מצעד החיים
.JPG)
מצעד החיים הוא מצעד שנערך במסגרת מסע בני נוער לפולין, מישראל ומהתפוצות, המתקיים מדי שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, בעיר אושוויינצ'ים שבפולין. משתתפי המצעד צועדים במסלול שמאתר מחנה ההשמדה אושוויץ I שבעיר אל אתר מחנה בירקנאו (אושוויץ II), הסמוך אליו. במצעד משתתפים כעשרת אלפים בני אדם מדי שנה.
משתתפי מצעד החיים הם בעיקר בני נוער יהודי ושאינו יהודי, אך גם מבוגרים וביניהם: מחנכים, מדריכים ואנשי דת וכן מכובדים כגון נשיאים, ראשי ממשלות, קציני צבא, שגרירי מדינות, פוליטיקאים ורבים אחרים. מטרת מצעד החיים היא להנחיל בדור הצעיר את זיכרון השואה ולהנציח את קורבנותיה. המצעד מתקיים מדי שנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה, לפני טקס האזכרה המרכזי הנערך באתר מחנה בירקנאו.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
את "מצעד החיים" החיים הראשון יזמו אברהם הירשזון, ברוך אדלר ושמואל רוזנמן בינואר 1988, כמצעד נוער לציון 45 שנים למרד גטו ורשה[1]. הירשזון שימש באותה עת כמזכ"ל תנועת הנוער הלאומי ובאוגוסט 1986 ארגן לראשונה משלחת של בני נוער שערכה ביקור פולין, כאירוע חינוכי שקיבל תהודה[2]. משלחת בני נוער זו כללה 15 מזוכי "החידון הבינלאומי לגבורה היהודית" שגם אותו יזם הירשזון[3]. ביקור המשלחת התאפשר בעקבות שיפור ביחסי ישראל–פולין באותה שנה[4]. "חידון הגבורה" שולב אחר כך באירועי "מצעד החיים" הראשון[2][5]. השם "מצעד החיים" נבחר כמשקל נגד לצעדת המוות, שהוא הכינוי לתהליך הפינוי של אסירים יהודים ממחנות ההשמדה במזרח אירופה על ידי הצבא הגרמני בסוף מלחמת העולם השנייה[2].
"מצעד החיים" הראשון הפך לאירוע רב משתתפים כאשר ל-2,000 בני נוער מקהילות יהודיות ברחבי העולם הצטרפו פוליטיקאים ואישי ציבור כולל, שני שרים: שר החינוך יצחק נבון ושר המשפטים אברהם שריר; שישה חברי כנסת: חייקה גרוסמן, שבח וייס, דב שילנסקי, אברהם ורדיגר, מרים גלזר-תעסה ואליעזר שוסטק; ראשי הסוכנות היהודית, ובראשם שמחה דיניץ ומנדל קפלן ושופט בית־המשפט העליון משה בייסקי. עם זאת המשלחת לא התקבלה באופן רשמי על ידי ממשלת פולין ולא תואמה מראש[6]. המצעד הראשון נערך ביום השואה, 14 באפריל 1988[7]. בתום אירועי המצעד טסו לישראל 2,000 בני הנוער ו-1,000 המבוגרים שהשתתפו באירוע במטרה להשתתף בחגיגות שנת ה-40 למדינת ישראל[8].
ב-1989 לא נערך "מצעד החיים". עם זאת שודר בטלוויזיה, בערב יום השואה, סרט תיעודי על "מצעד החיים" הראשון[9]. בשנים הראשונות הוחלט שהוא יתקיים רק כל שנתיים, ורק בסוף שנות ה-90 הפך לאירוע שנתי.
ב"מצעד החיים" השני ב-1990 הוכפל מספר המשתתפים לכ-4,000 בני נוער. באותה שנה גם הקים הירשזון עמותה לניהול ומימון המצעד[10]. בתום המצעד נטעו המשתתפים את "יער מצעד החיים" ביער נווה אילן[11]. לראשונה שודר המצעד בשידור ישיר בטלוויזיה החינוכית[12].
