תאטרו גרנדה

תֵּאַטְרוֹ גְּרָנְדֶה
Teatro Grande di Brescia
	פנים האולם
	פנים האולם
מידע כללי
סוג	אולם תיאטרון, בית אופרה
כתובת	Via Paganora
מיקום	ברשה
מדינה	איטליה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1810
תאריך פתיחה רשמי	1810
אדריכל	לואיג'י קנוניקה ; גספרה טורביני ; אנטוניו קוגיני
קואורדינטות	45°32′12″N 10°13′15″E / 45.5367874°N 10.220761°E
	http://www.teatrogrande.it/en/

התֵּאַטְרוֹ גְּרָנְדֶה (באיטלקית: Teatro Grande di Brescia) הוא מקום ההופעות העיקרי בעיר ברשה, לומברדיה, שבאיטליה. במקום מתקיימים מופעים של אופרות, מחזות זמר, הצגות, הופעות, בלט, מחול מודרני ואירועים שונים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאטרו גרנדה של ברשיה מקורו באקדמיה דיי ארראנטי, מוסד מהמאה ה-17 שאיגד קבוצה של אינטלקטואלים. האקדמיה הקימה את התיאטרון בסביבות שנת 1640. במאה זו נולדה האופרה והתפתחותה יצרה את הצורך בתיאטראות ציבוריים שבהם ניתן יהיה להעלות מופעים אלה. התיאטרון הראשון נקרא תאטרו דגלי ארראנטי ונבנה בשנת 1664. בגלל הצורך הגובר בחללים גדולים נבנו אחריו עוד שני תיאטראות. פנים התיאטרון הנוכחי נבנה מחדש בעשור הראשון של המאה ה-19. הוא נקרא "גְּרָנְדֶה" לכבוד נפוליאון בונפרטה, אשר הקים את הגרנד ארמה. המבנה המארח את התאטרו גרנדה הוא מבנה ארכיטקטוני בצורת קומפלקס שנוצר במשך 300 שנה בהם עובד ושונה. באותו קומפלקס נמצא גם התיאטרון הציבורי הראשון של ברשיה, שנבנה בשנת 1664. המגרש היה צמוד לתחומי העיר הדרומית במאות ה-14 וה-15 והוענק לאקדמיה דיי ארראנטי מידי הרפובליקה של ונציה. האדריכלים ממשפחת אבנצו בנו את המטה הראשון של האקדמיה בשנת 1643.

האקדמיה הוקמה במאה ה-17 והיא אספה את משפחות האצילים של העיר שנהנו ממופעי רכיבה, סיף וכן משיעורי מתמטיקה, מוסר ומחול. כמעט כל שנה ארגנו החברים טקס חגיגי לרשות הוונציאנית (פודסטה) אשר כלל מוזיקה ושירה.

בבניין האקדמיה היה גרם מדרגות מלכותי שהוביל לחדר עליון גדול. רק חזית ארמון מהמאה ה-16 עדיין עומדת. היא מחולקת לשלושה חלקים על ידי חלונות גדולים ומשקיפה על שוק היין הישן, קורסו זאנארדלי. בשנת 1780 האדריכלים אנטוניו ויגליאני וגספרה טורביני הוסיפו מרפסת בקומת הקרקע ששימשה לפעילויות הסוסים. בשנים 1664 ו-1710, אזור זה הפך לתיאטרון. גרם המדרגות הרחב מתחת למרפסת מוביל לכניסה הראשית של התיאטרון מהמאה ה-17, ואילו שתי דלתות הצד הקטנות יותר נוספו בסביבות 1745. גרם המדרגות ממשיך אחרי הדלתות לאולם המתפאר בשני ציורי קיר מונוכרום גדולים של הצייר המקומי גאטאנו קרסרי המתארים את הטרגדיה והקומדיה. מעל המדרגות, שלוש דלתות גדולות מובילות לחדר הפסלים המוקף בקמרון מלכותי מהמאה ה-18. המראה הנוכחי של החדר הזה משנת 1863 והוא יצירתו של ג'ירולמו מגנאני. מעל המעקה ניצבים פסלי גבס ובדים מאת ג'וזפה לוציארדי; בקירות הצדדיים מופיעים פרוטומות של סופרי הקומדיה המקומיים ג'ירולמו רובטה וג'וזפה ורדי, שפוסלו בהתאמה על ידי לאונרדו ביסטולפי (1911) ודומניקו גדוני (1901). הפואייה נבנה בין 1760 ו-1769 על ידי האדריכל אנטוניו מרקטי כחדר אקדמי עבור ארראנטי, שהחליף את החדר הקודם שנהרס בשנת 1739.

המבואה מובילה לבית הקפה תֵּאַטְרוֹ גְּרָנְדֶה-בֶּרלוּקִי. החדר הזה שימש לראשונה כחדר מנהלי האקדמיה והשחזור האחרון חשף את הקישוט שיצר פרנצ'סקו טולרולי בשנת 1787. מהמבואה, מסדרון פרסקו קצר שנבנה באותו זמן שהחדר מוביל אל הרוטונדה הקטנה וממנה יש גישה קומה הראשית. חלק זה של התיאטרון בנוי מעל האורוות הישנות והתיאטרון הראשון שתכנן אנטוניו רייני בשנת 1735 ונבנה על ידי אנטוניו קוגיני. רייני וקוגיני היו שני אדריכלי תיאטראות ידועים הקשורים למשפחת ביביינה.

נהרס ונבנה מחדש בשנת 1806–1810, בחדרם היה צורת U עם חמש שורות של קופסאות בירידות לעבר הבמה. החדר הנוכחי עדיין בעל צורת פרסה ועוצב על ידי אדריכל ממילאנו בשם לואיג'י קנוניקה. הוא נפתח בשנת 1810 עם מופע אופרה מפואר ומוזיקה של יוהאן סימון מאייר שנכתבה במיוחד לאירוע זה.

הקישוט הנאו-קלאסי הראשון נעשה על ידי ג'וזפה תאוסה ומתאר אלגוריות בהשראת ניצחונותיו של נפוליאון. הוא הוחלף בשנת 1862–1863 בעיטורי התחייה בארוקית עשירה. רק התיבה המלכותית שמרה על הקישוט המקורי והאלגנטי, כולל "האלגוריה של הלילה" שצייר דומניקו וונטיני. את השיפוץ ביצע הסצנוגרף ג'ירולמו מגנני מפארמה, שעשה את המונוכרומים של מעקות הקופסה והתקרה הראשית. על התקרה מצוירות אלגוריות של מחול, קומדיה, טרגדיה ומוזיקה שצייר לואיג'י קאמפיני. מאפיינים אחרים הראויים לציון הם הבמה, שעדיין יש בה חלק מהמבנה מהמאה ה-19, וה"סופיטון" (תקרה גדולה), חלל גדול ששימש בעבר להכנת הנוף המצויר. הוא משמש כעת לחזרות, אירועים קטנים ומסיבות.