יהושע קניאל (רב)
 | |
| הרב קניאל נושא ספר תורה | |
| לידה |
יוני 1896 כ"א בסיון ה'תרנ"ו  |
|---|---|
| פטירה |
יולי 1970 (בגיל 74) י"א בתמוז ה'תש"ל |
| מקום קבורה |
מתחם בתי הקברות בחיפה |
| מקום פעילות | ישראל |
| תקופת הפעילות |
? – יולי 1970 |
| תפקידים נוספים | הרב הראשי לחיפה |
  | |
הרב יהושע קניאל (כ"א בסיון ה'תרנ"ו 2 ביוני 1896 - י"א בתמוז ה'תש"ל 14 ביולי 1970) היה הרב הראשי לחיפה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשנת תרנ"ו (1896), בעיירה קוזניצה בחבל גרודנה שברוסיה הלבנה. בהיותו בן עשר, עלה ארצה עם אביו, ישראל זליג, ועם אמו אידל.[1] למד בישיבת עץ חיים בירושלים, היה מתלמידיו המובהקים של הרב קוק ונמנה עם ראשוני תלמידיו בישיבת אוצר חיים ביפו. בזמן מלחמת העולם הראשונה עת נעדר הרב קוק מהארץ, למד הרב קניאל בישיבות שונות בירושלים. נישא לדינה שפירא (צאצאית של הגאון מווילנה).
עם שובו של הרב קוק לארץ, נהנה מקרבה מיוחדת לרב קוק, ואף למד איתו ביחידות. בהלווייתו של הרב קוק נשא הספד מרגש על אהבת ישראל של רבו[2].
בשנת תר"פ (1920) הגיע לחיפה בשליחותו האישית של הרב קוק שבקשו לסייע בידי הרב המכהן, הרב ברוך מרכוס. בשנת תרפ"ב (1922) התמנה לחבר הרבנות בחיפה וייסד את בית הדין הרבני בחיפה, שם כיהן כדיין, לצידו של הרב הראשי לחיפה דאז - הרב מרכוס. בנוסף למשרתו הרבנית היה הרב קניאל מרצה ללימודי יהדות בטכניון על פי אישורו של הרב קוק. הרב קניאל שהתגורר בסמוך לבית הכנסת הדרת קודש נמנה עם מתפלליו ואף שימש כרבו.
בזמן המנדט הבריטי הרב היה שותף בכל אירוע לאומי, ועמד בראש ההפגנות נגד המשטר הבריטי. לחם למען צביונה היהודי של העיר, ובמיוחד ניסה לבטל את הפעלת התחבורה הציבורית בשבתות בעיר. מתוקף תפקידו כנשיא כבוד לאגודת "לאסירינו" בחיפה, ביקר את אסירי ההגנה בכלא עכו לשם עזרה ועידוד לקראת החגים ובעתות צרה. באחד המקרים (1938) הסכים מרדכי שוורץ[3], יהודי שנדון למוות באשמת רצח ערבי, להתוודות על האמת רק בפני הרב קניאל טרם הוצא להורג בתליה. הרב קניאל, בניסיון להציל את חייו של שוורץ, נסע מיד לירושלים למסור את הווידוי לרב הראשי לארץ-ישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג, כדי שישתדל אצל השלטונות, אך ללא הועיל.
כחניכו של הרב קוק ידע ליצג את כבוד התורה בהופעה מכובדת ובעברית יפה אצל כל חוגי היישוב, ועם גידול היישוב העברי בעיר והתווספות אנשי תורה בתוכה התרחב חוג השפעתו. שימש והשפיע בארגוני חינוך, צדקה וחסד כגון: נשיא הכבוד ומהמייסדים של חברת גמילות חסדים חיפה, ממייסדי בית הספר לבנות "מזרחי", ציר בוועידותיה של תנועת "המזרחי" ונשיא הכבוד שלה בחיפה, עזר לפעילות "בני עקיבא" בעיר. הרב קניאל נבחר פעמים לקונגרס הציוני אך מטעמי בריאות לא נסע, בתש"ד (1 אוגוסט 1944) נבחר מטעם רשימת "המזרחי" לאספת הנבחרים הרביעית שהייתה גם אספת הנבחרים האחרונה עד הקמת המדינה וכינון הכנסת הראשונה (13 פברואר 1949).
בשנת תשכ"ו (1966), לאחר פטירתו של הרב ברוך מרכוס מונה לרבה הראשי של חיפה, ולחבר מועצת הרבנות הראשית. הרב קניאל שימש בתפקידים אלה לפטירתו ביום י"א בתמוז ה'תש"ל (1970).
על שמו קרוי "פרס הרב קניאל לספרות תורנית" של עיריית חיפה ורחוב בשכונת רמת ויז'ניץ [4] בחיפה.
מנכדיו: הרב רונן לוביץ, רב המושב ניר עציון; הרב פרופ' אליאב שוחטמן, משפטן ודיקן מכללת שערי משפט; וד"ר סמדר שרלו[5], אשתו של הרב יובל שרלו.
ספרים וחיבורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרסם מאמרים ותשובות בספרים וירחונים ובעיתונות. הכין בכתב-יד ספרים בחידושי-תורה בהלכה ובאגדה.
כתביו בנושאי הלכה ודרוש, חידושי תורה ושיחות, מאמרים ונאומים בשאלות הזמן רוכזו ונערכו על ידי נכדו, פרופ' אליאב שוחטמן בסדרת הספרים "דברי יהושע" בהוצאת מוסד הרב קוק. (תשפ"ב)
הספדו על הרב קוק נכלל בקובץ "הספדים על מרן הראי"ה קוק זצ"ל", בהוצאת 'אור האורות'.
בנוסף יצא לקט כתביו בדברי יהושע : הלכה ודרוש, חידושי תורה ושיחות, מאמרים ונאומים בשאלות הזמן בעריכה מכתב היד על ידי אליאב שוחטמן, ירושלים : הוצאת מוסד הרב קוק, תשפ"א 2021 (4 כרכים).
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנציקלופדיה לציונות דתית, בהוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, 1983. כרך ה', בערכו.
- מכותבי ראיה, בהוצאת מכון הלכה ברורה, העורך הרב פרופ' נריה גוטל. בערכו.
- יעקב ויליאן, "הרבנות הראשית ברבנויות הערים: התפתחויות ראשונות", בתוך: אבי שגיא ודב שוורץ (עורכים) מאה שנות ציונות דתית, כרך ב', עמ' 71–82. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב יהושע קניאל, "מגד ירחים" (עלון חודשי להנחלת משנת הראי"ה ומורשתו בהוצאת בית הרב), גיליון 19, עמ' 4
- דוד תדהר (עורך), "הרב יהושע קניאל", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 957
- עיתון הצופה לכבוד יום הולדת ה-50
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אידל קניאל ע"ה, הצופה, 4 בינואר 1950, עמ' 4
- ^ מהספדו של הרב קניאל באתר ישיבה.
- ^ ראו אודותיו מרדכי שוורץ בבלוג "מצבות מדברות"
- ^ אתר רחובות העיר חיפה
- ^ ראו ראיון עימה.
 |
ראו גם פורטל חיפה |