שערוריית רמפרט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תחנת משטרת רמפרט חדשה (אנ')

שערוריית רמפרט הייתה חשיפת עובדות על שחיתות נרחבת במשטרת לוס אנג'לס ובייחוד במחלקה למאבק בכנופיות רחוב (CRASH) במחלק "רמפרט" של משטרת לוס אנג'לס בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20. למעלה מ-70 שוטרים, אנשי צוות או אישים הקשורים למחלקה, היו מעורבים בצורה כלשהי של התנהלות לא נכונה, מה שהפך אותה לאחד המקרים הבולטים ביותר של שחיתות משטרתית מתועדת בתולדות ארצות הברית. הרשימה הארוכה של העבירות כוללת צילומים סמויים בלתי מורשים, הכאות, השתלת עדויות כוזבות, גניבת שלל מסחר בסמים, שוד בנקים, עדות שקר והסתרת ראיות.[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת המוסד[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1973, כנופיות רחוב הפכו במהירות לבעיה בחטיבת הרחוב ה-77 של משטרת לוס אנג'לס (LAPD), הממוקמת באזור הדרום המרכזי של לוס אנג'לס, קליפורניה. סגן ניצב לו ספורר, מפקד הלשכה הדרומית, אחראי על פעולות חטיבת רחוב 77 ואחראי בסופו של דבר למפקד המשטרה אדוארד מ. דייוויס, יצר יחידה של קצינים במדים ומדור מודיעין בלבוש אזרחי. השניים שולבו כדי להיות מזוהים כ - "77th Street Division "TRASH, ראשי תיבות של "Total resources against street Hoodlums" עם הרעיון שמשטרת לוס אננג'לס לא רוצה לפאר כנופיות. אזרחים פעילי קהילה החלו במאמצים לבטל את יחידת ה-CRASH, תוך ציון השם עצמו פגע בתדמיתם של צעירים אלה שהצטרפו לכנופיות. ספורר הסכים לשינוי השם, כאשר ה-"T" ל-Total הופך ל-"C" ל-Community ו-TRASH הופך ל-CRASH. בנוסף למניעת פשיעה הקשורה לכנופיות, קציני CRASH היו צריכים לקבל מידע על כנופיה ספציפית שהוקצתה להם ולהעביר מידע זה בין המחוזות.

בשנות ה-80, האלימות של כנופיות החלה לעלות באופן דרמטי כתוצאה מהסחר בסמים, במיוחד מהחדרת קראק קוקאין.

הסקנדלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

18 במרץ 1997 - ירי של השוטר קווין גיינס עקב זעם בדרכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסביבות השעה 16:00. ב-18 במרץ 1997, השוטר הסמוי של LAPD, פרנק ליגה, ירה והרג בקצין תאונת דרכים בלבוש אזרחי, קווין גיינס, מתוך הגנה עצמית, בעקבות מקרה של זעם דרכים. לפי ליגה ועדים אחרים, גיינס משך את המיצובישי מונטרו הירוק שלו עד לביואיק של ליגה וסימן בידיו סמלי כנופיות (Gang Signs). לאחר מכן, גיינס עקב אחרי ליגה והניף אקדח 0.45 ACP. ליגה הוציא את האקדח שלו וקרא לגיבוי באמצעות רדיו נסתר שהופעל על ידי דוושת רגל, ואמר, "היי, יש לי בעיה. יש לי בחור שחור בג'יפ ירוק שמגיע לכאן! יש לו אקדח!" כשהוא עצר ברמזור, ליגה העיד מאוחר יותר כי שמע את גיינס צועק, "אני אפיל אותך". לייגה ירה באקדח ברטה 92 שלו בקוטר 9×19 מ"מ לתוך רכב השטח של גיינס פעמיים, אחד מהכדורים שננעצו בלבו. ליגה שידר שידור אחרון אחד: "רק יריתי בבחור הזה! אני צריך עזרה! בואו לכאן!" ליגה דיווח כי גיינס היה הראשון שלף אקדח וכי הוא הגיב מתוך הגנה עצמית.

בראיון ב-PBS' Frontline, הוא אמר, "בחווית האימונים שלי היה כתוב על כל הבחור הזה 'אני חבר בכנופיה'".

בחקירה שלאחר מכן גילתה משטרת לוס אנג'לס כי גיינס ככל הנראה היה מעורב בתקריות זעם דרכים דומות, ואיים על נהגים על ידי הנפת אקדחו. החקירה העלתה גם כי גיינס היה קשור הן לחברת התקליטים Death Row Records והן לבעלים והמנכ"ל השנוי במחלוקת שלה, שוג נייט.

