שמעון דה פריס

שמעון דה פריס
Simon de Vries
לידה	4 באוקטובר 1870; Neede, הולנד
פטירה	24 במרץ 1944 (בגיל 73); ברגן-בלזן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מדינה	ממלכת ארצות השפלה
השקפה דתית	יהדות

שמעון דה פריס (בהולנדית: Simon de Vries; ‏4 באוקטובר 1870, נדה (Neede), הולנד – 24 במרץ 1944, ברגן-בלזן) היה רב וסופר הולנדי. ספרו הידוע ביותר הוא "טקסים וסמלים יהודיים" (Joodse riten en symbolen).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה פריס היה בנו של מנואל דה פריס, אורג וסוחר בקר. בעיר נדה לא הייתה קהילה יהודית, ולכן למד בבית מדרש בבורקולו (Borculo) הסמוכה. בהמלצת מוריו, שהתרשמו מכישרונו, החל ללמוד לימודי רבנות אורתודוקסית בסמינר יהודי-הולנדי באמסטרדם.

בשנת 1892 קיבל הסמכה לדרשנות. בהסכמת רב אמסטרדם, יוסף צבי דינר, הורשה לקרוא לעצמו "רב", אם כי לא סיים לימודיו לרבנות. לאחר מכן החל ללמד עברית ויהדות בהארלם ולטפל במטופלים יהודים בבית החולים הפסיכיאטרי במרנברג (Meerenberg).

בין 1928 ל-1932 פרסם מאמרים רבים בכתב העת Opregte Haarlemsche Courant, שנועדו להסביר את היהדות ולקרב אותה ללא-יהודים. המאמרים פורסמו מאוחר יותר בספר שכותרתו Joodse riten en symbolen – טקסים וסמלים יהודיים – ותורגמו לגרמנית. היום נחשבים כתבים אלה כמורשתו החשובה ביותר.

דה פריס היה ציוני נלהב ואחד ממנהיגי תנועת "המזרחי", ובכתביו, בהם "מענה לציון – בעד ציונות מסורתית" (Maäneh le-Zion: Een betoog voor het zionisme van joods-traditioneel standpunt), יצא נגד מתנגדי הציונות. בשנת 1894 נישא ליהודית דה יונג (de Jong) ולהם נולדו שבעה בנים ושלוש בנות. נינו - בנה של נכדתו יהודית - הוא השופט העליון נעם סולברג.

עם כיבוש הולנד בידי גרמניה עבר לאמסטרדם. משם גורש בשנת 1943 למחנה הריכוז וסטרבורק. משם גורש לברגן-בלזן, שם נספה לאחר חודשים מעטים, בשנת 1944.^[1]

לאחר 1945 לא היו זמינות יצירותיו בהולנד במשך למעלה מעשרים שנה. רק ב-1968 פורסמה שוב יצירתו "טקסים וסמלים יהודיים" על ידי בית ההוצאה לאור ההולנדי De Arbeiderspers (אנ').

נינו הוא שופט בית המשפט העליון נעם סולברג.