בן הכט

בן הכט
Ben Hecht
לידה	28 בפברואר 1894; ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	18 באפריל 1964 (בגיל 70); ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום לימודים	תיכון וושינגטון פארק
שפות היצירה	אנגלית
פרסים והוקרה	פרס האוסקר לסיפור הטוב ביותר (1929); פרס חוג מבקרי הקולנוע של ניו יורק (1936); פרס לורל לתסריטאות (1981); פרס האוסקר לסיפור הטוב ביותר (1935); פרס הקולנוע הבינלאומי של פסטיבל לוקרנו (1948) ;

ערך זה עוסק בתסריטאי וסופר יהודי אמריקאי. אם התכוונתם לאוניית מעפילים, ראו בן הכט (אוניית מעפילים).

בן הכט (באנגלית: Ben Hecht;‏ 28 בפברואר 1894 – 18 באפריל 1964) היה תסריטאי וסופר יהודי אמריקאי, זוכה פרס אוסקר. הכט היה מהראשונים שפרסם בארצות הברית את דבר השמדתם של היהודים בידי הנאצים, ב-1943.^[1]^[2] ציוני נלהב ופעיל למען זכויות אדם.^[3]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן הכט נולד בניו יורק למשפחת מהגרים יהודים מרוסיה. בילדותו עברה המשפחה לוויסקונסין, שם סיים את בית הספר התיכון והחל ללמוד באוניברסיטה. לאחר תקופה קצרה עזב את לימודיו ועבר לשיקגו, שם החל לעסוק בעיתונות ולאחר מכן לפרסם סיפורים קצרים וספרים. כשליח אחד מעיתוני העיר ביקר בברלין וכתב על הכוחות המהפכניים של רפובליקת ויימאר. ב-1921 פרסם את ספרו הראשון "אריק דורן" אשר עסק בגרמניה של התקופה. ספריו והטור היומי שכתב הפכו אותו לדמות מוכרת בחוגים ספרותיים.

ב-1923 ייסד עיתון, הרפתקאה שהותירה אותו חסר פרוטה כעבור שנתיים. אז יצא לחפש את מזלו בעיר הולדתו ניו יורק ובה פגש את חברו הקרוב דייוויד סלזניק, מי שהיה אחד המפיקים הגדולים והמוכרים בתור הזהב של הוליווד. השניים הרבו לעבוד ביחד על סרטים מאז והכט חילק את זמנו בין ניו יורק ללוס אנג'לס, בירת תעשיית הקולנוע.

הכט נישא פעמיים: ב-1915 למארי ארמסטרונג. לשתיים נולדה בת בשם אדווינה. לאחר גירושיו ממארי נישא ב-1925 לרוז קיילור. בתו ג'ני מנישואיו השניים הייתה שחקנית קולנוע והופיעה בסרטים מגיל שמונה.

בשנות החמישים והשישים הנחה תוכניות אירוח בתחנת טלוויזיה מקומית בניו יורק.

כתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכט היה מהכותבים הפוריים ביותר של הוליווד בדורו. הוא כתב או השתתף בכתיבתם של כ-70 סרטים כמו הברבור השחור (1942). כמו כן כתב 35 ספרים ומאמרים עיתונאיים רבים.

הוא היה מועמד לזכייה בפרס אוסקר שש פעמים על תסריטיו או עיבודיו לקולנוע. פעמיים זכה בפרס: ב-1928, השנה הראשונה בה חולקו הפרסים, על הסרטים The front page ב-1931, ו-Underworld ב-1935, אותם כתב, כמו רבים מסיפוריו, בשיתוף עם צ'ארלס מקארתור. השניים גם חתומים יחד על המחזה שעובד לסרט "נערתו ששת", אולי המפורסם בתסריטיו.

במקרים רבים השתתף הכט בכתיבת תסריט או בעיבוד סיפורים למסך הגדול בלי שקיבל קרדיט. כך היה המקרה בעיבוד המצליח לסיפור של דיימון ראניון, שהיה לסרט ברנשים וחתיכות ב-1955.

ב-1961 כתב את הספר Perfidy (כחש (אנ')) - בו סקר את משפט קסטנר ואירועים סביבו.

