אבנון מגושם
 אבנון מגושם
| |
|---|---|
 | |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | מקריני סנפיר |
| מחלקה: | מקריני סנפיר |
| סדרה: | עקרבנונאים |
| משפחה: | אבנוניים |
| סוג: | אבנון |
| מין: | אבנון מגושם |
| שם מדעי | |
 Synanceia verrucosaבלוך ושניידר, 1801 | |
| |
אבנון מגושם (שם מדעי: Synanceia verrucosa) הוא דג ממשפחת האבנוניים. האבנון המגושם הוא דג טורף, נמנה עם מקריני הסנפיר ובעל קוצים רעילים. הוא חי בתחתית שוניות ומסווה עצמו כאבן. דג זה הוא הדג הארסי ביותר בעולם, ארסו החזק יכול להרוג בני אדם.
תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]
האבנון המגושם הוא לרוב חום או אפור, ולפרטים מסוימים ייתכן שיהיו אזורים בעלי צבע צהוב, כתום או אדום. מין זה של האבנוניים מגיע לאורך של 30 עד 40 סנטימטרים, אולם נמצא פרט שהגיע לאורך של 51 סנטימטרים.
תפוצה ובית גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]
האבנון המגושם מצוי בעיקר צפונית לחוג הגדי. שטח התפוצה שלו הוא הנרחב ביותר משל כל יתר האבנוניים ומשתרע על פני האוקיינוס השקט, האוקיינוס ההודי, הים האדום ושונית המחסום הגדולה (אוסטרליה).
ישנן עדויות לכך שאבנון זה פלש אף לים התיכון כפי הנראה במסגרת ההגירה הלספסית. פרט בוגר אחד נתפס בקרבת יבנה בשנת 2010.
דג זה חי בשוניות אלמוגים לרוב. הוא ישתקע על אבנים וצמחים או מסביבם או שפשוט ינוח על קרקעית הים.
תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האבנון ניזון בעיקר מדגים קטנים, מיני סרטנאים וחסילונים.
בשימוש האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
האבנון המגושם נרכש בעיקר כדי להוות חיית נוי באקווריום. בשרו נמכר בעיקר בשוקי הונג קונג, וכן בפיליפינים, ביפן ובמסעדות סיניות.
רעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור, האבנון המגושם הוא הדג הארסי ביותר בעולם. מגבו יוצאים 13 קוצים ובכל אחד מהם שני שקי רעל. קוצים אלה חדים וקשים מאוד, דווח שקוץ כזה הצליח לחדור סוליית מגפיים.
התסמינים של הרעל כוללים כאב עז, הלם נוירולוגי, שיתוק ומוות תאים. כמות גדולה של הרעל עלולה להיות קטלנית לבני אדם, בעיקר ילדים, קשישים וכל מי שמערכת החיסון בגופו חלשה. טיפול רפואי בארס האבנון כולל נסיוב נגד ארס. הרדמה מקומית יכולה לסייע בהקלת הכאב. עזרה ראשונה לנפגע מהארס היא טבילת האיבר העקוץ במים חמים, שכן סבורים שהחום גורם לדנטורציה (הרס מבנה החלבון והפיכתו ללא פעיל) של הארס. שימוש בחוסם עורקים או בחבישה אחרת העוצרת את מחזור הדם אינה מומלצת. קורבנות הארס עלולים לסבול מנזק עצבי שיכול להוביל לירידה במסת השריר.
ארס האבנון מכיל תערובת של חלבונים ורעלים שונים התוקפים את תאי הדם, את תאי הגוף (הבשר, השרירים) ואת הלב: סטונוסטקוסין, וורוקוטוקסין וקרדיולפוטין.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבנון מגושם, באתר ITIS (באנגלית)
- אבנון מגושם, באתר NCBI (באנגלית)
- אבנון מגושם, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- אבנון מגושם, באתר FishBase (באנגלית)
- אבנון מגושם, באתר GBIF (באנגלית)
- ^ אבנון מגושם באתר הרשימה האדומה של IUCN