תעלת פדינגטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תעלת פדינגטון
מידע כללי
סוג תעלת מים עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע נוסף
מדינות באגן הניקוז הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 51°29′59″N 0°24′24″W / 51.4997°N 0.4067°W / 51.4997; -0.4067
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אגן פדינגטון

תעלת פדינגטון או זרוע פדינגטון של תעלת גרנד יוניון (באנגלית: Paddington Arm) היא תעלה המתפרשת לאורך 22 ק"מ וזורמת אל פדינגטון במרכז לונדון מממערב הבירה בגשר בול אשר בהייז. ונציה הקטנה משמשת כצומת היחיד בתעלה בה היא מתחברת עם תעלת ריג'נט'ס בלונדון ומשם זורמת אל אגן ליימהאוס ממזרח.[1] מקור המים בזרוע זו של התעלה ושתי התעלות שהיא מקשרת יחד הוא מאגר ברנט. תעלת פדינגטון מהווה חלק ממערכת תעלות ארוכה המתפרשת לאורך כשלושים מיילים.


היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחבורה וכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התעלה אושרה על ידי חוק פרלמנט (35 Geo. 3. C. 43) מאפריל 1795 שמאוחר יותר כונה "חוק תעלת הצומת הגדולה (מס' 2) 1795". באותה תקופה, הייתה המהפכה התעשייתית בתנופה אדירה. יזמים בני התקופה האמינו כי פתיחת התעלה תאפשר נתיב תעבורה מימי משמעותי בין שתי כלכלות שונות במהותן. בלונדון פעלו מגוון תעשיות וסחורות רבות יובאו אל האזור כאשר החל משנות ה-30 של המאה ה-18, התווספה לנתיבי התחבורה גם גישה כמעט ישירה לתחנת הרכבת המערבית. באזור המידלנדס הופקו בייצור המוני, סחורות גולמיות ומעובדות כמו פחם, לבנים, עץ, פלדה וברזל ואזור זה היווה יעד עיקרי מהקצה המערבי של תעלה זו. מאוחר יותר הורחבה התעלה לכיוון העיר לונדון על ידי בניית תעלת ריג'נט'ס שנמשכה מהצומת במיידה וייל לנהר התמזה בליימהאוס, דרך אגן הכביש העירוני וחמישה נוספים.

אגן פדינגטון וונציה הקטנה, מיידה וייל[עריכת קוד מקור | עריכה]

צומת גשר בול בתעלת גראנד יוניון
צומת התעלה בוונציה הקטנה

תעלת פדינגטון נפתחה ב-10 ביולי 1801 ודווח כי באירוע הפתיחה נכחו 20,000 איש. בשנת 1801, היה פדינגטון כפר אשר תוחם על ידי שורה קטנה של שדות בחלקיה הקרובים ביותר ללונדון והתרחב במהירות לשכונה בעיר. ב-1853, נאמר כי בתחילת המאה ה-18 "ליד השדות היפים והכפר השקט, היה הגרדום האטרקציה העיקרית בפדינגטון" בספר "פדינגטון בעבר ובהווה" מאת רובינס שחי באזור בשנות ה-30 וה-40 של המאה ה-18,[2] מתעד רובינס כי גדות התעלה שימוש בעיקר כמתחמי הובלת אשפה: ”ערימות עצומות של אבק ואפר התנשאו גבוה מעל גגות הבתים וההרים המלאכותיים האלה היו שווים 10,000 פאונד לחתיכה... לא רק האבק והאפר, אלא הטינופת של חצי לונדון, הובאו ל"פדינגטון המסריח הזה" (כפי שהוא נקרא כעת) למען נוחות הפינוי”.[2] עד אמצע המאה ה-19, הועברו נקודות האשפה למיקומים אחרים ולאורך המייל בקצה גדות התעלות נבנו אחוזות מפוארות, כולל ביוצ'מפ לודג', ביתו של המשורר רוברט בראונינג, 1862-1887.[3]  הביוב הצפוני של בזאלגט ובמיוחד שניים מחמשת ערוצי הביוב המחוברים אליו - הזרים את שפכי האזורים הסובבים מאז השלמתם בשנות ה-70.

חלק ממערכת תעלות עצומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעלת פדינגטון מהווה חלק ממערכת תעלות עצומת ממדים הנמתחת ממפגש כביש המפסטד בקמדן (מפגש מספר 24 בתעלת ריג'נט) אל ונציה הקטנה,[4] לכל אורכה של תעלת פדינגטון ועד לתעלת גראנד יוניון הראשית בגשר בולס. היא ממשיכה כשני קילומטרים דרומה משם לנורווד טופ לוק (מפגש מספר 90 בגרנד יוניון) וצפונה כ-5 קילומטרים לקאולי לוק (מספר 89 בגרנד יוניון).[5] כקילומטר דרומית לקאולי לוק, בצומת פיצ'י (Peachy), מסתעפת זרוע סלואו מהגרנד יוניון, נמשכת לאורך חמישה קילומטרים ומסתיימת באגן סלואו[6] המהווה גם הוא חלק ממערכת תעלות זו.

