימור אתרים באנגליה, ויילס, וצפון אירלנד.
- ^ Giant’s Causeway Remains Northern Ireland’s Top Attraction
- ^ Northern Ireland top tourism attractions revealed
- ^ כיום, עקב הלחץ הליתוסטטי שיצרו שכבות הבזלת שמעליהם, הרכב הסלע דומה יותר לאבן גיר.
- ^ טקטוניקה פריכה בהתייחס להתפתחות הפלטאוגנית של תוליאן/צפון מזרח אזור האטלנטי. מחקר באלסטר
- ^ תיאור האירוע ב-BBC
.svg)
.svg){kind=small}