ב"מצעד החיים" השלישי ב-1992 ייצג את הממשלה השר דוד מגן[13], והוא נערך בצל חשש כי קבוצות ניאו־נאציות של פולנים וגרמנים התארגנו במטרה להפריע לו[14].
ביוני 1994, כחודש וחצי לאחר מצעד החיים שנערך באותה שנה, אברהם הירשזון וד"ר שמואל רוזנמן (אז חבר דירקטוריון עמותת מצעד החיים) נסעו לביקור בוורשה, על-מנת לאסוף כסף שנותר מהתרומות שהופקדו בחברת התיירות הפולנית מארגנת הסיורים למשתתפי מצעד החיים. הירשזון החליט למשוך את הכסף במזומן, להכניס אותו למעטפות, שאותן הסתיר במזוודה. הוא נתפס בנמל התעופה ורשה עם 190 אלף דולר במעטפות, למרות חוק האוסר הוצאת 5,000 דולר מפולין. הכסף הוחרם בשדה התעופה על ידי השלטונות המקומיים, שהודיעו מאוחר יותר על פתיחת חקירת משטרה נגד הירשזון. בית המשפט בפולין הרשיע אותו בסוף שנת 2000 והטיל עליו קנס[15].
ב-1998 צעד בראש המצעד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במסגרת ביקור רשמי בפולין[16].
ב-2000 צעדו בראש המצעד נשיא המדינה, עזר ויצמן ונשיא פולין, אלכסנדר קוושנייבסקי[17].
ב-2005, מצעד החיים עמד בסימן 60 שנה לסיום מלחמת העולם השנייה, מספר שיא של כ-18 אלף משתתפים לקחו חלק במצעד, בהשתתפות ראש הממשלה, אריאל שרון, וראש ממשלת פולין מארק בלקה[18].
במרץ 2007 נחקר אברהם הירשזון בחדש שקיבל שלא כדין כספים מארגונים שונים בהם פעל, כולל "עמותת מצעד החיים"[19]. אך אחר כך הובר כי החשדות אינם כוללים גניבת כספים ממצעד החיים, אלא אי-סדרים[20]. במאי 2007 חשף תחקיר משותף לעיתון "גלובס" ולשבועון הניו יורקי "ג'ואיש ויק" כי מקורב של הירשזון בניו יורק קיבל מעמותת מצעד החיים באופן חשוד כ-700 אלף דולר תמורת עבודה מועטה[21]. מיד אחר כך הודיעה ועידת התביעות בארצות הברית כי בעקבות החשיפה היא מפסיקה את תמיכתה השנתית בעמותת "מצעד החיים"[22]. הירשזון לא השתתף באותה שנה לראשונה במצעד, השר לענייני גמלאים, רפי איתן, שרת החינוך, יולי תמיר והרב ישראל מאיר לאו עמדו בראש המשלחת[23].
ב-2008 הוביל את המצעד לראשונה רמטכ"ל צה"ל, רב-אלוף גבי אשכנזי שלצידו 160 חיילים. בשנה זו השתתפה במצעד גם שרת החינוך יולי תמיר ומאמן קבוצת הכדורגל צ'לסי, אברהם גרנט[24].
ב-2012 הצטרפו למצעד וותיקי צבאות ארצות הברית וברית המועצות שהשתתפו בשחרור מחנות ההשמדה[25].
בשנים 2020 ו-2021 נערך המצעד באמצעות ועידת וידאו עקב הגבלות מגפת הקורונה.
