לאונרד כהן
 | |
| כהן, 1988 | |
| לידה |
21 בספטמבר 1934 מונטריאול, קנדה  |
|---|---|
| פטירה |
7 בנובמבר 2016 (בגיל 82) לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית |
| שם לידה | לאונרד נורמן כהן |
| מקום קבורה |
Mount Royal |
| מוקד פעילות | ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | 1956–2016 (כ־60 שנה) |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת מקגיל, Pripstein's Camp Mishmar, בית הספר רוזלין, Camp B'nai Brith, אוניברסיטת קולומביה, תיכון מונטריאול/וסטמאונט–נוטרדאם-דה-גרייס, הפקולטה למשפטים של אוניברסיטת מקגיל |
| עיסוק | זמר-יוצר, מוזיקאי, משורר, סופר |
| סוגה |
פולק רוק פולק רוק |
| סוג קול | בס |
| שפה מועדפת |
צרפתית, אנגלית |
| כלי נגינה | גיטרה, פסנתר |
| חברת תקליטים | קולומביה |
| בן או בת זוג |
סוזאן אלרוד מריאן אילן רבקה דה מורניי דומיניק איסרמן סוזאן אלרוד |
| צאצאים |
אדם כהן, לורקה כהן |
| מספר צאצאים |
2 |
| פרסים והוקרה |
|
| http://leonardcohen.com/ | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
לאונרד נורמן כהן (באנגלית: Leonard Norman Cohen; 21 בספטמבר 1934 – 7 בנובמבר 2016) היה משורר, זמר-יוצר, מוזיקאי, סופר וצייר[1] יהודי-קנדי. יצירתו התאפיינה בביטויי רגשות עזים, במורכבות מילולית ובמטאפורות. עבודתו השפיעה על מוזיקאים רבים בעולם, ולשיריו הוקלטו גרסאות כיסוי רבות. כהן עוטר באות מסדר קנדה (CC) והונצח כחבר היכל התהילה של הרוק אנד רול.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות וראשית הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]
כהן נולד למשפחה יהודית ממוצא פולני וליטאי ממעמד הביניים במונטריאול שבמחוז קוויבק בקנדה. שמו העברי המלא הוא אליעזר בן ניסן הכהן. הוא גדל בווסטמאונט (אנ'), צפונית-מזרחית למונטריאול ומשפחתו השתייכה לקהילת שער השמים. אביו, נתן, היה מהנדס[2] חייט ובעל חנות בגדים[דרוש מקור], ונפטר כשלאונרד היה בן 9, ועל חינוכו הופקד סבו מצד אמו מאשה, הרב שלמה זלמן קלוניצקי. בגיל העשרה הקים כהן את להקתו הראשונה, "The Buckskin Boys", שניגנה בעיקר שירי פולק אמריקאיים.
בשנת 1951 החל כהן את לימודיו באוניברסיטת מקגיל, שם החל את קריירת כתיבת השירה שלו, כשהוא נתמך בקרן שהוריש לו אביו. ספר שיריו הראשון, Let Us Compare Mythologies ("בואו ונשווה מיתולוגיות"), יצא לאור ב-1956. מי שהדריכו אותו בראשית דרכו בכתיבת שירה ועזרו גם בהוצאה לאור של הספר, היו המשורר היהודי-קנדי אירווינג לייטון, מהחשובים והחדשניים שבמשוררי קנדה, ששירתו השפיעה רבות על כהן[3] וכן המשורר לואיס דודק (אנ').
ספרו השני, The Spice Box of Earth ("קופסת התבלינים של העולם"), פורסם ב-1961 והביא לו פרסום רב בקרב חובבי השירה בקנדה. לאחר שקיבל את התואר במקגיל, למד במשך סמסטר אחד בבית הספר למשפטים באותו מוסד ושנה אחת באוניברסיטת קולומביה הבריטית. כהן המשיך בכתיבת ספרים גם לאחר שעבר להתגורר באי הידרה שביוון. הוא פרסם קובץ שירים בשם Flowers for Hitler ("פרחים להיטלר", 1964) וכן את שני ספריו הראשונים "המשחק הכי אהוב" (1963) ו"מפסידנים יפים" (1966 על חייה של קטרי טקקויטה). שני האחרונים ראו אור בעברית בהוצאת אסטרולוג.
