שלח לחמך על פני המים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל-פְּנֵי הַמָּיִם, כִּי בְּרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ הוא ביטוי מקראי. משמעותו העיקרית היא: כדאי לאדם להתנהג בצורה אדיבה, כי בעתיד הוא יקבל גמול על כך. כיום משתמשים בו גם במובן שלילי: עשיית טובה לעובד ציבור, בציפייה שבעתיד ינצל את סמכותו להיטיב עם מיטיבו[1].

מקור ופרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הביטוי בפסוק במגילת קהלת, פרק י"א, פסוק א'.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישה אחת רואה בדברים הדרכה לנתינת צדקה:

  • בתרגום קהלת מפרש תן מלחמך לעניים שהולכים הספינה על פני המים, כי לאחר ימים רבים, בעולם הבא, תבוא על שכרך.
  • רש"י מפרש שכוונת הפסוק היא: פרנס מממונך נזקקים, גם כאלה שאתה סובר שלא תראה לעולם, ואף אם אתה חושב שזה כמו להשליך את לחמך לאיבוד על פני המים. בסופו של דבר תראה מכך ברכה[2].

גישה שנייה רואה בדברים המלצה להשקעה כלכלית:

  • רבי יוסף קרא מפרש שזו המלצה לזרוע את התבואה במקום שיש בו נביעת מים, כך שגם בשנת בצורת יצמחו לו תבואות.
  • רבי אברהם אבן עזרא מביא פירוש לפיו השלכת הלחם היא במקום דגים על מנת ללכוד אותם. והראב"ע עצמו דוחה פירוש זה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו למשל כאן
  2. ^ בדומה לכך מפרשים גם רשב"ם ורבי אברהם אבן עזרא