פעילות ומבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעשית מצעד החיים הוא מסע חינוכי הנערך מדי שנה בפולין ובישראל, במסגרתו מסיירים משך כשבוע אלפי בני נוער ומבוגרים במחנות המוות הנאציים בפולין, בגטאות ובעיירות שרוקנו מקהילותיהן היהודיות. לאחר מכן רוב המשתתפים טסים לישראל, שם הם מסיירים במשך כ-5 ימים נוספים בין אתרי הגבורה וסמלי בנייתה וחיזוקה של המדינה, אנדרטאות ואתרי זיכרון שונים.
גולת הכותרת של המסע בפולין היא הצעידה הנערכת ביום השואה והגבורה, כ"ז בניסן, לאורך מסילת הרכבת בין מחנות אושוויץ ובירקנאו, מרחק של כשלושה ק"מ, באותה הדרך בה אולצו לצעוד אל מותם בימי השואה רבבות רבות של יהודים, על ידי הנאצים ועוזריהם. גולת הכותרת של הפרק הישראלי הוא אירוע ענק המתקיים במוצאי יום העצמאות, בשנים האחרונות באתר חיל השריון בלטרון, לאחר שהמשתתפים התכנסו במרכז העיר ירושלים וצעדו משם אל הכותל המערבי לשמיעת תפילה לשלום המדינה. באירוע הנערך בסופו של היום נוטלים חלק המשתתפים במסע החינוכי, שומעים משיריה של ישראל ורוקדים בשמחה לצליליהם.
מצעד החיים זוכה מאז הקמתו להדים חינוכיים וציבוריים נרחבים בישראל וברחבי העולם והפך לחלק בלתי נפרד מאירועי יום השואה בישראל ובקהילות יהודיות שונות בעולם. הטקס המרכזי של מצעד החיים בבירקנאו ביום השואה מועבר מדי שנה בשידור חי בטלוויזיה, בשידורי רדיו ישירים וכן בשידור חי אינטרנטי למאות אלפי צופים ברחבי העולם.
מצעד החיים השפיע על משרד החינוך לקדם תוכנית להוצאת סיורים של תלמידי בתי הספר בארץ לפולין. המצעד גם פתח את הצוהר למסעות החיילים במדים של צה"ל.
עד שנת 2019 השתתפו במצעד החיים כ-300,000 משתתפים מכ-52 מדינות, בהן: ישראל, ארצות הברית, קנדה, מקסיקו, ארגנטינה, ברזיל, צרפת, בלגיה, קוסטה ריקה, צ'ילה, אורוגוואי, אוסטרליה, דרום אפריקה, שוודיה, דנמרק, יוון, גרמניה, אוסטריה, רוסיה, מרוקו ומדינות אחרות[26].
ארגונים שונים ואנשים פרטיים, יהודים ולא יהודים, נוטלים חלק בתמיכה בארגון ושותפות בפעילות שלו וביניהם הקרן הקיימת לישראל, קרן היסוד, ועידת התביעות, קרן Legacy Heritage, נדבנים, אומנים ואנשי רוח רבים.
משתתפים בולטים במצעד החיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשי ממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נשיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רמטכ"לים[עריכת קוד מקור | עריכה]
משתתפים בולטים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ראש המוסד, יוסי כהן
- ראש השב"כ, נדב ארגמן
- מפכ"ל המשטרה, רוני אלשיך
- נשיאת בית המשפט העליון, מרים נאור
- נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס
- נשיא פולין, אנדז'יי דודה
- ראש עיריית ירושלים, משה ליאון
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
כבר לקראת המצעד הראשון כתב ההיסטוריון ניצול אושוויץ יהודה אלקנה מאמר ביקורת בעיתון הארץ, תחת הכותרת "בזכות השכחה", זאת גם על רקע פרוץ האינתיפדה הראשונה ומשפט דמיאניוק, בו טען אלקנה שעל מנהיגי ישראל, מחנכי הנוער שבה וקובעי הטון בתרבותה להימנע משימת דגש על לקחי השואה כתוכן מרכזי לכל פעולה חינוכית ועליהם להפנות משאבים ומקום להסתכלות לעתיד, לקידום העם החי. הוא התקומם כנגד הפרשנות שניתנה לשואה בישראל, אשר הניבה תחושות חרדה עמוקות, מנטליות של מצור ותסביך קורבן. עוד טען, שלא ניתן ללמוד מהשואה לקחים חיוביים כלשהם. ישראל חייבת לשכוח כדי להיות ל"נורמלית"[27].