גודל מערכת התעלות מאפשרת לסירה לשוט מאגן סלואו לאורך זרוע סלואו, דרומה לאורך הגרנד יוניון עד גשר בולס, לאורך תעלת פדינגטון דרך ונציה הקטנה ולאורך תעלת ריג'נטס (דרך מנהרת מאדיה היל) עד למפגש הכביש המפסטד מבלי לעבור דרכו. מדריך ניקולסון אומד את אורכה של מערכת זו על 27 מיילים.[7]

בנוסף לנתיבי המים שהוזכרו לעיל, המערכת מקיפה גם את אגן פדינגטון וזרוע נפרדת המסתעפת מהקו הראשי של גרנד יוניון,[8] הממוקמת מעט צפונית לנורווד טופ לוק המחבר את רציף מייפול לקו הראשי של גרנד יוניון. זרוע התעלה שאורכה כ-600 מטרים והרציף נבנו בשנים 1912–1913 בעלות של 27,670 ליש"ט.[9]

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשימוש אחר מאז תחילת הדרך, התעלה, עבור חלק מתושבי לונדון, יחד עם תעלת ריג'נט'ס, סיפקה דרך קלה לצאת לחופשה באזורים הכפריים במרחק של מייל מתושבי לונדונים רבים שיכלו להרשות לעצמם שכירת סירה צרה. זרוע פדינגטון שומרת על תפקיד תיירותי נוכחי. מתקנים אלה במרינות ובאגנים תומכים גם בקהילות של לונדון החיות על סירות צרות. חלק מהמתקנים מסופקים על ידי ה-Canal and River Trust המנהל תעלות בריטיות רבות.

מיזמי בנייה ופארקים בסביבת התעלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלדון סקוור, בצד שביל הגרירה של התעלה מאגן פדינגטון לוונציה הקטנה, ובסמוך לתחנת פדינגטון

התחנה הסופית בלונדון, אגן פדינגטון, נגישה לציבור ומכילה מערך נרחב של בניינים מסחריים רבי קומות שנבנו בעיקר במאה ה-21 ומתחמים שזכו בפרסי אדריכלות לאומיים. חלקם משמשים כמבני מגורי יוקרה. הבניינים כוללים את אגף המלכה האם של בית החולים סנט מרי ואת בנייני המטה של מרקס אנד ספנסר. החלק מן התעלה שאורכו 500 מטרים המוביל לוונציה הקטנה מרשות ברבע מאורכו בחנויות ובדירות ממתחם היוקרה שלדון סקוור.

התעלה מהווה גם נקודת קצה למספר פארקים ציבוריים בין גרינפורד, ידינג, נורת'ולט ובאזור הקרוב ביותר למרכז העיר של צפון קנזינגטון, גני מינווייל (אזור הידוע גם בכינויו "קנזל ווייל"). הפארק הגדול ביותר באזור זה הוא הורסנדן היל, סאדברי. הפארק תוחם בקו גבול ארוך את בית הקברות קנזל גרין, המכוסה שטח מיוער בו משובצים בניינים רשומים על שטח של 0.29 קמ"ר. המתחם כולל שני אתרי שימור ואחוזות קבר של אישים מפורסמים כמו ברונל ושני נסיכים בריטים. בהמשך, ניצב במתחם בית הקברות הרומי-קתולי של סנט מרי, שם קבורים בין השארמרי סיקול, שני קרדינלים, בן למשפחת בונפרטה ושני מרגלים פולנים שהובילו משימות חשובות נגד גרמניה הנאצית : אנדז'יי קוברסקי (המכונה אנדרו קנדי) וקריסטינה סקרבק (המכונה כריסטין גרנוויל). בתי הקברות ניצבים מול התעלה וסביבם חומה מאז עידן שוד הקברים העירוני במאה ה-19 והשער בחומה אינו בשימוש עוד. הגדה הנגדית (הדרומית) תוחמת את שביל הגרירה המספק נוף לתעלה ממבנים רבים ועבור המבקרים באזור.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תעלת פדינגטון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צוות האתר, תעלת ריג׳נטס: לטייל בלונדון ולהרגיש באמסטרדם, באתר לונדון 2023, ‏2022-09-02
  2. ^ 1 2 Robins, William (1853) Paddington Past and Present Caxton Steam Printing (1853), pp190–193
  3. ^ Elrington C. R. (Editor), Baker T. F. T., Bolton D. K., Croot P. E. C. (1989) "Paddington: Westbourne Green" in A History of the County of Middlesex, Vol 9, part of the collaborative historians' projects the Victoria County Histories
  4. ^ Waters Guide 1: Grand Union, Oxford & the South East. Nicholson. 2016. p. 31.
  5. ^ Nicholson 2016, pp. 40,45.
  6. ^ Nicholson 2016, pp. 44–45.
  7. ^ Nicholson 2016, p. 44.
  8. ^ British Waterways Board (1976). Annual Report and Accounts. H.M. Stationery Office. p. 32.
  9. ^ "The Maypole and Southall Green – Page 9 – Southall History". Southall History – a pictorial compendium of historic Southall. נבדק ב-1 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)