שנות ה-60 וה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1967 עבר כהן להתגורר בארצות הברית במטרה להפוך לזמר ולמלחין. שירו "Suzanne" הפך ללהיט, ולאחר הופעות בכמה פסטיבלי זמר נתגלה כהן על ידי מאתר הכישרונות של קולומביה רקורדס - ג'ון האמונד. האמונד "גילה" בין היתר גם את בוב דילן וברוס ספרינגסטין.
אלבומו הראשון, Songs of Leonard Cohen, יצא בשנת 1967. האלבום לא זכה להצלחה מסחרית גדולה בארצות הברית בשל כבדותו והמלנכוליות שלו, אך זכה לשבחים מקהל מאזיני הפולק. באירופה זכה האלבום להצלחה ונשאר בטבלת המצעדים האנגלית במשך כשנה. תופעה זו חוזרת ומאפיינת את חלקה הגדול של הקריירה המוזיקלית שלו.
אלבומו השני Songs from a Room שיצא ב-1969 הביא לו הצלחה. בו מוצגים כמה משיריו הידועים ביותר של כהן כגון Bird on the Wire ("ציפור על תיל"), שזכה ליותר מ-80 גרסאות כיסוי. בהמשך הוציא כהן שני אלבומים נוספים: Songs of Love and Hate ב-1971 (ממנו התפרסם במיוחד השיר Famous Blue Raincoat) ו-Live Songs ב-1973 (אלבום הופעות). בסוף שנות ה-60 ותחילת ה-70 הופיע כהן בסיבוב עולמי שכלל את צפון אמריקה ואירופה. בשנת 1972 יצא לסיבוב הופעות באירופה. ההופעה האחרונה בסיבוב הופעות זה נערכה בירושלים. ההופעה כמו גם השתתפותו של הקהל גרמה להתרגשות רבה בקרב כהן ולהקתו. סיבוב הופעות זה תועד ונערך לסרט ששודר ב-yes דוקו.
זיקתו הגדולה של כהן ליהדות ולמדינת ישראל הביאה אותו לישראל בשנת 1973 במהלך מלחמת יום הכיפורים ועד לכחודשיים לאחר סיומה.[4] כהן הופיע עם שלישיית התאומים, מתי כספי ואילנה רובינא בפני חיילים במוצבים בחצי האי סיני.[5] עם שובו לאולפן ההקלטות בשנת 1974 הוציא את האלבום New Skin for the Old Ceremony שהושפע מחוויותיו במהלך ולאחר מלחמת יום הכיפורים. ניתן לראות השפעה זו בשירים Who by Fire ("מי באש"), המבוסס על קטע מתוך "ונתנה תוקף", אחד מפיוטי יום הכיפורים, וכן בשירים There Is a War ו-Lover Lover Lover (שנכתב במהלך סדרת הופעות בחזית כשהוא מלווה על ידי מתי כספי). אחד השירים המפורסמים ביותר באלבום זה הוא Chelsea Hotel #2. דווקא שיר זה אינו קשור למלחמה, אלא נכתב בעקבות מותה של הזמרת ג'ניס ג'ופלין. בשיר מתאר כהן פגישה עם ג'ופלין במלון צ'לסי, מקום מפגש ידוע לאמנים באותה תקופה, ובו רשמים מאופיה ומהתנהגותה. השיר מתאר יחסי מין ארעיים וחסרי חשיבות בין ג'ופלין לכהן כדוגמה לאופן ההתייחסות של האמנים המפורסמים לאהבה.
בשנת 1977 יצא לאור האלבום Death of a Ladies' Man בהפקתו של פיל ספקטור (שנה לאחר מכן פרסם גם ספר שירים בשם דומה: Death of a Lady's Man). ההפקה הייתה גרנדיוזית ומשופעת בכלי ליווי ולא תאמה את סגנונו המינימליסטי של כהן עד אז, והאלבום הפך מיד מטרה לביקורות נוקבות. כבר בזמן הקלטת האלבום התגלעו חילוקי דעות בין כהן לספקטור, שהביאו בסופו של דבר להרחקתו של כהן מאולפני ההקלטות באמצעות אנשי ביטחון, בטרם הסתיימו הקלטות האלבום. עריכת השירים נעשתה על ידי ספקטור בלבד, ללא התייעצות עם כהן. כהן עצמו אמר על התוצאה כי היא "מגוחכת, אך גם חצי-גאונית". באלבום זה השתתפו בקולות רקע בוב דילן ואלן גינסברג.
