חולצה רוסית

חולצה רוסית היא חולצה שלבשו החלוצים בעליות הראשונות. נקראת גם "רוּבַּשקָה" (מרוסית: Рубашка, חולצה או חולצה מכופתרת)^[1].

החולצה מתאפיינת בגזרה חופשית בעלת צווארון בסגנון מנדריני ופתח רכיסה קדמי המגיע עד מחציתה. צורה זו מאפיינת את מרכז אסיה ומזרחה. החולצה הרוסית עשויה על-פי רוב כותנה או פשתן, בניגוד לאזורים אחרים באסיה שבהם נהוג ללבוש חולצות העשויות ממשי.

עיטורי הבגד מופיעים בדרך כלל בצווארון, בפתח ובאמרות, כנהוג בלבוש פולקלורי של עמים רבים. החולצה הפכה למעין "סמל מסחרי" של החלוצים שהגיעו מרוסיה ומאוקראינה בעליות הראשונות, ואחר כך גם של התנועה הקיבוצית בשנותיה הראשונות. את "החולצה הרוסית" לבשו גברים ונשים כאחד, בעיקר בקבלות שבת, בימי חג ומועד, באספות חשובות, בערבי שירה וגם בעת ריקודי עם. עם הזמן היא הפכה פריט נפוץ בארון התלבושות של להקות מחול וזמר ארץ-ישראליות, כדוגמת הגבעטרון.

מקור החולצה הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוסית נקראות החולצות הרוסיות המסורתיות שלבשו החלוצים "רובחה" או "רובשקה" וגם "קוסובורוטקה" (косоворотка) - שהצווארון שלה מלוכסן ולא עגול. השם הוא הכלאה בין שתי המילים: "קוסוי" (косой) - מלוכסן או אלכסוני או "לא ישר" ו"וורוט" (ворот) - צווארון. מכל מגוון השמות של "החולצות הרוסיות" השם שנתפס בישראל לחולצה הרוסית המסורתית הוא "רובשקה".

החולצה המוכרת ברוסית כרובשקה או רובחה, הייתה במשך מאות שנים הלבוש המסורתי והבסיסי של האיכר הרוסי, אך גם אצל עמים סלבים אחרים, למשל האוקראינים, היא הייתה נפוצה. בקיץ לבשו האיכרים את הרובשקה מעל המכנסיים. היא הגיעה עד מתחת למותנים, ובאזור המתניים נכרכה סביבה חגורה בדמות פתיל או שרוך שחור. הרובשקות שלבשו האיכרים היו מבד גס, לרוב פשתן לא מעובד בצבעי אפור-כחול. לרובשקה לא היה צווארון מוגבה אלא פתוח, סביב הצוואר, עם כפתורים לסגירה. במשך הזמן הוסיפו לצווארון עיטור רקמה.[2](הקישור אינו פעיל)

בתעודות של המשטרה הרוסית מהמאה ה-17, המתעדות מעשי שוד וביזה, נמצאו עדויות על כך ששודדים גזלו מאיכרים שנקרו בדרכם פרטי לבוש, ובהם רובשקות. כך למשל במסמך מ-1666 דווח על מעשה שוד ברחוב וורוז'נקיה בו נשדד איכר, והשודדים הפשיטו מעליו את מעילו, מגפיו, כובעו וגם את הרובשקה שלבש^[2]. הרובשקה התפשטה מהעיר אל הכפר והייתה גם חולצה פופולרית בקרב האזרחים העירוניים הפשוטים אך גם בקרב המעמדות הגבוהים יותר. אנשים שהיו בעלי אמצעים לבשו רובשקות מפוארות יותר, עשויות משי או פשתן משובח לרוב בצבע לבן, אותן נהגו ללבוש מעל הרובשקה הרגילה, כך שהרובשקה הרגילה שימשה למעשה כבגד תחתון. במקרה כזה הרובשקה העליונה הייתה ארוכה והגיעה כמעט עד לברכיים והיה נהוג לקשור חגורה סביב המותניים. לבישת רובשקה ללא חגורה נחשבה למעשה לא מכובד ובלתי ראוי. רובשקות צבעוניות נלבשו בעיקר בחגים.

מטייל באזור לאדוגה בשנת 1634 מתאר ביומנו כי הופתע לגלות ילדים, בנים ובנות, ששיער ראשם מגולח למשעי, והם לובשים רובשקות זהות בעלות שרוולים ארוכים, בסגנון יוניסקס, כך שלא ניתן להבחין בין בנים לבנות.

אחד הסיפורים הקשורים ברובשקה נוגע לצאר איוואן האיום (איוואן הרביעי). מסופר כי בנו של הצאר, איוואן איוונוביץ, נרצח בהתקפת זעם בידי אביו, וכי הרצח קשור לכך שיום אחד, במהלך ביקור פתע שערך הצאר אצל בנו, נתקל הצאר בכלתו לבושה בלבוש לא נאות, כשרק רובשקה לגופה, אם כי במקרה זה ייתכן ומדובר ברובשקה בדמות כותונת לילה. את סיפור המעשה כתב שלושה חודשים לאחר מכן אזרח זר שביקר במוסקבה^[3].