לחוקרים נודע כי Death Row Records, שלכאורה קשורה לכנופיית הרחוב Bloods, שוכרת קציני LAPD מחוץ לתפקיד שישמשו כמאבטחים. לאחר שלוש חקירות פנימיות נפרדות, לייגה נוקה מכל האשמות שהופנו כלפיו. ה-LAPD הגיעו למסקנה שהירי של לייגה היה "במדיניות" ולא ממניעים גזעניים או לא ראויים. בתוך שלושה ימים מהאירוע שכרה משפחת גיינס את עורך הדין ג'וני קוקרן והגישה תביעת מוות שלא כדין נגד העיר לוס אנג'לס, קליפורניה, על סך 25 מיליון דולר. עיריית לוס אנג'לס וקוקרן הגיעו לפשרה על סך250,000 דולר. לייגה כעס שהעיר החליטה בעצמה, ומנעה ממנו את ההזדמנות לטהר את שמו במלואו. השופט שוטלר כתב מכתב למפקד LAPD, ברנרד סי. פארקס, וקבע: "אילו הנושא היה מוגש לי להכרעה, הייתי מוצא לטובת עיריית לוס אנג'לס".

6 בנובמבר 1997 - השוטר דייוויד מאק שודד בנק[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 בנובמבר 1997 נגנבו 722,000 דולר בשוד מזוין של סניף של בנק אוף אמריקה בלוס אנג'לס. לאחר חודש אחד של חקירה, עוזרת מנהלת הבנק, ארולין רומרו, הודתה בתפקידה בפשע ומכרה את בן הזוג שלה, קצין LAPD דייוויד מאק, בתור המוח מאחורי השוד. מאק נידון לארבע עשרה שנים ושלושה חודשי מאסר פדרלי. הוא מעולם לא חשף את מקום הימצאו של הכסף ובעודו בכלא, התרברב בפני אסירים אחרים שהוא יהפוך למיליונר עד שחרורו. הוא שוחרר מהכלא ב-14 במאי 2010.

26 בפברואר 1998 - מכות בתחנת רמפארט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 בפברואר 1998, קצין ה-CRASH בריאן יואיט הביא את איסמאל חימנז, חבר בכנופיית הרחוב ה-18, לתחנת המשטרה ברמפארט לחקירה. על פי עדותו המוקלטת של קצין CRASH רפאל פרז, יואיט "נדלק" מהכאת חשודים. במהלך החקירה, הוא הכה את חימנס האזוק בחזה ובבטן עד שהקיא דם.

לאחר שחרורו, חימנס הלך לחדר המיון וסיפר לרופאים שהוא הוכה על ידי יואיט ושותפו דניאל לוג'אן בזמן שהותו במעצר. לאחר חקירה, יואיט פוטר ממשטרת ה-LAPD. חימנז קיבל 231,000 דולר בהסדר אזרחי עם העיר לוס אנג'לס. יואיט ישב בכלא הפדרלי בגין הפצת סמים וקשירת קשר לביצוע רצח ומאז שוחרר.

מאי 1998 - הוקם כוח משימה חוקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-27 במרץ 1998, פקידי LAPD גילו ש - 8 פאונד (כ - 3.5 ק"ג) של קוקאין חסרים מחדר ראיות. תוך שבוע, הבלשים מיקדו את חקירתם בפרז. בדאגה ליחידת CRASH שבה היו קצינים שעבדו מחוץ לתפקיד עבור Death Row Records, שדדו בנקים וגנבו קוקאין, הקים מפכ"ל משטרת לוס אנג'לס פארקס כוח משימה חקירה פנימי במאי 1998.

כוח המשימה, שנקרא מאוחר יותר כוח המשימה לשחיתות ברמפרט, התמקד בהעמדה לדין של פרז. השלמת ביקורת בחדר הנכסים של LAPD חשפה עוד קילוגרם של קוקאין נעדר אשר הובא בעקבות מעצר קודם על ידי לייגה, השוטר שירה בגיינס שנה קודם לכן. החוקרים שיערו כי ייתכן שפרס גנב את הקוקאין שהובא על ידי ליגה כנקמה על הירי של גיינס.

