שלום ולא להתראות (ספר מתח)
 | |
| עטיפת הספר בהוצאת מודן, 1985. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ריימונד צ'נדלר  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה | מתח, רומן |
| מקום התרחשות |
לוס אנג'לס |
| הוצאה | |
| הוצאה |
Hamish Hamilton |
| תאריך הוצאה | 1953 |
| מספר עמודים |
320 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת מודן |
| תאריך | 1985 |
| תרגום | עמשי לוין |
| מספר עמודים | 287 |
| פרסים | |
|
Edgar Allan Poe Award for Best Novel (1955) | |
| סדרה | |
| ספר קודם |
The Little Sister |
| הספר הבא |
פלייבק |
| קישורים חיצוניים | |
| הספרייה הלאומית | 001008168 |
  | |
שלום ולא להתראות (באנגלית: The Long Goodbye) הוא רומן של ריימונד צ'נדלר, שיצא בשנת 1953. גיבור הספר הוא גיבורו הקבוע של צ'נדלר, הבלש הפרטי פיליפ מרלו.
עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלילת הספר נפתחת כאשר מרלו מתבקש על ידי אחד מחבריו היחידים, טרי לנוקס, לסייע לו להימלט מלוס אנג'לס למקסיקו. לנוקס, שתיין מועד הסתכסך עם סינתיה, אשתו לשעבר, לה הוא נשוי בשנית. למרלו נהיר כי לנוקס נמלט כיוון שהוא משוכנע כי הוא חשוד בכך שפגע באשתו, אשר היא בתו של הרלן פוטר, מיליונר ואיל עיתונות ותקשורת. מרלו מסרב לתת ללנוקס לספר לו במה דברים אמורים, כדי שלא יאלץ לשקר בחקירה משטרתית. הוא מסיע את לנוקס לשדה התעופה הקרוב, שם ממריא לנוקס בטיסה למקסיקו. מששב מרלו לדירתו הוא נעצר בידי המשטרה בחשד שסייע למרלו להרוג את אשתו ולהימלט. מרלו מסרב למסור פרטים בחקירה ונכלא למשך שלושה ימים. כעבור שלושה ימים משוחרר מרלו לחופשי, היות שגופתו של לנוקס מתגלה במקסיקו ולצידה מכתב התאבדות, אשר כלל הודאה כתובה ובה מפרט לנוקס כי הרג את אשתו לבד ונמלט ללא סיוע. מרלו מסרב להניח למקרה, ולקבל את העובדה כי לנוקס רצח את אשתו. מרלו משוכנע כי לנוקס הופלל ברצח, נאלץ להימלט ולבסוף להתאבד. זמן קצר לאחר מכן נשכר מרלו על ידי איליין וייד למצוא את בעלה, הסופר רוג'ר וייד, אשר נעדר זה מספר ימים לאחר שאשפז את עצמו בגמילה מאלכוהול.
מרלו מצליח לאתר את וייד ולהשיבו לביתו. מרלו מתחבב על הסופר, המבקש ממנו לשוב ולבקרו. עד מהרה מתברר למרלו כי וייד אכול רגשות אשם בנוגע למותו של מן דהוא[1], ומרלו משתכנע כי היה לו קשר למותה של סינתיה לנוקס. הרלן פוטר, אביה של סינתיה לנוקס, מבהיר למרלו כי הוא דורש ממנו להפסיק את חקירתו בעניין רצח בתו. במקביל גנגסטר בשם מנדי מננדז איים על מרלו כי אם לא יניח לחקירתו אודות לנוקס הוא יפגע בו ואף יהרוג אותו. מננדז מספר למרלו כי לנוקס, אשר תחת השם הבדוי פול מרסטון שירת עמו בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה, וכי יחדיו התנדבו בשעתו לקומנדו הבריטי ומאוחר יותר לשירות האווירי המיוחד[2]. במהלך פשיטה בנורווגיה הציל לנוקס את חיי מננדז וחייל נוסף בשם סטאר, נפצע קשה ונפל בשבי הצבא הגרמני[3]. מרלו מסרב להניח לחקירה, ומוסיף לנסות ולברר מי הפליל את טרי לנוקס ברצח אשתו ומי הוא הרוצח האמיתי.