כהן חזר לסגנונו המוכר ב-1979, עם יציאת האלבום Recent Songs (שירים מן הזמן האחרון), בו היה כהן שותף מלא בהפקה. באלבום נעשה שימוש בכלי נגינה מגוונים, בהם עוּד, מנדולינה וכינור צועני. ב-2001 הוציא גרסה נוספת של הופעות חיות לאלבום זה אשר הוקלטו במהלך סיבוב ההופעות של אותה שנה.
שנות ה-80 וה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1984 הוציא כהן את האלבום Various Positions, הכולל בתוכו את השיר "הללויה", שזכה לגרסאות כיסוי רבות.[6] קולומביה-רקורדס סירבו להוציא אלבום זה בארצות הברית בשל מידת הפופולריות המעטה לה זכה כהן במדינה. אלבום מחווה בשם Famous Blue Raincoat שהוציאה ב-1987 הזמרת ג'ניפר וורנס (אשר שימשה כקולות רקע לכהן במסעי הופעות קודמים), הביא לעלייה מיידית בפופולריות של כהן. שנה לאחר מכן הוציא את האלבום I'm Your Man (אני הגבר שלך), אשר זכה להצלחה הגדולה ביותר מאז אלבומו הראשון וכלל את אחד השירים המוכרים ביותר שלו First We Take Manhattan (תחילה נכבוש את מנהטן). האלבום נחשב כנקודת מפנה בקריירה המוזיקלית שלו, הן מבחינת הכלים (נעשה שימוש רב בסינתיסייזר) והן מבחינת המילים שהיו בחלקן ביקורת חברתית נוקבת. בסרט Pump Up the Volume ("רדיו חזק", 1990) הושמע השיר Everybody Knows (כולם יודעים) מתוך אלבום זה והצלחתו התפשטה גם בקרב קהל צעיר יותר.
ב-1992 הוציא כהן את האלבום The Future (העתיד) שמכיל טקסטים כמו-נבואיים וקוראים לשינוי בטרם יגיעו התחזיות הקודרות. שלושה שירים מהאלבום הושמעו בסרט המצליח "רוצחים מלידה".
למרות הצלחת אלבומיו האחרונים, החליט כהן לפרוש בשנת 1994 מעולם המוזיקה ועבר להתגורר במנזר זן בודיהסטי קרוב ללוס אנג'לס שבקליפורניה. בשנת 1996 אף הוסמך כנזיר וקיבל על עצמו את שם הדהרמה ג'יקאן, שמשמעותו ביפנית "שתיקה". כהן חי במנזר במשך 5 שנים, עד שנת 1999. לאורך השנים נתן מספר סיבות לעזיבתו את המנזר, בין השאר שהיה "נזיר חסר תועלת" לטענתו.
המאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2001 הוציא אלבום חדש, Ten New Songs. אלבום זה נחשב למלנכולי ביותר מבין אלבומיו. באוקטובר 2004 הוציא אלבום לרגל יום הולדתו ה-70 בשם Dear Heather, בו שיתף פעולה עם זמרת הג'אז אנג'אני תומאס. ב-2006 הוציאה תומאס אלבום שנכתב במשותף עם כהן.
באוקטובר 2005 תבע כהן את המנהלת המוזיקלית הקודמת שלו, קלי לינץ', וטען כי מעלה בכספיו בסכום של מעל ל-5 מיליון דולר. במרץ 2006 זכה כהן בתביעה ונקבע כי על לינץ' לפצות אותו ב-9 מיליון דולר. אולם עקב בעיות כספיות של הנתבעת לא ברור אם כהן קיבל את הכסף.
ב-2006 הוציא כהן ספר שירה וציורים בשם Book of Longing (תורגם לעברית כ"ספר הכמיהה") שהפך מיד עם פרסומו לרב-מכר בקנדה. כחלק מקידום המכירות של הספר הופיע כהן באירוע ציבורי לראשונה מזה 13 שנים. לחנות הספרים בה הופיע הגיע קהל רב ורחובות באזור נחסמו לרגל האירוע. כהן עלה על הבמה והופיע עם אנג'אני תומאס, שהגיעה לאירוע כדי לקדם את אלבומה שלה (שנכתב בשיתוף עם כהן).