25 באוגוסט 1998 - פרז נעצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרז, באותה תקופה ותיק בן תשע שנים ב-LAPD, נעצר ב-25 באוגוסט 1998, בגין נסיגה בלתי מורשית וגניבה של שישה פאונד של קוקאין מחדר הראיות. הקוקאין הוערך בשווי של 800,000 דולר ברחוב, או 120,000 דולר בסיטונאות. למרות שפרז חתם על שם מזויף בטפסים כשבדק את הסמים, החתימה שלו הייתה התאמה של "בול פגיעה". בזמן שנעצר, פרז שאל על פי הדיווחים, "האם זה על שוד הבנק?" מאוחר יותר הוא יכחיש כי היה לו ידיעה כלשהי על שוד הבנק של מאק ומעולם לא העיד נגד מאק. מאוחר יותר יגלו החוקרים אחד עשר מקרים נוספים של העברות קוקאין חשודות. פרז הודה בסופו של דבר שהזמין ראיות קוקאין מרכוש והחלפתן בביסקוויק (אבקת קמח לבנה להכנת עוגה). ב-8 בספטמבר 1999, לאחר משפט לא נכון, הסכים פרז לחתוך עסקה עם החוקרים. הוא הודה באשמה בגניבת הקוקאין בתמורה למתן מידע לתובעים על שני מקרי ירי "רעים" ושלושה קציני CRASH נוספים שעסקו בפעילות בלתי חוקית. על העסקה הזו, פרז קיבל עונש מאסר של חמש שנים וכן חסינות מפני העמדה לדין נוסף על התנהגות שאינה הולמת מלבד רצח.

במהלך תשעת החודשים הבאים, הוא נפגש עם חוקרים יותר מ-50 פעמים וסיפק יותר מ-4,000 עמודים בעדות מושבעת. מעדותו של פרז היו מעורבים כ-70 קצינים בהתנהגות בלתי הולמת, אך רק תריסר קצינים הושעו או נאלצו להתפטר.

אחריות דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקירת המקרה, המבוססת בעיקר על הצהרות Strike Team (אנ') המושחת של העובדים המוכרים מיחידת CRASH רפאל פרס (אנ'), פגעה בתחילה ביותר מ-70 עובדים. נגד שוטרים אלה נמצאו ראיות מספיקות לפתיחת 58 תיקים פליליים. עם זאת, רק 24 נמצאו אשמים בביצוע הפרות כלשהן, מתוכן 12 קיבלו הגבלות על חופש לתקופות שונות, 7 פרשו או פוטרו וחמישה תיקים נסגרו.[2] כתוצאה מחקירת עדויות מזויפות על ידי המשטרה, בוטלו 106 תיקים פליליים. השערורייה הובילה ליותר מ-140 תביעות אזרחיות נגד העיר לוס אנג'לס, קליפורניה שעלו לעיר כ-125 מיליון דולר.[3]

בגלל השערורייה, בין השאר, ראש העירייה, ג'יימס קנת' האן (אנ') לא מינה מחדש למפקד המשטרה את ברנרד פארק (אנ') בשנת 2002. הוא האמין שהשערוריה, בין היתר, החישה את התבוסה של האן במאבק נגד אנטוניו ויאראגוסה (אנ') על משרת ראש העיר הבחירות בשנת 2005.[4] טרם ידוע ההיקף המלא של השחיתות וכמה חקירות בנושא אונס, רצח ושוד בהשתתפות שוטרי המחלקה נותרו תלויות ועומדות.[5]

הפרשה במדיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרשה היוותה בסיס לעלילת הסדרה "המגן" והסרט "מהר יותר" בכיכובו של דוויין ג'ונסון והיווה גם את מרכז העלילה של הסרט "רמפרט" משנת 2011. בשנת 2018 הופק הסרט "עיר השקרים" על בסיס הספר משנת 2002, "LAbyrinth: A Detective Investigates the Murders of Tupac Shakur and Notorious B.I.G." העלילה מגוללת את קורותיהם של סוכנים מושחתים מיחידת CRASH. בנוסף, במשחק הווידאו הפופולרי: "Grand Theft Auto: San Andreas" הנבל הראשי של המשחק, השוטר פרנק טנפני מבוסס באופן חופשי על השוטר רפאל פרז שמעורב בפרשה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Editorial; D.A.'s Blind Spot". Daily News, (Los Angeles, CA). 21 במרץ 2000. נבדק ב-2014-11-14. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Rampart Scandal". Frontline. PBS. נבדק ב-2012-08-31.
  3. ^ "Rampart Scandal Timeline". PBS. נבדק ב-2012-08-31.
  4. ^ Dunphy, Jack (11 בפברואר 2005). "Taking Racial Politics to a New Low". National Review. ארכיון מ-2005-04-16. נבדק ב-2015-01-10. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ "Interviews: Detective Russell Poole". PBS. נבדק ב-2012-08-31.