ב-2018 טענה העיתונאית אריאנה מלמד כי אין צורך להוביל נוער לזירה של רצח המונים כדי להמחיש את הזוועה, כי רק כך יבינו. שהמצעד פיתח בישראל נראטיב המחייב את פולחן המוות ולא כולל חינוך להומניזם, למה שאנה פרנק קראה לו "אני מאמינה בטוב שבאדם", במטרה ללמוד את לקחי השואה האוניברסליים, כך שדיקטטורה טוטליטרית רצחנית שבבסיסה אידאולוגיה גזענית רצחנית, לא תפרח שוב בשום מקום בעולם[28]. באותה שנה יצרה לי אברמוביץ' בחדשות 12 כתבה על הנוהג לשלב "שופינג" כחלק מהמסע לפולין[29]. בעקבות חקיקת חוק בפולין המטיל מאסר למי שיאשים את הפולנים בשואה, קרא חבר הכנסת יעקב מרגי להפסיק את מצעד החיים ואת כל מסעות הנוער לפולין[30].
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר ארגון מצעד החיים בארצות הברית (באנגלית)
- אתר ארגון מצעד החיים בממלכה המאוחדת
- כתבת ה-BBC על מצעד החיים, 2005
- תום שגב, "שמואל רוזנמן, יו"ר מצעד החיים, מי בכלל צריך מצעד?", באתר הארץ, 11 באפריל 2010
- אתר עמותת מצעד החיים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ זאב אופירי, 45 לגטו ורשה: 2,000 נערים יהודים יצעדו למחנה אושוויץ, חדשות, 26 בינואר 1988
- ^ 1 2 3 זאב אופירי, משלחת לזכר מסע המוות, חדשות, 10 באפריל 1988
- ^ נורית דברת, הביקור במחנות ההשמדה בפולין השאיר אותנו המומים וכואבים, מעריב, 8 בספטמבר 1986
- ^ אילן כפיר, תוך כמה ימים: חילופי נציגים דיפלומטים עם פולין, חדשות, 18 במאי 1986
- ^ נורית דברת, טופול ינחה חידון הגבורה בוורשה, מעריב, 26 בינואר 1988
- ^ נורית דברת, שריר ונבון ישתתפו ב"מצעד החיים" בפולין, מעריב, 24 במרץ 1988
זאב אופירי (ורשה), אליהו זהבי (קופנהגן), ורשה: בוטלו פגישות רשמיות לשריר ונבון בגלל לחץ ערבי, חדשות, 17 באפריל 1988 - ^ זאב אופירי (אושוויץ), "צעדת החיים" החלה באושוויץ, חדשות, 15 באפריל 1988
- ^ זאב אופירי (ורשה), משתתפי "מצעד החיים" בדרך לישראל, חדשות, 19 באפריל 1988
- ^ יסמין קיני, מחר בטלוויזיה – הסרט "מצעד החיים" על ביקור נוער מישראל במחנות המוות, חדשות, 30 באפריל 1989
- ^ שלמה סלוצקי, עתי"ם, "בכל גופה היה חור והשלג הפך אדום", חדשות, 23 באפריל 1990
סימה קדמון, משתתפי מצעד־החיים בפולין באים לישראל, מעריב, 24 באפריל 1990 - ^ מנחם הורביץ, עתי"ם, משחתני מצעד החיים באושוויץ ייטעו היום את "יער מצעד החיים" לזכר הנופלים, חדשות, 29 באפריל 1990
- ^ "מצעד החיים" בפולין - בשידור־ישיר בחינוכית, מעריב, 19 באפריל 1990