באותה שנה יצא סרט בשיתופו של כהן בשם I'm Your Man (אני הגבר שלך) (על שם אלבומו משנת 1988). הסרט מציג אמנים רבים דוגמת U2, ניק קייב ועוד, שמבצעים שירים של כהן. כמו כן מציג הסרט ריאיון עם כהן בביתו שבלוס אנג'לס.
במרץ 2008 התווסף שמו של לאונרד כהן להיכל התהילה של הרוק אנד רול.[7] כמו כן, לראשונה לאחר היעדרות של יותר מ-15 שנה מהבמה, יצא כהן ב-2008 לסיבוב הופעות עולמי,[8] במהלכו קיים הופעה אחת בישראל, באצטדיון רמת גן, ב-24 בספטמבר 2009.[9] בסיום המופע ברך כהן את חמישים אלף הצופים הישראלים בברכת כהנים. הוא גם פנה לפלסטינים, והציע להופיע ברמאללה, אך אלו סירבו בתוקף משום שהתנאי שלהם היה אי-הופעה בישראל.
ב-31 בינואר 2012 הוציא כהן אלבום אולפן חדש בשם "Old Ideas" (רעיונות ישנים), שזכה לביקורות חיוביות רבות.
באוגוסט 2014 הכריז על אלבום חדש "Popular Problems" (בעיות שכיחות), שיצא לאור ב-22 בספטמבר, יום לאחר יום הולדתו ה-80.[10]
ב-21 באוקטובר 2016 הוציא את אלבומו האחרון, "You Want It Darker".[11]
כהן סבל מנעוריו מהתקפי דיכאון קליני ומסבל נפשי קבוע לצד פרצי יצירתיות.[12] כדי להקל את סבלו נטל תרופות נוגדות דיכאון מסוגים שונים. כהן סיפר: "ניסיתי את כל מה שהיה להם לתת לי, והרוב גרם לי להרגיש גרוע יותר מאשר לפני כן". הביוגרפית סילבי סימונס שאלה: "אז אתה מומחה לנוגדי דיכאון?" כהן ענה: "אני חושב שכן. אבל שום דבר לא עבד".[13]
כהן נפטר בשנתו ב-7 בנובמבר 2016 בביתו שבלוס אנג'לס לאחר שנפל שם, קיבל מכה בראשו, הלך לישון ולא התעורר. הוא נקבר בחלקת המשפחה בבית הקברות 'שערי-שמיים' במונטריאול, לצד הוריו והורי הוריו. דבר מותו פורסם רק ב-10 בנובמבר.[14][15]
ב-22 בנובמבר 2019 יצא לאור האלבום Thanks for the Dance, עליו התחיל לעבוד לפני מותו יחד עם בנו אדם כהן.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כהן מעולם לא נישא, אולם במשך רוב שנות ה-60 חי כהן בזוגיות עם מריאן אילן, נורווגית במקור, תוך שהוא נודד איתה בין מספר מדינות באירופה ואף הקדיש לה רבים משיריו בהם את אוסף השירים שלו "Flowers to Hitler", כשהמפורסם שבהם הוא "So Long Marianne". על הרומן שהיה ביניהם אף נכתב ספר ביוגרפיה בשם "So Long Marianne - A Love Story" מאת העיתונאי קרי אסטבר.[16][17]
בשנות ה-70 נולדו בן ובת לו ולרקדנית סוזאן אלרוד, שעמה היה במערכת יחסים עד שנת 1979: בנו אדם (נולד ב-1972), משורר, מלחין וזמר; ובתו לורקה (נולדה ב-1974; קרויה על שם המשורר והמחזאי הספרדי פדריקו גארסיה לורקה). האמונה הרווחת היא כי שירו המפורסם של כהן "Suzanne", נכתב על אם ילדיו, אך למעשה השם נלקח משמה של סוזאן ורדאל. ללורקה בת משותפת עם הזמר רופוס ויינרייט.