מיתוס החולצה הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארץ ישראל נתפס הכינוי "רובשקה" לכלל החולצות הרוסיות המסורתיות, על שלל צורותיהן. הרובשקה הייתה פופולרית ביותר בקרב החלוצים של העליות הראשונות. עבור חלקם לפחות סימלה הרובשקה את המעבר מהיהודי הגלותי ליהודי החדש אותו ביקשו ליצור בארץ ישראל, אדם, שכמו האיכר או הפועל הרוסי, חי מיגיע כפיו ועובד את אדמתו. החולצה הרוסית שימשה בגד מקובל אצל המהפכנים הרוסים, והחלוצים, שרצו לייצא את המהפכה גם לארץ ישראל, ניסו לחקותם^[4].

אבל מעבר לאידאולוגיה הבגדים של החלוץ נולדו גם מתוך צורך. החלוצים הסתפקו במועט הן מתוך תפיסת עולם והן בשל עוניים: הרובשקה הייתה לפיכך פריט בסיסי במלתחה, במזוודה הקטנה שהביאו מרוסיה עם מעט בגדים בתוכה. הגברים הגיעו עם מגפיים, חולצה רוסית וכובע רוסי, הנשים - עם שמלה, חצאית מכווצת או סרפן וחולצה רקומה. כחלק מאורח החיים השיתופי אותו פיתחו בקבוצות ובקיבוצים, ריכז כל חבר קיבוץ את כל בגדיו בערימה והחלוקה הייתה בהגרלה. כך נולד "מחסן הבגדים" של כולם, כשכל חבר לקח לעצמו בגדים על פי צרכיו.^[5] כל החולצות בעלות הצווארון העגול והמתכפתר, עם הרקמה האנכית והשרוולים הארוכים נקראו "חולצות רוסיות" ולכולן הודבק הכינוי הרוסי "רובשקה".

ברוסית ישנם כמה פתגמים הנוגעים לרובשקה. אחד מהם הוא "Своя́ руба́шка бли́же к те́лу", בתרגום חופשי: "הרובשקה שלך צמודה לגוף". משמעות הביטוי: אדם קרוב אצל עצמו. כשם שהרובשקה צמודה לגוף, כך אדם מסוגל לדאוג לעצמו יותר מכל אחד אחר.^[6]

החלוצים בימי העליות הראשונות היו נתונים מטבע הדברים להשפעות רוסיות חזקות. גם תנועות הנוער שהוקמו בארץ ישראל הדגישו רעיונות סוציאליסטיים של תנועת הפועלים והגשמה חקלאית, רעיונות שנבעו מהזיקה החזקה שהייתה לרוסיה הקומוניסטית. זיקה זו נשקפת גם באמנות ובתרבות, כמו השירים הרוסיים והחולצות והרקומות, שהציגו את הצבר העברי החדש שנולד בארץ ישראל כבן דמותו של המהפכן, הרוולוציונר הסוציאליסטי ברוסיה.[3]

באחת התמונות שצולמו בקבוצת כנרת נראית קבוצת בנות חלוצות לובשות שמלה שנראית כמו רובשקה. למרות שהרובשקה הייתה בעיקרה חולצה גברית אימצו אותה בהמשך גם הנשים. בגדי החלוצים היו פשוטים ופונקציונליים: את הרובשקה לבשו במספר צורות. תחובות בתוך המכנסיים או מחוץ למכנסיים עם פתיל שחור מסביב לירכיים. לעיתים חגרו חגורת עור רחבה בצבע שחור או חום. [4]

לימים הפכה החולצה הרוסית לחולצה המזוהה עם התנועה הקיבוצית, לצד החולצה הכחולה, והיא שימשה בעיקר לאירועים חגיגיים ולטקסים כמו חג הקציר ולערבי שירה בציבור. גם להקות זמר ומחול אימצו את החולצה והיא הפכה בגד קבוע בהופעותיהן. דוגמה מובהקת לכך היא להקת הגבעטרון.

ברוסיה ובאוקראינה הרובשקות משמשות כיום בעיקר לאירועים חגיגיים וטקסיים, לרוב באזורים הכפריים, ומשמשות כבגד יצוגי ללהקות פולקלור. הרובשקה נמכרת גם כלבוש רוסי עממי, בחנויות למזכרות, בחנויות בגדים וב"דיוטי פרי" של מוסקבה.

החולצה הרוסית בשירה ובספרות העברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

...ושוברי הלבבות פה מקיבוץ הצפון עם כל הבלוריות והחולצות הרוסיות הפעורות לשימצה לראוות כל שעירותם היוצאת ...וזו חולצה רוסית, שחורה עם רקמה בירוק ואדום, שנפתחת בליכסון וצונחת על צדה, פותחת משולש חדש לחלקת הצוואר שלה...

