שמעון וסרמן
שמעון זאב וסרמן (22 ביוני 1899, ורשה - 9 במרץ 1997, תל אביב) היה חבר ההגנה בחיפה. ממפקדי הארגון בתל אביב ובגליל העליון בשלהי שנות העשרים וחבר המפקדה הארצית של ההגנה כנציג החוגים הדתיים (הפועל המזרחי) בשנים 1948-1938.
תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמעון זאב וסרמן נולד בוורשה, פולין ב-22 ביוני (תאריך יוליאני) 1899 (תרנ"ט) ליעקב וחנה וסרמן. האב, יעקב יצחק, היה בן למשפחה מיוחסת מחסידי אלכסנדר והאם חנה, נינה למשה ליפשיץ, חותנם של הרבי חדושי הרי"מ והרבי מקוצק.
בנעוריו נשלח ללמוד בישיבת מיר. בשובו לוורשה המשיך לימודיו בקלויז ובמקביל החל ללמוד לימודים כלליים. בגיל 17 החל וסרמן ללמוד בגימנסיה יהודית ובתקופה זו התחיל את פעילותו הציבורית. בגיל 18 ארגן את צעירי מזרחי בורשה ובהמשך אף נבחר לתפקיד יו"ר צעירי המזרחי בורשה.
בשנת 1921 התקבל וסרמן לפוליטכניקום של ורשה אך ב-1925, בטרם השלים לימודיו, עלה וסרמן לארץ, כיוון שנענה לקול הקורא לצעירים יהודיים לעלות לארץ ישראל בעקבות נפילת יוסף טרומפלדור.
לאחר עלייתו ארצה, השלים וסרמן את לימודי ההנדסה הבנאית במחזור הראשון בטכניון שבחיפה. (היום נקרא המקצוע בשם הנדסה אזרחית) . בעת לימודיו היה פעיל באגודת הסטודנטים בטכניון ואף כיהן במשך תקופה כיו"ר האגודה.
אמו, אחיו ואחיותיו שנשארו בפולין, נספו בשואה. אחותו, לודקה רחל, נרצחה על ידי הנאצים ב-1939. אחיו, פנחס וסרמן, נרצח בגטו ורשה, ב-1942.
פעילותו בהגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וסרמן, שכינויו המחתרתי היה "אביתר" הצטרף להגנה ב-1925, כאשר היה סטודנט בטכניון והשתתף בקורס סיירים.
וסרמן היה קרוב מאוד לדוד בן-גוריון, ולמניה שוחט.
הוא שימש מפקד פלוגת הסטודנטים ותלמידי בית הספר הריאלי.
במאורעות 1929 פיקד על עמדות בעיר התחתית של חיפה והשתתף בלחימה. במסגרת לחימה זו נפצע ברגלו ובראשו.
בין השנים 1938 ל־1948 היה חבר המפקדה הארצית של ההגנה, כנציג הפועל המזרחי ושימש במפקדה הארצית במגוון תפקידים וביניהם:
- מזכיר המפקדה הארצית משנת 1938 עד 1939.
- אחראי על התבצרות היישובים ועל האפסנאות בין השנים 1938 ל־1940.
- גזבר בין השנים 1940 עד 1945.
שמעון זאב וסרמן, היה נוכח, בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל.
אחרי קום מדינת ישראל הצטרף וסרמן למשרד הביטחון בתפקיד מנהל מחלקת הביצורים וכנציגו האישי של שר הביטחון, דוד בן-גוריון, במחלקה לשירותים דתיים עד להקמתה של הרבנות הצבאית הראשית.
פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]
וסרמן השתתף כציר מטעם המזרחי בקונגרס הציוני הי"ב (1921) ובכל הקונגרסים הציוניים עד הקמת המדינה.
נבחר מטעם רשימת "תורה ועבודה (הפועל המזרחי)" לאספת הנבחרים הרביעית וכיהן כממלא מקום בוועד הלאומי.
היה פעיל במשך שנים בהסתדרות המהנדסים[1] ואף נבחר למזכ"ל הסתדרות המהנדסים, תפקיד בו כיהן בין השנים 1973 ל-1976.
שימש כחבר ועדת הביקורת וכסגן נשיא בית הכנסת הגדול בתל אביב במשך שנים.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היחידות הדתיות בהגנה ובפלמ"ח, מרדכי פרידמן, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, משרד החינוך התרבות והספורט, האגף לתרבות תורנית, 2005
- מאה שנות ציונות דתית, כרך ב', היבטים היסטוריים, פרופ' אבי שגיא ופרופ' דב שוורץ, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן. (הספר בקטלוג ULI)
- תורה ועבודה בחזון ובמעש, הוצאת הוועד הפועל של הסתדרות הפועל המזרחי בארץ ישראל, 1985
- זר לא יבין, ריבלין גרשון ועליזה, המרכז לתולדות כוח המגן ע"ש ישראל גלילי ומערכות. תל אביב, 1988
- ארכיוון ההגנה, עדות של שמעון וסרמן - סימול 20.00009
- ארכיוון ההגנה, עדות של שמעון וסרמן - סימול 20.00010
- ארכיוון ההגנה, עדות של שמעון וסרמן - סימול 20.00011
- ארכיוון ההגנה, עדות של נחמה בומזה - סימול 7.00011
- ארכיוון ההגנה, עדות של יעקב פת - סימול 175.00015
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ השר דיבר שלום, המהנדסים מלחמה, מעריב, 4 בפברואר 1962