בשנת 1960 רכש כהן בית באי היווני הידרה. רכישה זו התבררה כנקודת מפנה בחייו. הוא למד לחיות בקצב החיים האיטי של איי יוון, העביר תקופות זמן שונות בבדידות מוחלטת שנתנה לו השראה יצירתית.[18]
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Songs of Leonard Cohen – 1967
- Songs from a Room – 1969
- Songs of Love and Hate – 1971
- New Skin for the Old Ceremony – 1974
- Death of a Ladies' Man – 1977
- Recent Songs – 1979
- Various Positions – 1984
- I'm Your Man – 1988
- 1992 – The Future
- Ten New Songs – 2001
- Dear Heather – 2004
- Old Ideas – 2012
- 2014 – Popular Problems
- 2016 – You Want It Darker
- 2019 - Thanks for the Dance
אלבומי הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1973 - Live Songs
- 1994 - Cohen Live - הקלטות מסיבוב ההופעות I'm Your Man בשנת 1988 ו-The Future World Tour בשנת 1993
- 2001 - Field Commander Cohen: Tour of 1979
- Live In London – 2009
- Live at the Isle of Wight 1970 – 2009
- 2010 – Songs from the Road
- 2014 – Live in Dublin
- 2015 - Can't Forget: A Souvenir of the Grand Tour
ספריו של לאונרד כהן בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כציפור על התיל, שירים, ליקט בחר ותרגם יוסי גמזו, איורים דוד משולם, תל אביב, רשפים, 1973.
- מפסידנים יפים, תרגום: נעמי גל, אסטרולוג, 1999.
- המשחק הכי אהוב, תרגום: שרונה עדיני, אסטרולוג, 1999.
- ספר החמלה, תרגום: שרונה עדיני, אסטרולוג, 2000.
- משירי לאונרד כהן, תרגום: רות אורן, צביה בן-יוסף גינור, אביב עקרוני, תל אביב, טרקלין, 1971.
- ספר הכמיהה, תרגום: קובי מידן, כנרת זמורה ביתן, 2007.
- המשחק האהוב, תרגום: ליאורה ניר, חרגול/עם עובד, 2009.
- השירים, תרגום: קובי מידן, כנרת זמורה ביתן, 2009.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מתי פרידמן, מי באש - לאונרד כהן במלחמת יום הכיפורים, תרגום מאנגלית: אמיר צוקרמן, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2021.[19] (הספר בקטלוג ULI)
- סילבי סימונס, החיים של לאונרד כהן, תרגום: אודי תגרי, כנרת זמורה ביתן, 2013.[20] (הספר בקטלוג ULI)
- שי בן-ארי, לאונרד כהן למען לוחמי מלחמת יום הכיפורים, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 03.09.2019.
- לאונרד כהן, הלהבה - שירה, יומנים, שירים, רישומים, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2024[21]
- Jeff Burger (ed.), Leonard Cohen on Leonard Cohen: Interviews and Encounters, Chicago Review Press, 2014 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של לאונרד כהן
לאונרד כהן, ברשת החברתית פייסבוק
לאונרד כהן, ברשת החברתית אינסטגרם
לאונרד כהן, סרטונים בערוץ היוטיוב
לאונרד כהן, ברשת החברתית Goodreads
לאונרד כהן, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
לאונרד כהן, באתר AllMovie (באנגלית)
לאונרד כהן, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
לאונרד כהן, באתר אייטונס (באנגלית)
לאונרד כהן, באתר ספוטיפיי
לאונרד כהן, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
לאונרד כהן, באתר Last.fm (באנגלית)
לאונרד כהן, באתר AllMusic (באנגלית)
לאונרד כהן, באתר MusicBrainz (באנגלית)
לאונרד כהן, באתר דיזר
לאונרד כהן, באתר Yandex.Music (ברוסית)
לאונרד כהן, באתר Discogs (באנגלית)
לאונרד כהן, באתר Songkick (באנגלית)- לאונרד כהן, דף שער בספרייה הלאומית
- לאונרד כהן, באתר SecondHandSongs
- לאונרד כהן, באתר DNCI
- לאונרד כהן, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
לאונרד כהן, באתר בילבורד (באנגלית)
לאונרד כהן, באתר טיידל (באנגלית)- רשימת הפרסומים של לאונרד כהן, בקטלוג הספרייה הלאומית
