מערת גורהם
 | |||||
| מבט על מערת גורהם מהצד המזרחי של צוק גיברלטר | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידע כללי | |||||
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת | ||||
| מיקום | גיברלטר, הממלכה המאוחדת | ||||
| קואורדינטות | 36°07′15″N 5°20′33″W / 36.120771°N 5.342395°W | ||||
| תאריך גילוי |
1907  | ||||
|
(למפת גיברלטר רגילה) | |||||
  | |||||
מערת גורהם (אנגלית: Gorham's Cave) היא מערה טבעית בגיברלטר, הנחשבת לאתר המאוחר ביותר של האדם הניאנדרטלי (לפני כ-28,000 שנים). המערה ממוקמת בצד הדרומי-מזרחי של צוק גיברלטר. בעת היישוב הניאנדרטלי במערה המרחק בינה לחוף הים התיכון היה כ-5 ק"מ, אך כתוצאה מעליית גובה פני הים לאחר עידן הקרח המרחק כיום הוא מטרים בודדים בלבד. המערה היא אתר המורשת העולמית היחיד בגיברלטר.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המערה נקראת על שמו של קפטן א. גורהם מהגדוד השני של רובאי מנסטר המלכותיים (Royal Munster Fusiliers), שגילה את המקום בשנת 1907. קפטן גורהם היה קצין בעל כישרון מדעי ניכר; הוא היה אחד מהראשונים שערך ניסויים במנוע בעירה פנימית, ובתחילת המאה הוא שירת במפקדה הצבאית בהודו כיועץ לתקשורת אלחוטית. גורהם רשם את שמו ותאריך הגילוי על קיר המערה בעזרת פיגמנט שחור, ומאז המערה נושאת את שמו.
לאחר הגילוי הראשוני של גורהם, נדמה שהמערה נשכחה, עד שההיסטוריון וחוקר המערות הגיברלטרי ג'ורג' פלאו נתקל ברישום על קיר המערה - "J. J. Davies 1943". כמה שנים לאחר מכן הגיעו למקום שני מהנדסים מלכותיים, קיילי (Keighley) ווורד (Ward), והם היו הראשונים למצוא מרבץ ארכאולוגי במערה, כאשר רצועת החוף המובילה למערה נעשתה נגישה זמנית מהצוק שמעל עקב חפירת תעלות בתוך הצוק[1].
העיתונים המקומיים של גיברלטר דיווחו שנתגלו במערה כלי חרס מהתקופה ההיסטורית וכן כלי אבן פרהיסטוריים ושרידי בני אדם ובעלי חיים. מושל גיברלטר ביקר במערה והורה לבצע בדיקות נוספות. תוצאות הבדיקות נשלחו למוזיאון הבריטי, והמערה נסגרה והמתינה לחוות הדעת של המוזיאון על הממצאים.
ב-1945, הגיע לגיברלטר הלויטננט ג'ורג' בייקר אלכסנדר (George Baker Alexander), מהנדס מלכותי וגאולוג מוסמך מאוניברסיטת קיימברידג', ובזמנו הפנוי ביצע סקר גאולוגי מקיף בגיברלטר. בתום הסקר, הכין אלכסנדר מפה גאולוגית חדשה של הצוק. אלכסנדר היה הראשון לחפור במערת גורהם, אך לא ידוע ממי ומתי הוא קיבל את הרישיון לכך; במידה ונמצאו ממצאים בחפירה זו, הם מעולם לא פורסמו. אלכסנדר נאלץ לעזוב את גיברלטר בגלל התערבות המוזיאון הבריטי, שפקפק בדעותיו[1].
באביב 1948, פנה מושל גיברלטר דאז במכתב למוזיאון הבריטי בבקשה שימשיכו לחקור את מערת גורהם. למוזיאון הבריטי לא היה צוות זמין באותו הזמן, והם פנו לארכאולוגית פרופ' דורותי גארוד מאוניברסיטת קיימברידג', שכבר ביצעה חפירות בגיברלטר בשנים 1927-1928 וגילתה ממצאים חשובים במגדל השטן. אולם גם היא לא הייתה פנויה לקחת את המשימה, והיא העבירה את הבקשה לד"ר ג'ון ויצ'טר (John Waechter), חבר במכון הבריטי לארכאולוגיה באנקרה. ד"ר ויצ'טר הגיע לגיברלטר בספטמבר 1948 ובמשך חודשיים אסף דגימות במקום, בשביל לדעת אם בכלל מוצדק להמשיך חפירות במקום. ויצ'טר דיווח על הצלחתו למושל גיברלטר, והלה נתן את אישורו לויצ'טר להמשיך בחפירות בקנה מידה גדול יותר. ד"ר ויצ'טר שב לגיברלטר ביוני 1950, והמשיך בעבודה עד למרץ 1951. לאחר מכן הוא נסע לאנגליה כשהעבודה עודנה בלתי גמורה, וחזר שוב לגיברלטר בפברואר 1952 עד ליוני של אותה שנה. במהלך ביקורו האחרון בגיברלטר, ב-1954, השלים ויצ'טר את תוכנית החפירות שלו[1].
