תיק ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תיק ירושלים
The Jerusalem File
השחקנית יונה אליאן בעת צילומי הסרט בירושלים
השחקנית יונה אליאן בעת צילומי הסרט בירושלים
בימוי ג'ון פלין עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט טרוי קנדי מרטין עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ברוס דייוויסון
איאן הנדרי
ז'אק כהן
דונלד פלזנס
ניקול ויליאמסון
דריה הלפרין
זאב רווח עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה ג'ון סקוט עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ראול קוטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה מטרו גולדווין מאייר עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 1972 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 95 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מותחן אקשן עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תיק ירושלים הוא סרט משנת 1972 בבימויו של ג'ון פלין, בכיכובם של ברוס דוויסון, ניקול ויליאמסון, דריה הלפרין ודונלד פלזנס. הסרט צולם בישראל והשתתפו בו שחקנים ישראלים. מפיק ויזם הסרט היה רם בן-אפרים, שעבד קודם ב"קול ישראל" ואחר כך היה מפיק בלונדון. בן-אפרים הצליח לגייס את אולפני מטרו גולדווין מאייר לטובת הפקת הסרט[1].

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייוויד, סטודנט אמריקני תמים, נקשר בקשרי ידידות עם צעיר ערבי שלמד אתו במכללה בארצות הברית, ראשיד (זאב רווח), ומגיע לישראל להמשיך בלימודיו. ראשיד מבקש להנהיג את המחתרת הערבית במזרח ירושלים. הוא מצליח עד כדי כך שפלגים אחרים מתנכלים לו. הם מתחילים לחסל, אחד אחד, את נאמניו של ראשיד. סיפור העלילה מתרחש סביב המרדף המשולש, שרותי הביטחון הישראלים רודפים אחרי ראשיד, סטודנטים ישראלים פעילי שלום מנסים לקיים הידברות עם ראשיד באמצעות הסטודנט האמריקני ופרופסור אמריקאי, המנהל חפירות ארכאולוגיות בקומראן, רודף אחרי הסטודנט אמריקני כדי למנוע ממנו להיות מעורב בסכסוך. בעלילה משולב גם משולש רומנטי הסטודנטית נורית היא מאהבת של הפרופסור האמריקאי, אך נוטשת אותו לטובת דייוויד.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבמאי ג'ון פלין נזכר מאוחר יותר שהתסריט המקורי היה גרוע אבל טרוי קנדי מרטין כתב אותו מחדש ופלין אהב את התוצאה. הסרט צולם בישראל. פלין אמר על הפקת הסרט[2]:

התארחתי במלון אמריקן קולוני במזרח ירושלים, חידדתי עוד יותר את התסריט בזמן שחיכיתי שכספי ההפקה ייכנסו. כל העיתונאים הזרים התכנסו בבר של המלון. אז הייתי יושב שם ב"מערה", כפי שהם קראו לזה, עם כל כתבי העיתונות, מקבל מידע על מה שבאמת קורה בישראל. . . מעולם לא ראיתי את איאן הנדרי מפוכח, אבל הוא איכשהו הצליח לתפקד. הוא היה מתחיל עם כמה כוסיות בבוקר, אבל נראה שזה לא השפיע עליו. הוא היה אומר את השורות שלו בצורה ברורה. הנדרי היה אלכוהוליסט שתפקד בצורה מושלמת כשעבדתי איתו. ניקול ויליאמסון (ששיחק ארכיאולוג) היה גם פרא אדם. שתיין כבד מאוד. לילה אחד מאוחר, ניקול היה די שתוי ואיים לזרוק את בוב דילן ממרפסת המלון.

ביקורת והפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרנת הבכורה של הסרט נערכה בניו יורק בפברואר 1972[3], והוא זכה לקבלת פנים מעורבת מצד המבקרים. מבקר הקולנוע של "הניו יורק טיימס" סיכם את סקירתו וקבע, "הפוליטיקה, המניעים השונים והדרמה המרומזת של בני נוער שהובסו על ידי עולם שהם לא רוצים, משתקפים בסרט רק במעורפל והם משניים למרדף, סצנות הירי והאקשן[4].

פלין אמר שהסרט "לא הלך טוב בקופות וכמעט נעלם"[2].

בישראל נערכה הקרנת הבכורה ביוני 1972[5]. מבקר הקולנוע של העיתון "דבר" זאב רב-נוף טען שהסרט אנטי-ישראלי ובלתי מאוזן[6], לעומת זאת קיבל ביקורת חיוביות בשבועון "העולם הזה"[7]. גם במהלך הצילום בישראל הסרט נתקלה ההפקה בקשיים לאחר שנטען שהוא הוא אנטי-ישראלי[8], ומשרד החוץ לחץ לשינוי התסריט לפני שיאשרו את צילומיו בישראל[9].

בשנת 1975 נרכש הסרט להקרנה בערוץ CBS בארצות הברית[10].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ צבי לביא, פגישה עם מחבלים, מעריב, 9 ביוני 1972
  2. ^ 1 2 Harvey F. Chartrand (2005). "Interview with John Flynn". Shock Cinema. pp. 26–29+46.
  3. ^ א. חנני (ניו יורק), החלה הקרנתו של הסרט תיק ירושלים, מעריב, 11 בפברואר 1972
  4. ^ 'The Jerusalem File' Arrives, ‏4 בינואר 1972
  5. ^ אויב מכובד, מעריב, 23 ביוני 1972
  6. ^ זאב רב-נוף, ניתוח שלאחר המוות, דבר, 7 ביולי 1972
  7. ^ שיחות בלתי רשמיות, "העולם הזה", גיליון 1817 מ-28 ביוני 1972, עמוד 28
  8. ^ אין שינה לגיבורים, "העולם הזה", גיליון 1814 מ-7 ביוני 1972, עמוד 24
  9. ^ קודש לקרן הקיימת, מעריב, 9 ביוני 1972
  10. ^ ישראלים בחו"ל, "העולם הזה", גיליון 1955 מ-19 בפברואר 1975, עמוד 30