תומאס ניומן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תומאס ניומן
Thomas Montgomery Newman
לידה 20 באוקטובר 1955 (בן 68)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1984 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת דרום קליפורניה, בית הספר התיכון פאליסיידס צ'ארטר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תומאס מונטגומרי ניומן (באנגלית: Thomas Montgomery Newman; נולד ב-20 באוקטובר 1955) הוא מלחין ומנצח אמריקאי, ממוצא יהודי. ידוע בזכות הלחנת פסקולי סרטים וסדרות טלוויזיה רבים. אחד המלחינים המוכרים בשלושת העשורים האחרונים, שבהם הלחין למעלה מ-50 יצירות מוזיקליות לסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה.

ניומן צבר בסך הכל 15 מועמדויות לפרס האוסקר, זכייה בפרס באפט"א, חמישה פרסי גראמי ומועמדות לפרס גלובוס הזהב.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניומן נולד בלוס אנג'לס, קליפורניה, בן הזקונים של מרתה לואיז מונטגומרי ושל המלחין ההוליוודי אלפרד ניומן, שמת ב-1970. הוא בן לשושלת מלחיני סרטים הוליוודים שכוללת את אביו, דודו ליונל ניומן, אחיו דייוויד ניומן, בני דודיו ג'ואי ניומן ורנדי ניומן ואחותו, מריה ניומן.

קריירת הלחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניומן למד באוניברסיטת ייל. ב-1985 הלחין את המוזיקה לסרט "סוזאן סוזאן" וב-1987 הלחין את המוזיקה לסרט "אהבה חסרת פשרות" . פריצתו אירעה בשנת 1994 כשהיה מועמד לפרס האוסקר, עבור הסרטים "נשים קטנות" ו"חומות של תקווה". הוא היה היחיד באותה השנה שהועמד לשני פרסים. את מועמדותו השלישית לפרס האוסקר קיבל בשנת 1996 עבור הקומדיה של דיאן קיטון, "מציאות אחרת". ניומן לא זכה באחד מפרסים אלו.

ב-1999 ניומן הלחין את הפסקול עבור הסרט "אמריקן ביוטי", שנוצר בעיקר בעזרת כלי הקשה. ניומן האמין כי הלחנתו סייעה להנעת הסרט מבלי להזיק ל"עמימות המוסרית" של התסריט, אותו כתב אלן בול. היה זה שיתוף הפעולה הראשון עם סם מנדס, שמאז הלחין עבורו את כל הפסקולים לסרטיו הבאים, למעט "לצאת לדרך", משנת 2009. הוא היה מועמד לאוסקר אולם לא זכה בו. הוא קיבל פרס גראמי ופרס באפט"א באותה השנה.

ניומן זכה להערכה ביקורתית ולהצלחה מסחרית. בין היתר הלחין את הפסקולים לסרטים המצליחים "גרין מייל", ו"ארין ברוקוביץ'". בין השנים 2002 עד 2004 היה מועמד לשלושה פרסי אוסקר ברציפות, עבור הפסקולים לסרטים "הדרך לפרדישן" (2002), "מוצאים את נמו" (2003) ו"סדרה של צרות" (2004).

ניומן היה מועמד פעם נוספת לפרס האוסקר, ב-2006 עבור פסקול הסרט "הגרמני הטוב" של סטיבן סודרברג. בטקס האוסקר, הוא הופיע בקטע הפתיחה של ארול מוריס, שהתבדח על כך שניומן היה מועמד לאוסקר שמונה פעמים אך מעולם לא זכה. ניומן אמר בתגובה: ”לא, הפסדתי שבע פעמים אך זו תהיה הפעם השמינית”. ואכן באותו הטקס שוב לא זכה בפרס.

עבודת ההלחנה הראשונה שלו לאחר "הגרמני הטוב" משנת 2006 הייתה עבור סרט ההנפשה מ-2008, "וול-E", שבו שיתף פעולה בפעם השנייה עם הבמאי אנדרו סטייטון (הפעם הראשונה הייתה במהלך העבודה על הסרט "מוצאים את נמו"). הסרט זכה בפרס אוסקר לסרט ההנפשה הטוב ביותר. ניומן קיבל שתי מועמדויות נוספות באותה השנה, אך גם בהן הפסיד.