מאז 1995 התבצעו חפירות נוספות במערת גורהם על ידי קבוצה רב-תחומית בינלאומית[2]. החפירות המתבצעות באתר מתרכזות ב-3 יחידות סטרטיגרפיות באחורי המערה. יחידות אלו מכסות שלוש תקופות עיקריות: התקופה הפלאוליתית העליונה (התיארוך הוא בין 26-30 אלפי שנים לפני זמננו), סוף התקופה הפלאוליתית התיכונה (31-32 אלפי שנים לפני זמננו) ועיקר התקופה הפלאוליתית התיכונה[3].
אתר מורשת עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 2010, הכריזה ממשלת גיברלטר שאתר מערת גורהם יוצג כמועמד לאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. פרופ' קלייב פינלייסון, מנהל מוזיאון גיברלטר, מונה כאחראי על תיאום המאמצים להגשת המועמדות.
הבעלות על השטח שבה נמצאת מערת גורהם הועברה ממשרד ההגנה הבריטי לידי ממשלת גיברלטר בשנת 2011, כחלק מהסכם כולל של העברת בעלות על 360 מבנים שונים ממשרד ההגנה לממשלת גיברלטר[4].
במאי 2012, הייתה מערת גורהם, יחד עם גשר פורת', ברשימה קצרה של שני אתרים בלבד שהוגשו למועמדות לאונסק"ו[5].
ביולי 2016 הוכרז המערה, ביחד עם עוד מספר מערות קטנות בסביבתה, כאתר מורשת עולמית.[6]
ממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
החופרים במערת גורהם הגדירו ארבע שכבות. שכבה I מתוארכת בין המאה ה-8 למאה ה-3 לפנה"ס, והייתה בשימוש על ידי הפיניקים. שכבה II מתוארכת לתקופה הנאוליתית. שכבה III הניבה ממצאים מהתקופה הפלאוליתית העליונה, ששויכו לתרבות הסולוטרנית (לפני כ-17,000-22,000 שנים) ולתרבות המגדלנית (לפני כ-12,00-17,000 שנים). בשכבה IV נמצאו חודי חנית, סכינים ומקרצפים מהתרבות המוסטרית של התקופה הפלאוליתית התיכונה.
בדיקות פחמן-14 תיארכו את הממצאים המוסטריים של שכבה IV לתקופה שבין 33 ו-23 אלפי שנים לפני זמננו. הטווח הגדול של השנים גרם לכך שהכיול לא פרקטי, והחוקרים הציעו לתארך את השכבה לתקופה שבין 28 - 24 אלפי שנים לפני זמננו[7]. היות שהתרבות המוסטרית באירופה מזוהה עם הניאנדרטלים, סוברים כי אלה הותירו אחריהם את הממצאים ולא האדם המודרני (הומו ספיינס). עם זאת, במערה לא נמצאו עצמות אדם שניתן להגדיר בוודאות. גיל זה הוא מאוחר מאוד בשביל התרבות המוסטרית באירופה, ובשילוב עם מיקומו הגאוגרפי של צוק גיברלטר, נחשב כמייצג את אוכלוסיות הניאנדרטלים האחרונות, לפני הכחדתם.
מחקר משנת 2014 טוען כי חריטה בקיר שגילה מוערך ב-39 אלפי שנים לפני זמננו, שנעשתה בידי ניאנדרטלים, מראה שהניאנדרטלים היו מסוגלים לחשיבה סימבולית, תכונה שבעבר נחשבה כייחודית לאדם המודרני.[8]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "Neanderthal exploitation of marine mammals in Gibraltar" (באנגלית).
- מתחם מערת גורהם באתר אונסק"ו (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 "History of Gorham's Cave", קלייב פינלייסון, אתר מוזיאון גיברלטר (באנגלית).
- ^ "Gibralter Caves Project".
- ^ "current projects", אתר מוזיאון גיברלטר (באנגלית).
- ^ "Government announces details of the recent Lands Agreement with MOD", ממשלת גיברלטר, 29 ביולי 2011 (באנגלית).
- ^ Gorham's Cave Short-Listed, חדשות BBC, מ-28 במאי 2012 (באנגלית).
- ^ חמישה אתרים הוכנסו לרשימת המורשת העולמית באתר אונסק"ו, 15 ביולי 2016 (באנגלית).
- ^ "Late survival of Neanderthals at the southernmost extreme of Europe" (באנגלית).
- ^ תגלית חדשה משנה את התפיסה אודות האינטלגנציה הניאנדרטלית
.svg)
.svg){kind=small}