שמואל דגני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמואל יהודה דגני פישלר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 20 במאי 1951
חיפה, ישראל
נהרג 9 באוקטובר 1973 (בגיל 22)
רמת הגולן
כינוי מולי
השתייכות צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות 19691973 (כ־4 שנים)
דרגה סגן סגן
תפקידים בשירות
מפקד מחלקת טנקים בגדוד 74
פעולות ומבצעים
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
עיטור העוז  עיטור העוז
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

שמואל (מולי) דגני פישלר (20 במאי 19519 באוקטובר 1973) היה קצין צה"ל שעוטר בעיטור העוז על פעולתו בקרב ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגני נולד ב-20 במאי 1951 בחיפה לאסתר ונתן דגני. את לימודיו היסודיים החל בבית-הספר "הבונים" בחיפה, המשיך בבית-הספר "בארי", בבית-הספר התיכון-עירוני ג' בנווה-שאנן וסיים את לימודיו התיכוניים בבית הספר הריאלי בחיפה. בנוסף, היה חבר בתנועת הנוער "המחנות העולים", אשר בה היה חניך ולאחר מכן מדריך.

בסוף ספטמבר 1969 התגייס דגני לצה"ל והוצב לנח"ל. הוא שירת במסלול נח"ל, במסגרתו יצא לשנת הדרכה (חל"ת) ברעננה, ולאחר מכן התנדב לשרת בחיל השריון, בו השתלם בקורסים למפקדי טנקים, לקצינים ולקציני שריון, והיה לקצין הנח"ל הראשון שצמח בשריון. הוא הצטרף לצבא הקבע בסוף ספטמבר 1972, והוצב כמפקד מחלקת טנקים בגדוד 74.

מלחמת יום הכיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגני היה מפקד מחלקה בפלוגה ו' בגדוד 74. דגני לחם בקרבות הבלימה הקשים בחזית הסורית במלחמת יום הכיפורים בצפון רמת הגולן. עם פרוץ הקרבות היה ממוקם עם מחלקתו במוצב 105, באזור הר ורדה. במהלך הקרב נפגע אולם המשיך להילחם, והצליח לבלום את התקדמות השריון הסורי. ב-9 באוקטובר 1973 בשעות הבוקר נשלח יחד עם טנק נוסף להילחם בחיילי חי"ר סורים שחדרו במהלך הלילה באזור רכס הבוסטר. שני הטנקים נפגעו מטילי נ"ט. דגני נהרג יחד עם שישה חיילים נוספים מפלוגתו.[1]

הוא הובא למנוחת-עולמים בבית העלמין הצבאי בחיפה. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן והוענק לו עיטור העוז.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיבוץ בית קשת הוציא חוברת זיכרון לזכרו של מולי דגני ובה דברי חברים על דמותו, על אמונותיו וערכיו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבירם ברקאי, על בלימה, עמ' 461-463.