— ס. יזהר, מלקומיה יפהפייה, הוצאת זמורה-ביתן, עמודים 32,34

"בתצלום הישן שמאיר שלו שומר אצלו בבית רואים בבירור דקל זקוף ותמיר. לידו דקל שחוח-קומה, שהרוחות והחיים הקשים בעמק כפפו אותו. בחזית התמונה רואים את הסבא של שלו, אהרון בן ברק, ליד מעיין עין-ש'יחה, מקור המים הראשון של נהלל. רגליו של החלוץ הנאה נעולות במגפיים ארוכים, טובלים במי הביצה. הוא לבוש רובשקה, חולצה רוסית רקומה, ולראשו כובע קסקט. חיוך גאה שפוך על פניו". ("שלושה עצים וסופר בעמק יזרעאל", מאיר שלו עם דובי זכאי).

"רוח המהפכה השפיעה, בין היתר, על הופעתו החיצונית של דוד (גרין-בן-גוריון). הוא היה לובש חולצה רוסית, ומגדל שיער ארוך. כנראה שבגלל ההופעה הזאת, הוא נעצר בידי משטרת הצאר, בהיותו הולך באחד הרחובות בוורשה. במשך שבועות אחדים, הוא היה אסור בבית-הסוהר. אחת החוויות הקשות, אשר עברו עליו בהיותו בכלא, הייתה המפגש עם סרסורים יהודים, שעסקו בסחר נשים. בסופו של דבר, שוחרר דוד מהכלא, לאחר שאביו התייצב בפני ראש המשטרה הרוסי, ששמו היה גם כן ...ויקטור גרין!". ("מבן-גוריון לבן-גוריון – מסלול בעיירה פלונסק", מאת אוריאל פיינרמן)

"דור זה, דור שנות ה-50, והכוונה כמובן למיטבו המייצג של הדור, עומד בשולי דור הפלמ"ח וניזון מן המסורת שקיבל בירושה מקודמו. מסורת זו באה לידי ביטוי בגינונים חיצוניים כמו לבוש (מכנסי ח'אקי, עדיין חולצה רוסית), ואפילו נוסח תסרוקת". (פרופ' נסיה שפרן, במאמרה שהופיע בתעודה: "ארץ ישראל הישנה." בעריכת אהרון אמיר, הוצאת "מסדה" 1979}

"רבים מחלוצי העלייה השנייה היו פוריטאנים, או אם לנקוט מלה שכבר נעשתה נדושה מרוב שימוש, אידיאליסטים. הם דבקו במסורת הנזירית של הנארודניקים הרוסיים. הדלות טופחה בעידון ובפולחן שכמעט הביסו את המטרה המקורית. המזון היה פשוט במתכוון - גם כאשר הכסף היה מצוי בידם, מה שאירע לעיתים רחוקות בלבד. מזונם הורכב בעיקר מלחם, זיתים, ירקות ומרק, שהוכנו במטבחי פועלים שיתופיים. הבגדים היו בלא קישוט. "פרולטריים" במתכוון ועל-פי הדוגמה הרוסית. הם לבשו רובשקות רוסיות ומגפיים כבדים ולעיתים הוסיפו גם כפייה ערבית". (עמוס אילון, הישראלים, מייסדים ובנים, הוצאת שוקן, 1971, עמ' 114).

רוּבָּשְׁקָה חולצה בסגנון רוסי: צווארון גבוה וחגורת שרוך נקשרת במותניים, מעל למכנסיים. -- מילון עולמי לעברית מדוברת, דן בן אמוץ ונתיבה בן-יהודה, הוצאת א. לוין אפשטיין, 1972.

"החלוצים בחלו בחליפות ובשמלות. מקטורנים ועניבות היו סמלים מכוערים של העולם המנוון, הצבוע, שממנו ברחו. החלוצים המעטים שהגיעו עם מקטורנים השליכום מעליהם מיד, בטקס כריתת-ברית עם הארץ. הגברים לבשו חולצות-כותנה גסות, לפעמים רקומות סביב הצוואר בסגנון איכרים רוסי, שהשתלשלו בריפיון מעל מכנסיים קצרים". (עמוס אילון, הישראלים, מייסדים ובנים, עמוד 133).

"כבן עשרים ושלוש או עשרים וארבע היה, ולפניו לא הייתה אותה ארשת סגפנית שאפיינה את המהגרים החדשים. לחייו היו ורודות מהשמש ועיניו הכחולות צוחקות. תלתלי ראשו התערבבו בתלתלי זקנו ויחד הקיפו את פניו בהילה מוזהבת. לגופו לבש חולצת איכרים רוסית, מרוקמת בצלבלבים כחולים". (שולמית לפיד, גיא אוני, כתר, ירושלים, עמוד 145).

חלוצי דגניה. קבוצת המייסדים. מימין למטה ברובשקה - תנחום תנפילוב
מקהלת נערים בלבוש "ישראלי טיפוסי" - כובעי טמבל וחולצות רוסית, בכנס של הבונדס הישראלי, בהולנד, 1974