שמואל גוטמן-לנדאו
שמואל גוטמן-לנדאו (ברוסית: Товий-Гутман Самуилович Ландо; 1877 או 1878 - 21 במאי 1942) היה ראש היודנראט בגטו קישינב. לנדאו נבחר לתפקיד על ידי הגנרל הרומני ניקולאה צ'יופרקה (Nicolae Ciupercă)(אנ'), שכבש ביחד עם הנאצים את קישינב ב-16 ביולי 1941.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמואל גוטמן-לנדאו, נולד בקישינב, מולדובה, וחייו שם מאז. לנדאו היה נשוי לאישה שהייתה רופאה בבית חולים קישינב ולזוג לא היה ילדים.
מלחמת העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-24 ביולי 1941 הוציא המושל הרומני של העיר צו (מספר 61) ובו מספר הוראות: הקמת גטו יהודי בעיר קישינב, ועל חובת יהודי העיר להתייצב בגטו. ההוראה הודפסה ופורסמה במקומות ציבוריים, וכן פורסמה הוראה המחייבת את היהודים לשאת טלאי צהוב.
כאחד-עשר אלף יהודים רוכזו במקום שֶׁכּוּנה פיאצה וקה (Piata Veche; "השוק הישן"), והושארו עומדים שם ללא מחסה וללא מזון ומים. לפי מקורות סובייטים רוכזו שם כ-25,000 יהודים, אם כי הסובייטים, כדרכם, לא נקבו בשם יהודים, אלא תיארו אותם "אזרחים סובייטים. רובם הניחו את רכושם מאחור, ורבים אף לא הצטיידו בבגדים. חיילים רומנים שדדו מהיהודים את דברי הערך שלהם בכניסה למקום הריכוז. למחרת, 25 ביולי 1941, ביזמה משותפת של הגרמנים והרומנים, הוכרז המקום גטו. רוב הבתים שהיו שם נחרבו בהפצצות ובעת נסיגת הסובייטים וכניסת הרומנים והגרמנים. הצפיפות בחורבות הדלות שנותרו שם הייתה גדולה והגיעה לעיתים לעשר נפשות בחדר, ולא היו בהן לא תנאים סניטריים ולא מים זורמים.[1]
בראש הוועד עמד עורך הדין שפירו, וחבר חשוב בו היה ד"ר גוטמן לנדאו. ככל הנראה על ידי תשלום שוחד שבועי הוציא הוועד מהמפקד הרומני של הגטו הבטחה שלא ימסור עוד יהודים לידי הגרמנים. עם זאת, ניסיונותיו של ועד הגטו לשכנע את השלטונות הרומניים של הגטו שלא להיענות לדרישות המיפקדה הגרמנית של העיר ולא למסור יהודים לידיה נחלו לא אחת כישלון. מפקד הגטו הקים ליהודים מחנות עבודה בפיקודם של רומנים – צעד שהרגיע את יהודי הגטו. בכל בוקר בשעה שש הוצאו לעבודת כפייה מאות מיהודי הגטו, ובהם זקנים וחולים. בעיני הרומנים היו היהודים קודם לַכֹּל מקור הכנסה.[1]
ב-1 באוגוסט 1941 הוקם הוועד בגטו קישינב, שמואל גוטמן-לנדאו נבחר להיות ראש היודנראט ולהוביל את הוועד היהודי. תפקיד זה ניתן לו על ידי הגנרל הרומני ניקולאה צ'יופרקה (Nicolae Ciupercă) עם עוד 10–20 חברי ועד בתפקידים שונים. עם הזמן המצב בגטו קישינב החמיר. זקנים וילדים מתו ברעב וממחלות, ולנדאו לא היה יכול לעזור להם. גוטמן-לנדאו נדרש לספק רשימת מועמדים לגירוש, המגורשים היו אמורים להישלח לסלקציה ולאחר מכן להשמדה במחנות הריכוז או למפעלים של הנאצים. מרוב לחץ שם שמואל קץ לחייו מכיוון שלא הסכים לספק לגרמנים ולרומנים את רשימת המועמדים לגירוש.[2][3] אשתו של לנדאו, שהייתה רופאה, הזריקה לשניהם סם-מוות. הוא נפטר מיד, אך היא התגברה ונשארה בחיים.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 יד ושם, האנציקלופדיה של הגטאות, המכון הבין-לאומי לחקר השואה, באתר יד ושם
- ^ דוד דורון (ספקטור), גטו קישינב-הפוגרום הסופי, הוצאת "קריית הספר" בע"מ, ירושלים תשל'ו בהמות האיגוד של יהודי בסרביה, תל אביב.: יד ושם, עמ' 100-113
- ^ Paul A. Shapiro, The Kishinev Ghetto, 1941–1942, The University of Alabama Press: יד ושם/ united states holocaust museum, 15 בספטמבר 2015, עמ' 20