שיר ההודיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
"שיר ההודיה"
כותב ומלחין השיר מרדכי זעירא
כותב ומלחין השיר מרדכי זעירא
שיר
יצא לאור 1945
שפה עברית
אורך 2:30 דקות
כתיבה מרדכי זעירא
לחן מרדכי זעירא
שיר ההודיה

"לִוִּית אוֹתִי, אַרְצִי, בְּלֹבֶן שְׁקֵדִיָּה,
בְּזֹהַר חַמָּתֵךְ וּמֶרְחֲבֵי שְׂדוֹתַיִךְ,
וְשִׁיר נָתַתְּ בְּפִי, הוּא שִׁיר הַהוֹדָיָה,
לְהַשְׁמִיעוֹ הַרְחֵק, הַרְחֵק מִגְּבוּלוֹתַיִךְ.

וְהוּא שָׁמוּר בַּלֵּב, זֶה שִׁיר הָרְגָבִים,
וּבְרַחֲבֵי נֵכָר מוֹלֶדֶת יַעַטְפֶנּוּ,
וְרִבְבוֹת אַחַי, בָּנַיִךְ הַטּוֹבִים,
יַקְשִׁיבוּ לוֹ דּוּמָם וְיִרְגְּעוּ מִמֶּנּוּ.

וְעֵת נָשׁוּב, אַרְצִי, שְׂבֵעֵי גַּעְגּוּעִים,
צְמֵאִים לְחַמָּתֵךְ, לְשֶׁפַע טוֹבוֹתַיִךְ,
יֻחְזַר לָךְ אָז הַשִּׁיר מִלֵּב בָּנִים גֵּאִים,
וְטוֹב יִהְיֶה לִצְעֹד בְּרַחֲבֵי שְׂדוֹתַיִךְ."

זמרשת

"שיר ההודיה" הוא שיר שנכתב והולחן על ידי מרדכי זעירא ב-1945 בדרכו לשירות בבריגדה היהודית. זעירא קיבל את ההשראה לשיר מהשקדיות שראה בדרכו לכן השיר נחשב לאחד משירי ט"ו בשבט.

ההיסטוריה של השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1942 התנדב מרדכי זעירא לצבא הבריטי וב-1944 עם הקמת הבריגדה היהודית הצטרף אליה[1]. בפברואר 1945, לאחר חופשה בארץ עם משפחתו, נשלח זעירא, יחד עם חיילים נוספים, למחנה הבריגדה במצרים ב"בורג' אל ערב" והוצב בגדוד הראשון. את דרכו למצרים עשה זעירא על מסילת הרכבת שעברה ברצועת עזה, צפון סיני, קנטרה וקהיר. הנסיעה שהתקיימה באביב עברה בין מטעי שקדים פורחים שנתנו לזעירא את ההשראה לכתיבת מילות "שיר ההודיה" המבטא געגועים לארץ ישראל.

עם הגיעו לקהיר הלחין זעירא את המוזיקה לשיר ושלח את הדף עם מילות השיר והלחן לאשתו שרה שנשארה בארץ ישראל וחתם עליו "קהיר 19.2.1945"[2]. בתקופת שהותו עם הבריגדה במצרים ובאיטליה לימד זעירא את החיילים והפליטים שפגש את השיר.

בתקופת שירותו היה זעירא גם חלק מלהקת הבריגדה, מעין זה, שביצעה, בין השאר, את שיר ההודיה.

מבנה השיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר מורכב משלושה בתים:

  • הבית הראשון מתרכז בעזיבת ארץ ישראל האהובה
  • הבית השני מתרכז בשירות מחוץ לארץ ישראל
  • הבית השלישי מתרכז בחזרה לארץ ישראל

המוטיבים המרכזיים בשיר:

  • השיר כאמור פותח במוטיב פריחת השקדיה המלווה את המשורר במסעו הרחק מא"י: "לִוִּית אוֹתִי, אַרְצִי, בְּלֹבֶן שְׁקֵדִיָּה"
  • המשורר לוקח את השיר על המראות והזכרונות איתו להשמיעו בנכר: "לְהַשְׁמִיעוֹ הַרְחֵק, הַרְחֵק מִגְּבוּלוֹתַיִךְ"
  • המשורר מציין שקהל היעד לשיר הם בעצם אחיו, חיילי הבריגדה מא"י והפליטים: "וְרִבְבוֹת אַחַי, בָּנַיִךְ הַטּוֹבִים"
  • בסוף השיר מדבר המשורר על הגעגועים ומייחל לחזרתם של כולם לארץ ישראל: "וְעֵת נָשׁוּב, אַרְצִי, שְׂבֵעֵי גַּעְגּוּעִים"

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר בוצע על ידי מספר רב של אמנים וביניהם מיכל טל, רוחמה רז, יהורם גאון, חיים משה, לאה שבת, אריק סיני ועוד.

פרשת השיר "שוב לא נלך"[עריכת קוד מקור | עריכה]

במלחמת ששת הימים חיברו שמוליק רוזן ואפי נצר את השיר "שוב לא נלך"[3]. זעירא הצביע על כך שהלחן של השורה האחרונה של שיר זה דומה מאוד לשורה האחרונה בשיר ההודיה. לאחר מותו של זעירא ב-1968 תבעה משפחתו את אפי נצר על גנבה ספרותית וזכתה בחלק מהתמלוגים מהשיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הבריגדה נלחמה באיטליה במרץ-אפריל 1945 ולאחר סיום המלחמה עסקו חייליה במשימות שיטור וממשל, בטיפול בפליטים היהודים ובסיוע לארגון הבריחה להעביר יהודים לארץ ישראל
  2. ^ שיר ההודיה, באתר הספרייה הלאומית
  3. ^ השיר ידוע יותר בגלל השורה "ראי רחל ראי"