מרלו מתואר בספר כגבר קשוח, ציני, חד לשון ושנון, המתנגש לעיתים קרובות עם אנשי המשטרה המרובעים, פועל בסביבה העירונית המאוכלסת בלוס אנג'לס, ונע בין בתי פאר של לקוחות עשירים לבין הסמטאות האפלות בשולי הכרך. גובהו כמטר ושמונים והוא שוקל כשמונים וחמישה קילוגרם. הוא שותה ויסקי (בעיקר בורבון) וברנדי. אף כי הוא שותה כמויות גדולות של אלכוהול ואם זאת כמעט אף פעם אינו משתכר עד אובדן שליטה מלא או חלקי. למעשה האלכוהול לא מאט אותו כלל, רק מקהה את הכאב על מנת לאפשר לו להמשיך ללא לאות במרדף אחר פתרון התעלומה שלפניו. הוא לא בררן לגבי טיב המשקה שלו פרט לכך שיוגש בכוס אם כי גם את העיקרון הזה הוא מוכן לנטוש לעיתים עבור משקה הגון. מרלו הוא רווק כבן ארבעים ושתיים ובעברו שימש כבלש משטרה וכחוקר במשרד התובע המחוזי של לוס אנג'לס[4]. את שאר הפרטים על פיליפ מארלו משאיר צ'נדלר לפרשנותו של הקורא. לאורך הספר לא מצוין אירוע או מקרה בעברו של מארלו אשר הפכוהו למריר וציני מחד, ועם זאת לוחם בלתי מתפשר למען הצודק החלש והנדכא. עם זאת ישנם רמזים ופרטים על עברו לאורך הספרים. אחד הרמזים האלה, המגלה טפח מעברו של מארלו כחייל לשעבר, מתגלה בשיחתו של מארלו עם נוריס, רב המשרתים, בספר "השינה הגדולה"[5] ולאור הבקיאות הרבה שמגלה מרלו בנוגע ליחידות הצבא במלחמת העולם השנייה ניכר כי אף הוא לחם במלחמה. בספר נעזר מרלו בחברו הטוב, ברני אולס[6], החוקר הראשי של התובע המחוזי בעברו אשר הופיע גם בסיפור הקצר העד ובספר השינה הגדולה, והוא בלש בכיר במשרד השריף[7].
עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
"שלום ולא להתראות" עובד גם לסרט קולנוע משנת 1973 בשם "שלום לנצח" אותו ביים רוברט אלטמן. בסרט מככבים אליוט גולד, בתפקיד החוקר הפרטי פיליפ מרלו, וסטרלינג היידן בתפקיד הסופר רוג'ר וייד.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הספר "שלום ולא להתראות", באתר "סימניה"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ריימונד צ'נדלר, "שלום ולא להתראות", הוצאת מודן, שנת 1985, עמוד 152, "'הרגת פעם בן-אדם מארלו?'
- 'כן'.
- 'הרגשה מחורבנת, לא?'
- 'יש אנשים שאוהבים את זה'."
- ^ ריימונד צ'נדלר, "שלום ולא להתראות", הוצאת מודן, שנת 1985, עמוד 287.
- ^ ריימונד צ'נדלר, "שלום ולא להתראות", הוצאת מודן, שנת 1985, עמודים 60-61.
- ^ ריימונד צ'נדלר, "שלום ולא להתראות", הוצאת מודן, שנת 1985, עמוד 201.
- ^ ריימונד צ'נדלר, השינה הגדולה, הוצאת כתר, שנת 2005, פרק 31 עמוד 216, "'מה היה בבחור הזה, ריגן, שנגע כלכך לליבו?' רב המשרתים הישיר אלי מבט אף פניו נותרו חסרות הבעה באופן מוזר. 'נעורים, אדוני,' אמר 'ועיניים של חייל'."
- 'כמו שלך,' אמרתי. 'אם יורשה לי לומר, אדוני, דומות למדי לשלך'".
- ^ ריימונד צ'נדלר, "שלום ולא להתראות", הוצאת מודן, שנת 1985, עמוד 267.
- ^ ריימונד צ'נדלר, "שלום ולא להתראות", הוצאת מודן, שנת 1985, עמודים 197-198.