פעילותו הציונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזית תיאטרון אלווין בניו יורק בפתיחת המופע "דגל נולד", 5 בספטמבר 1946)

הכט היה פעיל ציוני, תומכם של הרוויזיוניסטים זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין. תמיכתו הבלתי מסויגת ב"פורשים" ובמאבקם בשלטונות המנדט הבריטי גרמו לכך ששמו הוסר מרשימת הקרדיטים כאשר הוקרנו סרטיו בבריטניה. הלל קוק אף ביקש ממנו שיגייס כספים לאצ"ל בקרב היהודים בתעשיית הסרטים בהוליווד. הכט נענה לאתגר והצליח בסופו של דבר, אם כי לא בלי קושי, לרתום לעניין את סלזניק ולגייס כספים רבים.^[4]

מחזה פרי עטו, "דגל נולד" שמו, (עם מוזיקה מאת קורט וייל) הופק על ידי "הוועד העברי לשחרור האומה"^[5] (American League for a Free Palestine) מיסודו של קוק. "דגל נולד" זכה להצלחה הן בברודוויי והן ברחבי ארצות הברית, והכניס לוועד כ-400,000 דולר.^[6] ממקור זה מימן הוועד את רכישת אוניית המעפילים "בן הכט" שהביאה כ-600 מעפילים מצרפת לארץ ישראל.

ב-1944 כתב ספר בו תיאר את השקפתו הציונית, פרסום אשר הקנה לו אויבים רבים. ב-1946 סירב הניו יורק טיימס לפרסם מאמר שכתב הכט המביע תמיכה בהקמת המדינה היהודית.

עם התגברות פעולות הבריטים בארץ ישראל, לאחר עליתם לגרדום של דב גרונר וחבריו בכלא עכו, פרסם בן הכט מכתב גלוי בעיתונות האמריקאית, "אל הטרוריסטים בארץ ישראל":

...ידידי האמיצים, כל אימת שאתם מפציצים מחסן נשק בריטי או הורסים בית כלא בריטי או מפציצים קרון בריטי ומעיפים אותו אל-על, או שודדים בנק בריטי, או קוראים דרור לרוביכם ופצצותיכם בפעולה נגד הבוגדים הבריטים הפולשים למולדתכם, עושים להם יהודי אמריקה, חג-זוטא בליבם...

ממשלת בריטניה הגישה מכתב אל משרד החוץ האמריקאי ובו הודעה ש"ממשלת הוד מלכותו רואה בפרסום מכתבו הגלוי של בן הכט בעיתון אמריקאי הסתה להרוג פקידים וחיילים בריטים בארץ הקודש". שר החוץ האמריקאי ג'ורג' מרשל הודיע שלא ינקוט שום פעולה עקב הטענות הבריטיות בנושא זה.

עד מהרה הוטל בבריטניה חרם מלא על הצגת סרטים של התסריטאי בן הכט והדבר פגע קשה בפרנסתו. הוא נאלץ לכתוב את תסריטיו בשמות בדויים ובמחצית השכר. חרם זה נמשך עד מספר שנים לאחר קום המדינה.

המדינה שקמה לבסוף אכזבה את מי שהיה מתומכיה הקולניים ביותר. הכט התנגד לראשי הממשלה דוד בן-גוריון ומשה שרת וביקר את מדיניותם הכלכלית הסוציאליסטית. אולם את עיקר ביקורתו על מוסדות היישוב היהודי בארץ ישראל הטיח בהם על כך שלא עשו לדעתו מספיק כדי להציל את יהודי אירופה מהשואה. הוא עצמו רכש בכספו מודעות בעיתונות האמריקאית בתקופת מלחמת העולם השנייה כדי לפרסם את גורלם של היהודים. בספרו כחש הביא את ביקורתו זו לשיא, כאשר תקף את מעשיו של ישראל קסטנר בהונגריה בזמן המלחמה ואת אלו של הממסד הישראלי אשר התגייס להגנתו לאחריה.

בן הכט נפטר בשבת, 18 באפריל 1964, כנראה מהתקף לב^[7] שמואל תמיר ומנחם בגין טסו לניו יורק להשתתף בלווייתו, ונשאו בה הספדים.^[8] טקס האשכבה התקיים בבית הכנסת הרפורמי "רודף שלום" בניו יורק.^[9]

על שמו נקרא פרס שמעניק ארגון ציוני אמריקה לעיתונאים מצטיינים.

