שריה עופר

שריה עופר

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	28 בינואר 1952 חיפה
נרצח	11 באוקטובר 2013 (בגיל 61)
מדינה	ישראל
כינוי	יאיא
השתייכות	חיל הרגלים
דרגה	אלוף-משנה
תפקידים בשירות
מפקד גדוד שקד סגן מפקד חטיבת גבעתי מפקד חטיבת עזה
פעולות ומבצעים
מלחמת יום הכיפורים   מלחמת לבנון הראשונה
תפקידים אזרחיים
איש עסקים

שְׂרָיָה (יאיא) עופר (28 בינואר 1952 - 11 באוקטובר 2013) היה קצין בצה"ל, מפקד גדוד שקד וממקימי יחידת שלדג. סיים שירותו בדרגת אלוף-משנה, כמפקד חטיבת עזה. נרצח בביתו שבכפר הנופש ברוש הבקעה שבצפון בקעת הירדן.

קורות חייו

שריה עופר נולד בחיפה לחוה ודוד עופר, לימים ניצב במשטרת ישראל.

גדל בירושלים. בנערותו למד בגימנסיה רחביה (במחזור שסיים ב-1970) והיה פעיל בתנועת הצופים.

בשנת 1970 התגייס לצה"ל והתנדב לסיירת חרוב. בסיירת עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר ושירת בבקעת הירדן בתקופת המרדפים. במהלך מלחמת יום הכיפורים היה מפקד בבית ספר למ"כים ויצא עם צוות של מפקדים למלחמה בגזרת סיני. לאחר המלחמה השתחרר מצה"ל, בעקבות נפילתו של אחיו הבכור, והיה חקלאי. בשנת 1979 חזר לצה"ל ונמנה עם מקימי יחידת שלדג. לאחר מכן כיהן במספר תפקידים, בהם: מפקד פלוגה בקורס קציני חי"ר בבית ספר לקצינים, בה"ד 1; מפקד גדוד שקד, ובתפקיד זה השתתף בפינוי ימית בשנת 1982. במלחמת לבנון הראשונה לחם כמפקד גדוד שקד בגזרה המזרחית; כשהקימו מחדש את חטיבת גבעתי כיהן כסגן מפקד החטיבה (בעת שמפקדה היה יהודה דובדבני). תפקידו האחרון בצבא היה כאשר פיקד על חטיבת עזה. השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף-משנה.

לאחר שחרורו מצה"ל הקים בשנת 1988 את חברת הדלק ד.ג.ש. בהמשך הקים עסקים נוספים. בשנת 1998 הקים את כפר הנופש ברוש הבקעה בצפון בקעת הירדן. כפר הנופש נסגר לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה באוקטובר 2000. בתחילת המאה ה-21, לאחר שעסקיו כשלו, שקע בחובות, ונעזר בדודו, איש העסקים יולי עופר. בשנת 2003 הועמד לדין על עבירות מס וזוכה מרוב האישומים נגדו. בשנת 2008 הורשע בהדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט, ונדון לשישה חודשי עבודות שירות, שנת מאסר על תנאי וקנס בסך 20 אלף ש"ח.

בלילה שבין 10 ל-11 באוקטובר 2013 שמע רעשים בחצר ביתו שבאתר "ברוש הבקעה" שבצפון בקעת הירדן. הוא יצא מסף הדלת, ושם הותקף למוות בגרזנים על ידי שני מחבלים פלסטינים. אשתו ברחה ונפצעה קל במהלך בריחתה. שני רוצחיו נלכדו כעבור יומיים על ידי השב"כ, וכעבור כחודש פרסם השב"כ שהרצח נעשה על רקע לאומני.

שער היישוב ברוש הבקעה 20.07.2019. במשך זמן קצר לאחר מותו של שריה עופר נקרא המקום נווה-שריה.

משפחתו

אביו, דוד עופר, היה ניצב במשטרת ישראל ואחיהם הבכור של אנשי העסקים סמי ויולי עופר. אחיו הבכור של שריה עופר, רב-סרן יצחק (במבי) עופר, היה טייס קרב. הוא נהרג במלחמת יום הכיפורים, כאשר מטוסו, מדגם A-4 סקייהוק, הופל מעל רמת הגולן ב-11 באוקטובר 1973.

בינואר 1973 נישא לאסתר לבית קליין (בתו של פרופ' הלל קליין), ולזוג נולדו חמישה ילדים. בני הזוג התגרשו בשנת 2010. נישא בשנית, למוניק, והתגורר איתה בברוש הבקעה עד ליום הירצחו.

קישורים חיצוניים

• דף לזכר שריה עופר, ב"לעד" – אתר לזכר האזרחים חללי פעולות האיבה
• פוראת נסאר ניר דבורי, ‏חשד לפיגוע: אל"מ במיל' נרצח מחוץ לביתו בצפון הבקעה, באתר ‏מאקו‏, 11 באוקטובר 2013
• שלומי גבאי ושבתי בנדט‏, אשת הנרצח: "איך הצליחו לעשות את זה ליאיא?", באתר וואלה!‏, 11 באוקטובר 2013.
• אייל לוי, האיש מן הבקעה: סיפורו של שריה (יאיא) עופר, באתר nrg‏, 20 באוקטובר 2013.
• יוחאי עופר ועמיחי אתאלי, אל"ם במיל' שריה (יאיא) עופר נרצח בביתו בבקעת הירדן, באתר nrg‏, 11 באוקטובר 2013.
• עוזי ברוך, יאיא עופר הי"ד - ממקימי ברוש הבקעה, באתר ערוץ 7, 11 באוקטובר 2013.
• עדו בן פורת, הנרצח: קצין בכיר במיל', ממקימי יחידת שלדג, באתר ערוץ 7, 11 באוקטובר 2013.
• איתמר פליישמן ויואב זיתון, אל"ם שריה עופר נרצח 40 שנה בדיוק לאחר שאחיו הטייס נפל במלחמת יום הכיפורים, באתר ynet, 11 באוקטובר 2013.
• אילה זמרוני, ‏הקאובוי של הבקעה, באתר גלובס, 4 באוקטובר 2006.