- ^ עמנואל רוזן, 'מצעד החיים׳ יגיע היום ל 'דרך המוות׳, מעריב, 30 באפריל 1992
- ^ עתי"ם, ניאן-נאצים מתארגנים להפריע למצעד החיים, חדשות, 30 באפריל 1992
- ^ שירות גלובס, "הירשזון החליט להעביר בעצמו את 200 אלף הדולרים בשדה התעופה בפולין. פשוט היה לו יותר מקום במזוודה", באתר גלובס, 9 באפריל 2008
"ישראל היום": מסמכי ביהמ"ש בוורשה חושפים - כך נלכד הירשזון בשדה התעופה עם מזוודה מלאה בדולרים, באתר TheMarker, 9 באפריל 2008 - ^ ידיעות אחרונות, ממשלת פולין תנצל את ביקור נתניהו להצגת עיסקת השבחת המסוקים, באתר גלובס, 21 באפריל 1998
- ^ כתב גלובס, ויצמן ונשיא פולין צעדו בראש "מצעד החיים" מאושוויץ לבירקנאו, באתר גלובס, 3 במאי 2000
- ^ שירות גלובס, מספר שיא: 18,000 משתתפים במצעד החיים, באתר גלובס, 5 במאי 2005
אלוף בן, "אל תיתנו למנהיגי העולם לשכוח שתיקתם", אמר שרון בנאום באושוויץ בפני נכדיהם של ניצולי שואה, באתר הארץ, 6 במאי 2005 - ^ עמירם ברקת, עמותות הירשזון קיבלו שירותים, המשרד של הירשזון גייס תקציב, באתר הארץ, 22 במרץ 2007
- ^ יואב יצחק, הירשזון למשטרה: אנא הודיעו שאיני חשוד בגניבת כספים ממצעד החיים, באתר TheMarker, 7 באפריל 2007
- ^ רן דגוני, וושינגטון, ולרי קולר-אסס, ניו-יורק, מקורב של הירשזון קיבל מעמותת מצעד החיים כ-700 אלף דולר תמורת עבודה מועטה, באתר גלובס, 3 במאי 2007
עמירם ברקת, תחקיר: השר הירשזון שילם למקורב מכספי עמותת "מצעד החיים", באתר הארץ, 4 במאי 2007
הוקסטר: "אין לי מושג מה עשיתי בשביל עמותת מצעד החיים", באתר גלובס, 3 במאי 2007 - ^ רן דגוני, וושינגטון, ועדת התביעות מפסיקה את תמיכתה השנתית בעמותת "מצעד החיים" בארה"ב, באתר גלובס, 10 במאי 2007
- ^ אפרת פארי, מצעד החיים: אלפי בני נוער צועדים מאושוויץ לבירקנאו, באתר nana10, 16 באפריל 2007
- ^ שירות "הארץ", לראשונה: הרמטכ"ל מוביל את מצעד החיים, באתר הארץ, 1 במאי 2008
- ^ אלפים משתתפים במצעד החיים ה-25 בפולין, באתר הארץ, 19 באפריל 2012
- ^ ענבר טויזר, שליחת לפולין, "נעמוד איתן מול הגזענות": אלפים ב"מצעד החיים" בפולין | ישיר, באתר ynet, 2 במאי 2019
- ^ יהודה אלקנה, בזכות השכחה, באתר הארץ, 13 באוקטובר 2012
- ^
אריאנה מלמד, להרוג את מצעד החיים, אחת ולתמיד, באתר הארץ, 12 באפריל 2018
- ^ לי אברמוביץ', "התסביך הפולני": בין הגטו לקניות, באתר מאקו, 10 באפריל 2018
- ^ קרולינה לנדסמן, החוק החדש בפולין: למה מצעד החיים לא מתקיים בברלין, באתר הארץ, 1 בפברואר 2018