ספריו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חייב, חייב, חייב, שלושה סיפורים, עברית - לאה זנגי, חיפה 1947.
הצל, עברית - אליעזר כרמי, הספרייה הקטנה, 1950.
בן המאה העשרים, עברית - יוסף נדבה, המתמיד, תשי"ז - 1957.
החושניים, רומן, עברית - שרה קמרון, מזרחי, תל אביב, 1964.
החתול שקפץ מן הספור, עברית - לאה בגין, צייר מישל קישקה, כתר, ירושלים, 1983.
כותרת ראשית, עם צ'ארלס מק'ארתור, עברית - הלל מיטלפונקט, המרכז הישראלי לדרמה, רמת גן, תשמ"ד 1984.
כחש (אנ'), עברית - אביעזר גולן,
- מהדורה ראשונה: תל אביב, תש"ל 1970. עם תוספת מאת שמואל מרלין.
- מהדורה שנייה: הוצאת "לדורי", 1994. (339 עמודים)
- מהדורה שלישית: יצאה לאור על ידי סלע מאיר, בשנת 2017. (376 עמודים)^[10]
- מהדורה רביעית: יצאה לאור על ידי סלע מאיר, בעריכת אורי רדלר, בשנת תשפ"א/ 2021 (382 עמודים); גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן הכט - שופר המצפון היהודי והאנושי, מאת שמואל תמיר, נדפס בהאומה, 77, תשמ'ה 1985.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא בן הכט בוויקישיתוף

בן הכט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
בן הכט, באתר AllMovie (באנגלית)
בן הכט, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
בן הכט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
בן הכט, באתר Discogs (באנגלית)
הספרים של בן הכט, באתר "סימניה"
בן הכט בבסיס הנתונים של פרסי האוסקר
בן הכט (אורכב 24.06.2006 בארכיון Wayback Machine), ביוגרפיה וציטוטים באתר litweb.net
שלמה נקדימון, היהודי הראשון שהוקע בבית הנבחרים הבריטי מזה חמש מאות שנה, חרות, 24 באפריל 1964
אביטל ז'נט קשת, על ה"כחש" של בן הכט, באתר News1 מחלקה ראשונה, 9 באפריל 2010
רן בר-יעקב, "דגל נולד" בימי מאבק, עת-מול 244, פברואר 2016
צחי כהן, ציונות מבוימת היטב, סגולה 78, 30 באוקטובר 2016, עמ' 14-27 (מידע בקטלוג רמב"י)
בן הכט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
בן הכט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי בן הכט בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
בן הכט (1893-1964), דף שער בספרייה הלאומית

חיבוריו ברשת

Perfidy, כחש - המקור, באנגלית
כחש - מהדורת תש"ל

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Matt Lebovic, The first time Hollywood exposed the Holocaust, www.timesofisrael.com, ‏9 March 2013 (באנגלית)
^ "We Will Never Die": Shattering the Silence Surrounding the Holocaust, encyclopedia.ushmm.org (באנגלית)
^ Snickersnee Press - Ben Hecht, Minorities and the Klan, benhechtbooks.net
^ ניל גלבר, אימפריה משל עצמם, עמ' 313-315.
^ ITDb: Show Query: A Flag Is Born
^ "A Flag is Born", באתר AJHS
^ הבוקר, 19 אפריל 1964
^ שלמה נקדימון, מ.בגין יצא להלוויה בן הכט, חרות, 20 באפריל 1964
^ חרות⁩, 23 אפריל 1964
^ מעיין דויד, כחש בהוצאה מחודשת: כתב אישום מלב אוהב, באתר מידה, 16 בספטמבר 2017

[1] Matt Lebovic, The first time Hollywood exposed the Holocaust, www.timesofisrael.com, ‏9 March 2013 (באנגלית)

[2] "We Will Never Die": Shattering the Silence Surrounding the Holocaust, encyclopedia.ushmm.org (באנגלית)

[3] Snickersnee Press - Ben Hecht, Minorities and the Klan, benhechtbooks.net

[4] ניל גלבר, אימפריה משל עצמם, עמ' 313-315.

[5] ITDb: Show Query: A Flag Is Born

[6] "A Flag is Born", באתר AJHS

[7] הבוקר, 19 אפריל 1964

[8] שלמה נקדימון, מ.בגין יצא להלוויה בן הכט, חרות, 20 באפריל 1964

[9] חרות⁩, 23 אפריל 1964

[10] מעיין דויד, כחש בהוצאה מחודשת: כתב אישום מלב אוהב, באתר מידה, 16 בספטמבר 2017

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]