במהלך 2008 ניומן הלחין את הפסקולים לסרטים "ערבושית", של אלן בול, ו"חלון פנורמי" של סם מנדס. בשנת 2009 הלחין ניומן את הפסקול לסרט "אחים" בכיכובם של טובי מגוויר, ג'ייק ג'ילנהול ונטלי פורטמן.

בסוף 2011 הלחין את פסקול הסרט אשת הברזל.

ב-2012 ניומן אף הלחין את פסקול הסרט ה-23 בסדרת הסרטים ג'יימס בונד, סקייפול. וב-2015 חזר להלחנת פסקול הסרט ה-24 בסדרה ספקטר.

ב-2016 הלחין את פסקול הסרט מוצאים את דורי ופסקול הסרט "הנוסעים". ב-2019 הלחין את פסקול הסרט "הרודפים".

ב- 2020 הלחין את פסקול הסרט "1917" של סם מנדס עבורו קיבל ניומן את המועמדות השישית שלו ל- באפט"א והמועמדות ה-15 לפרס האוסקר.

ב-2024 הלחין את הפסקול לסרט "ציפור לבנה: סיפור פלא".

יצירתו טיפות הנסיך רופרט מהסרט אוסקר ולוסינדה (1997) משמשת כרקע לתוכנית הטלוויזיה "שיחת נפש" של פרופ' יורם יובל.

עבודה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניומן הלחין מספר פסקולים לסדרות טלוויזיה. הוא הלחין את נעימות הנושא של "בוסטון פבליק" ושל המיני סדרה המצליחה, "מלאכים באמריקה". נעימת הפתיחה שיצר עבור סדרת הדרמה המצליחה "עמוק באדמה" זכתה בשני פרסי גראמי ב-2003.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תומאס ניומן בוויקישיתוף
זוכי פרס באפט"א למוזיקה הטובה ביותר בסרט
• ג'ון בארי (1968) • מיקיס תאודוראקיס (1969) • ברט בכרך (1970) • מישל לגראן (1971) • נינו רוטה (1972) • אלן פרייס (1973) • ריצ'רד רודני בנט (1974) • ג'ון ויליאמס (1975) • ברנרד הרמן (1976) • ג'ון אדיסון (1977) • ג'ון ויליאמס (1978) • אניו מוריקונה (1979) • ג'ון ויליאמס (1980) • קרל דייוויס (1981) • ג'ון ויליאמס (1982) • ריושי סאקאמוטו (1983) • אניו מוריקונה (1984) • מוריס ז'אר (1985) • אניו מוריקונה (1986) • אניו מוריקונה (1987) • ג'ון ויליאמס (1988) • מוריס ז'אר (1989) • אנדראה ואניו מוריקונה (1990) • ז'אן-קלוד פטיט (1991) • דייוויד הירשפלדר (1992) • ג'ון ויליאמס (1993) • דון ווז (1994) • לואיס בקאלוב (1995) • גבריאל יארד (1996) • נלה הופר (1997) • דייוויד הירשפלדר (1998) • תומאס ניומן (1999) • טאן דאן (2000) • קרייג ארמסטרונג ומריוס דה פריס (2001) • פיליפ גלאס (2002) • טי בון ברנט וגבריאל יארד (2003) • גוסטבו סנטאולז'ה (2004) • ג'ון ויליאמס (2005) • גוסטבו סנטאולז'ה (2006) • כריסטופר גאנינג (2007) • א. ר. רחאמן (2008) • מייקל ג'אקינו (2009) • אלכסנדר דספלה (2010) • לודוביק בורס (2011) • תומאס ניומן (2012) • סטיבן פרייס (2013) • אלכסנדר דספלה (2014) • אניו מוריקונה (2015) • ג'סטין הורוויץ (2016) • אלכסנדר דספלה (2017) • בראדלי קופר, ליידי גאגא ולוקאס נלסון (2018) • הילדור גודנאדוטיר (2019)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=תומאס_ניומן&oldid=38425190"