55 יום בפקינג
 | |
| כרזת הסרט 55 יום בפקינג | |
| מבוסס על | הרומן 55 יום בפקינג של נואל גרסון |
|---|---|
| בימוי |
ניקולס ריי, גאי גרין, אנדרו מרטון  |
| הופק בידי | סמואל ברונסטון |
| תסריט |
רוברט האמר, בן ברצמן, פיליפ יורדן, ברנרד גורדון |
| עריכה | רוברט לורנס |
| שחקנים ראשיים |
צ'רלטון הסטון דייוויד ניבן אווה גרדנר |
| מוזיקה | דימיטרי טיומקין |
| צילום |
ג'ק הילדיארד, מנואל ברנגואר |
| מדינה |
ארצות הברית |
| חברת הפקה |
Samuel Bronston Productions |
| חברה מפיצה | Allied Artists |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה | 29 במאי 1963 |
| משך הקרנה | 153 דקות |
| שפת הסרט | אנגלית |
| סוגה |
סרט דרמה, סרט מלחמה |
| תקציב | 9,000,000$ |
| הכנסות | $10,000,000 |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
55 יום בפקינג (באנגלית: Days at Peking 55) הוא סרט מלחמה אפי אמריקאי משנת 1963 בהפקתו של סמואל ברונסטון ובבימוי של ניקולאס ריי, עם דייוויד ניבן, אווה גרדנר וצ'רלטון הסטון בתפקידים הראשיים.
הסרט מתאר את המצור שהוטל על רובע הצירות בבייג'ינג (אז, השם תועתק כפקינג) בעת מרד הבוקסרים בסין בשנת 1900 במשך 55 יום (20 ביוני 1900 - 14 באוגוסט 1900).
הבמאי ניקולס ריי מופיע בתפקיד קטן של ציר ארצות הברית בפקינג.
הסרט צולם בעיר לאס רוזאס ליד מדריד בשיטת טכניקולור ויש בו סצנות רבות של מלחמה, הרוגים, פצועים, פיצוצים, שריפות ופירוטכניקה.
המלחין דימיטרי טיומקין היה מועמד לפרס אוסקר על המוזיקה לסרט ועל השיר המקורי "So Little Time" ,אך השיר "55 יום בפקין" בביצוע ארבעת האחים התפרסם יותר.
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברובע הדיפלומטי בפקינג ב-1900 היו צירויות של 11 מדינות. כל צירות כללה את הציר ומשפחתו, אנשי הצירות וחיילי הגנה. סה"כ היו כאלף חיילים ואזרחים ברובע. הרובע היה מוקף בחומה ובשער. בכל בוקר הונפו דגלי המדינות בזה אחר זה כשתזמורת מנגנת את ההמנונים.
בתחילת הסרט נכנס לרובע מייג'ור מאט לואיס (צ'רלטון הסטון) רכוב על סוסו בראש פלוגת חיילי מארינס. הוא נפגש עם הציר הבריטי סיר ארתור רובינסון (דייוויד ניבן) ועם ברונית רוסית יפהפייה אלמנה בשם נטליה איבנוב (אווה גרדנר). בין לואיס והברונית מתפתח קשר רומנטי ובנשף הכללי של הצירויות כולם מתבוננים בזוג החדש והיפה.
כאשר הציר הגרמני נרצח על ידי הבוקסרים, מגיעים לואיס ורובינסון לארמון המלכותי בעיר האסורה ומתלוננים בפני הקיסרית האלמנה צה שי (פלורה רובסון) משושלת צ'ינג התומכת בחשאי בבוקסרים. היא מייעצת להם לפנות את הרובע בהקדם. בשובם נערכת הצבעה ורוב הצירים מצביעים על פינוי פרט לבריטי. לבסוף כולם "מתיישרים" ומחליטים להישאר ולהגן על המקום עד שיגיע צבאו הבינלאומי של גנרל סידני וישחרר אותם.
הם מבצרים את הרובע ומתכוננים להתקפה. אלפי סינים חמושים ברובים ונשק קל תוקפים את הרובע אך מגיניו עושים בהם שמות בעזרת רובים, תותח מיושן ומכונת ירייה. הסינים מנסים לעלות על החומה בחבלים אך המגינים מעלים אותם באש.
הברונית הופכת לאחות ועוזרת לרופא המטפל בפצועים הרבים. המצור מתארך בגלל קושי של הצבא לפרוץ את הדרך לפקינג. יש מחסור בתחמושת, אוכל וציוד רפואי. הברונית מצליחה לצאת מהרובע, למכור את הענק היקר שלה ובכסף לקנות את המצרכים החיוניים אך בכניסה לרובע היא נורית, נפצעת קשה ומתה.
לואיס ורובינסון מיואשים. לואיס מציע לפשוט על מחסן התחמושת של הסינים. דרך תעלות הביוב הם מצליחים לצאת מהרובע להגיע למחסן ולפוצץ אותו. הפיצוץ נשמע בכל פקינג לחרדתם של הסינים והקיסרית.
המצור וההתקפות נמשכים עד לבואו של צבאו של גנרל סידני ב-14 באוגוסט 1900 המסלק את התוקפים ומסיר את המצור.
בסוף רואים את הארמון השומם ובו משוטטת הקיסרית ואומרת "השושלת גמורה".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"55 יום בפקינג", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"55 יום בפקינג", באתר נטפליקס
"55 יום בפקינג", באתר AllMovie (באנגלית)
"55 יום בפקינג", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- "55 יום בפקינג", באתר אידיבי
"55 יום בפקינג", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)- 55 יום בפקינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קדימון לסרט 55 יום בפקינג, באתר יוטיוב
- השיר 55" יום בפקינג" בביצוע ארבעת האחים, באתר יוטיוב
- השיר "כל כך קצת זמן" מהסרט 55 יום בפקינג, בביצוע אנדי ויליאמס