- ליאונרד כהן באתר הספרייה הלאומית
- הספרים של לאונרד כהן, באתר "סימניה"
- אתר מקיף על לאונרד כהן ועבודתו
- באנציקלופדיה הקנדית הלאומית
- דליה וירצברג, לאונרד כהן אהב אותנו והיה אחד משלנו, MailChimp, 8 בספטמבר 2018
- דויד פרץ, "רשימות", איך למדתי לאהוב את ליאונרד כהן, באתר ynet, 20 בינואר 2006
- פרויקט 'שיר זר' במסגרתו הולחנו תרגומים לשיריו של לאונרד כהן, באתר תרבות.il
- דורון ב. כהן, מה עשו השנים ללאונרד כהן, באתר הארץ, 4 ביוני 2007
- לארי רוטר, ליאונרד כהן: הנזיר שאהב את הגיטרה שלו, באתר הארץ, 2 במרץ 2009
- בן שלו, לאונרד כהן: מסרב להיות קדוש, באתר הארץ, 16 באפריל 2009
- ynet, האם לא אמרתי הכל?, באתר ynet, 26 בנובמבר 2004
- גל אוחובסקי, העיר תל אביב, לאונרד כהן עדיין על הבמה, באתר הארץ, 2 ביולי 2009
- אור ברנע, יום הולדת שמח, לאונרד, באתר ynet, 21 בספטמבר 2009
- לוראן כהן, הכמיהה לקדושה, מגזין "ארץ אחרת" 21.09.09
- ליאת אלקיים, בימים שכהן עוד לא היה כהן, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2009
- תימורה לסינגר, כותב אותנו עד לסוף האהבה, באתר ynet, 23 בספטמבר 2009
- ראיון בטלוויזיה הקנדית עם לאונרד כהן, 1993
- ג'ון פארלס, הניו יורק טיימס, לא נזיר, מתפלל: ריאיון עם לאונרד כהן, באתר הארץ, 1 בפברואר 2012
- שירית גל, לאונרד כהן: "היהדות חיונית להישרדות שלי", באתר ynet, 21 בספטמבר 2014
איילה אור-אל, "לא מזמן אמרתי שאני מוכן למות. אני חושב שהגזמתי. אני מתכוון לחיות לנצח", באתר "ידיעות אחרונות", 21 באוקטובר 2016- דליה וירצברג, לאונרד כהן אהב אותנו, בבלוג "עולם כמנהגו נוהג"
- דויד פרץ, ביקור הכהן הגדול, באתר ישראל היום, 27 בספטמבר 2020
- לאונרד כהן במלחמת יום הכיפורים, ערב לכבוד ספרו של מתי פרידמן, "מי באש". 9 בספטמבר 2021.
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
בעקבות מותו:
- בן שלו, לאונרד כהן רקד אותנו עד סוף האהבה, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2016
- דודי פטימר ויוסי לוי, כמו ציפור על התיל: נפרדים מלאונרד כהן עם 10 השירים היפים שאהבנו, באתר nana10, 11 בנובמבר 2016
- אבישי מתיה, הבין את מהות החיים: לאונרד כהן לימד אותנו לחיות - ולמות, באתר מעריב אונליין, 11 בנובמבר 2016
- רז ישראלי, דור הולך ונכחד: להתראות, לאונרד כהן, באתר nrg, 11 בנובמבר 2016
- נמרוד עופרן, פרידה: את מה שעשה לאונרד כהן גם המוות לא יוכל לקחת, באתר וואלה!, 11 בנובמבר 2016
- בועז כהן, "לא הייתי צדיק": לאונרד כהן, האיש שאהב מילים, צלילים ונשים, באתר מעריב אונליין, 12 בנובמבר 2016
- דודי פטימר, לאונרד כהן מול חיילי צה"ל: כל מה שקרה בסיבוב ההופעות במלחמה, באתר מעריב אונליין, 14 בנובמבר 2016
- צביקה קליין, מיוחד: חייו היהודיים הנסתרים של לאונרד כהן, באתר nrg, 9 בדצמבר 2016
- רות וייס, "הספד לכוהן אוניברסלי", השילוח, גיליון 3, פברואר 2017
- לאונרד כהן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- לאונרד כהן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
משיריו שתורגמו לעברית:
- ליאונרד כהן, שלושה שירים בתרגומו של המשורר משה דור, באתר ynet, 1 ביולי 2009
- מִי בָּאֵשׁ: שיר של ליאונרד כהן בתרגומו של יהונתן נדב, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2014
- ליאונרד כהן קורא משיריו, ומצגת, באתר השירה של שרית שץ
- מילים לשיריו של כהן, אתר שירונט
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Art By Leonard Cohen Archives - Cohencentric: Leonard Cohen Considered, Cohencentric: Leonard Cohen Considered (באנגלית)(הקישור אינו פעיל)
- ^ שלמה זלמן קלניצקי-קליין, אוצר טעמי חז"ל, ניו יורק, תרצ"ט/1939, עמ' XVI.
