שלום יצחק לויטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלום יצחק לויטן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 13 ביולי 1878
אריוגלה, ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1941 (בגיל 62 בערך)
שילוטה, ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ?–1941 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרב שלום יצחק לויטן (נכתב גם: לוויטאן; י"ב תמוז ה'תרל"ח, 13 ביולי 1878אב ה'תש"א, קיץ 1941) היה רבן של וריאנה, מיישאד, אוסלו ושווקשנה. עורך "המגיד (מגד ירחים)", מחבר הספרים 'דברי שלום' ו'ילקוט הדרוש'. נספה בשואה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד באיירגולה שבליטא לרב דוד בן ציון ועטיל (בת חיים סופר מרוגולה שבליטא). בין השנים תר"ע-תרע"ה (1910–1915) כיהן כרבה של מיישאד, שאותה נאלץ לעזוב במהלך מלחמת העולם הראשונה. בהמשך התמנה כרב קהילת "עדת ישראל" באוסלו (אז נקראה כריסטיאנה). לימים התמנה כאב"ד אוסלו.

בשנת ה'תרצ"א התמנה לרבנות שווקשנה ושב לליטא. נספה בשואה בהיידקרוג (שילוטה) בקיץ ה'תש"א. מחידושיו נדפסו בכתבי העת התורניים 'שערי תורה' ו'דגל התורה'. כמו כן, הרב לויטן התעסק בהוצאה לאור של ספרים בנושאי יהדות, וכתב מאמרים בקבצים תורניים, ועוד.

רבנותו באוסלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תרפ"ז, פנו כמה מבני הקהילה היהודית באוסלו לרב קוק, וביקשו למנות רב נוסף לצד הרב לויטן. הרב קוק השיב להם שהרב לויטן ראוי לשמש ברבנות, והוסיף: "וכאשר אני יודע ששאלת הרבנות, כשהיא מתעוררת במצב של סכסוכים, ובפרט כשבא רב חדש במקום שיושב שם כבר רב מובהק, תמיד מתהוים חיכוכים והפרעות סדרים בענייני העדה, על כן בתור דרישת שלומה של העדה היקרה, הנני מבקש בזה מכבודם ומכל האנשים הנאמנים לשלום אחינו, לחזק את ידי הרב הגדול מר לעוויטאן נ"י ולקבלו עליהם לרב אב"ד לכל המפלגות השונות אשר בקהלתם".[1]

יחסו לציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב לויטן יצר קשר עם הרב קוק בנוגע לתמיכה בתנועה הציונית ועסק רבות בפעילות ציונית באזורו.[2]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דברי שלום - עיונים בהלכה ובאגדות חז"ל. בודפשט התרפ"ד.
  • ילקוט הדרוש, כתבו בשיתוף עם הרב אליעזר ליפא וייסבלום, התר"פ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אוצרות הראיה א, ראשון לציון תשס"ב, עמ' 460.
  2. ^ הרב אברהם וסרמן, 'קורא לדגל' עמוד 153.