שרה רפפורט
 | |
| שרה רפפורט, 1940 | |
| לידה |
1890 ברטיסלאבה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
1980 (בגיל 90 בערך) ישראל |
| שם לידה |
Sarah Gelb |
| מדינה |
ממלכת הונגריה, ישראל |
| מקום קבורה |
ישראל |
| מקום מגורים |
ברטיסלאבה, בזל, בית אלפא, גטינגן, וינה, רמת יוחנן |
| בן או בת זוג |
אליהו רפפורט |
| מספר צאצאים |
5 |
  | |
שרה 'ממינה' רפפורט (בגרמנית: Sara Rappeport, 22 במארס 1890 – 7 בנובמבר 1980), הייתה פעילה ציונית אוסטרית, ממקימות קיבוץ בית אלפא.
חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרה נולדה בפרסבורג, אז חלק מאוסטרו-הונגריה, לרות וליאופולד גלב, למשפחה אורתודוקסית, מצאצאי החת"ם סופר. למשפחה היו שמונה ילדים והיא חיה בצמצום; אחד מדודיה של שרה היה בין חברי ביל"ו שעלו לארץ וממנו שמעה על הרעיון הציוני. ב־1900 עברה המשפחה לווינה, היכן ששרה השלימה את לימודי התיכון והצטרפה לתנועת הנוער בלאו וייס. לאחר תקופה באוניברסיטת וינה, הכירה את אליהו רפפורט ונישאה לו ב־1912. הזוג התגורר בגטינגן ובבזל, בעת שאליהו למד באוניברסיטה. הזוג הייתה מחברי החוג הספרותי של לו אנדריאס-סלומה ושרה נהגה להתכתב עם ארתור שטדלר וליאופולד קרקואר.
בזמן מלחמת העולם הראשונה שירת אליהו בצבא האוסטרי, בעוד שרה וילדיהם נותרו בווינה. לאחר שחררו של אליהו עקב פציעה ב־1916, הפך ביתם של הזוג למקום אירוח לצעירים ציונים מגליציה וחברי 'השומר הצעיר'. צעירים אלו העניקו לשרה את הכינוי 'ממינה' – אמא.[1]
באוקטובר 1921 עלתה שרה עם ילדיה לארץ והצטרפה לאליהו, שהיה בין חברי גדוד שומריה. המשפחה הייתה בין מקימי קיבוץ בית אלפא ושרה השתלבה שם בעבודה במטבח ובחינוך. במסגרת תפקידיה בקיבוץ עמדה בקשרים עם שכניו הערביים של הקיבוץ בבלד א-שייח' ויישובים אחרים. עם עזיבת אליהו את הקיבוץ ב־1930 נותרה בו שרה עד לפיצול הפנימי ('הטרנספר') ב־1940, אז עזבה עם קבוצת החברים שעברה לרמת יוחנן ושם חיה עד מותה ב־1980.
משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליהו רפפורט היה ממשפחה יהודית ליברלית, מה שעורר את התנגדות הורי הצדדים לשידוך. הוא היה לדמות בולטת בחוגים הציוניים בווינה ובארץ ישראל, ופרסם מגוון רחב של מאמרים, סיפורים ושירים. לזוג נולדו חמישה ילדים: בגטינגן נולדו אלעזר (1911) ואסתר (1913). בעת שהותם בווינה נולדו התאומים רפאל וראובן (1917); ראובן נפטר לפני יום הולדתו השני. בנם האחרון, גבריאל 'גברוש' נולד בבית אלפא ב־1924 ולימים היה אלוף-משנה בצה"ל.
כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרה כתבה כמה חיבורים בגרמנית, שלא ראו אור בחייה. אחד מהם הוא תסריט קצר בשם "Lot's Wife" (אשת לוט), שעוסק באישה בדואית המחפשת את בעלה, שנמצא בדמות של טייס יהודי מודרני המגלם את האידיאל הסוציאליסטי.[2]
השני, "Husseini und seine Frauen" (חוסייני ונשותיו), עוסק בחלוצה בשם דורה רוט מקיבוץ חירות (מכוון לעין חרוד) המתאהבת בבדואי בשם חוסייני, ומצטרפת אליו בחיפה לצד שלוש נשותיו. הספר עוסק בסוגיות כגון יחסי יהודים וערבים בארץ ישראל, כמו גם בשאלות של אהבה, משפחה ומעמד האישה בקיבוץ. בספר יש יסודות אוטוביוגרפיים ברורים, לצד ממד אוריינטליסטי המתבטא מהיקסמות היהודיה האירופית מן המזרח ומחייהם של ערביי הארץ.[3] בשנת 2020, לאחר גילוי כתב היד בארכיונה האישי, פרסמו ההיסטוריונים משה סלוחובסקי ואנדראס קראס (Kraß) את הספר תחת השם "Die Jüdin von Cherut".