- ^ רייץ' ביינס, מאמר על הקשר בין לאונרד כהן לבין המשורר אירווינג לייטון (באנגלית)
- ^ גל פרל פינקל, "אהוב אהוב אהוב חזור אליי", הבלוג על הכוונת, 5 באוקטובר 2021.
- ^ עמי פרידמן, מתי כספי: "לאונרד כהן ואני היינו צוות בידור", באתר ynet, 11 בנובמבר 2016
- ^ ג'נט מזלין, הניו יורק טיימס, המלה הסודית - איך נהפך "הללויה" של לאונרד כהן לאחד השירים הכובשים, באתר הארץ, 30 בדצמבר 2012
- ^ העמוד של לאונרד כהן בהיכל התהילה של הרוק אנד רול (הקישור אינו פעיל, 13 בנובמבר 2016)
- ^ LEONARD COHEN: WORLD TOUR 2008-2009
- ^ יונתן ובר, "תודה על ערב שלא אשכח", באתר ynet, 24 בספטמבר 2009
עינב שיף, כולם יודעים, באתר וואלה!, 25 בספטמבר 2009 - ^ רז ישראלי, לאונרד כהן חותם קריירה עילאית באלבום מופת, באתר nrg, 21 בספטמבר 2014
- ^ מני אבירם, החדש של לאונרד כהן משלים את טרילוגיית המוות של 2016, באתר וואלה!, 21 באוקטובר 2016
- ^ Leonard Cohen on depression and relationships
- ^ מתוך "החיים של לאונרד כהן" מאת סילבי סימונס, הוצאת כנרת זמורה ביתן, 2013 (עמ' 269)
- ^ חדשות 2, לאונרד כהן מת כבר בתחילת השבוע - ונקבר, באתר מאקו, 11 בנובמבר 2016
- ^ איתי שטרן, לאונרד כהן מת ביום שני, שלושה ימים לפני ההודעה על מותו, באתר הארץ, 12 בנובמבר 2016
- ^ תומר קמרלינג, האהבה שלי הוא לא האהבה שלהם, באתר מאקו, 10 באוגוסט 2016
- ^ אורין ויינברג, "So Long Marianne": לאונרד כהן נפרד מהמוזה, באתר ynet, 3 באוגוסט 2016
- ^ Leonard Cohen's Hydra, leonardcohenfiles
- ^ גיל טבת, "מי באש": כשלאונרד כהן הופיע בפני חיילים ישראלים במלחמת יום הכיפורים, באתר הארץ, 9 בפברואר 2022
- ^ יואב פרידמן, רועי בהריר פרל, להוריד את הכובע: על הספר "החיים של ליאונרד כהן", באתר nrg, 10 במאי 2013. אילת יגיל, "החיים של ליאונרד כהן": האיש שמעבר לביוגרפיה, באתר ynet, 10 ביוני 2013.
- ^ יובל פלוטקין, לאונרד כהן על פי לאונרד כהן, באתר הארץ, 2 בינואר 2024
| פרס ג'ונו לאמן השנה | |
|---|---|
|
- לאונרד כהן
- זמרים יהודים קנדים
- זמרים-יוצרים קנדים
- זמרים-יוצרים יהודים
- זמרי פולק יהודים
- זמרי פולק קנדים
- זמרי רוק קנדים
- זמרי רוק יהודים
- זמרי פולק רוק יהודים
- מוזיקאי רוק
- משוררים יהודים קנדים
- מוזיקאים יהודים קנדים
- מלחינים יהודים קנדים
- פזמונאים קנדים
- פזמונאים יהודים
- סופרים יהודים קנדים
- ציירים יהודים קנדים
- חברי היכל התהילה של הרוק אנד רול
- חברי מסדר קנדה
- זוכי פרס נסיך אסטוריאס לספרות
- אמני קולומביה רקורדס
- מתמודדים עם מגבלה נפשית
- מונטריאול: אישים
- בודהיסטים
- בוגרי אוניברסיטת מקגיל
- יהודים זוכי פרס גראמי
- אישים ממוצא יהודי-ליטאי
- קנדים שנולדו ב-1934
- קנדים שנפטרו ב-2016