שייח אנטה דיופ

שייח אנטה דיופ
Cheikh Anta Diop
Seex Anta Jóob

צילום מצעירותו תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	29 בדצמבר 1923 Thieytou, סנגל
פטירה	7 בפברואר 1986 (בגיל 62) דקר, סנגל
מדינה	סנגל
מקום קבורה	Thieytou
השכלה	אוניברסיטת פריז-סורבון
תקופת הפעילות	מ-1949
מפלגה	האספה הדמוקרטית האפריקנית, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו

שייח אנטה דיופ (בצרפתית: Cheikh Anta Diop, בוולופית: Seex Anta Jóob;‏ 29 בדצמבר 1923 תיאייטו, חבל דיורבל - 7 בפברואר 1986 דקר) היה איש ציבור והוגה דעות סנגלי, היסטוריון, אנתרופולוג וסוציולוג, בלשן ופיזיקאי, סופר בשפה הוולופית, אידאולוג של האפרוצנטריזם. פעל לקידום פרויקט של מדינה פדרלית באפריקה השחורה. מקצועו הבסיסי היה כימיה גרעינית. אוניברסיטת דקר קיבלה במרץ 1987 את שמו. ספריו נכתבו בצרפתית, וחלקם תורגמו לאנגלית התזות שלו נשארות כיום שנויות במחלוקת ואינן זוכות בהסכמה רחבה בקהיליה המדעית, במיוחד השקפותיו בנוגע למצרים העתיקה ובנוגע למקור שפת הוולוף.

ביוגרפיה

ילדות וצעירות

אנטה דיופ נולד בשנת 1923 במשפחה אריסטוקרטית מוסלמית ממוצא לבו -וולופית, בתיאיטו, מחוז באמבה שבחבל דיורבל אז במושבה הצרפתית סנגל, באפריקה המערבית הצרפתית. התחנך בבית ספר אסלאמי מסורתי, בני משפחתו השתייכו ל"אחווה" מורידית, ענף של האסלאם הסופי, מיסודו של שייח אחמדו במבה. אחרי שסיים בסנגל מבחני בגרות לפי הקוריקולום הצרפתי, ב-1946 החל לימודי מתמטיקה בסורבון בפריז. אחר כך עבר ללמוד פילוסופיה בפקולטה לאמנויות של האוניברסיטה. ב-1948 סיים תואר ראשון בפילוסופיה ונרשם לפקולטה למדעים שם למד פיזיקה וכימיה גרעינית, בין השאר, אצל פרדריק ז'וליו-קירי. ב-1950 סיים שני תוארי מאסטר. בנוסף למד היסטוריה של אפריקה, אגיפטולוגיה, בלשנות, אנתרופולוגיה וכלכלה. ב-1949 נרשם ללימודי דוקטורט בנושא: "העתיד התרבותי של מחשבת אפריקה", תחת הדרכתו של גסטון בשלאר. ב-1951 נרשם עם תזת דוקטורט שנייה ששמה: "מי היו המצרים הטרום-דינסטיים?" אצל הפרופסור מרסל גריול (Griaule). ב-1954 השלים תזה זו אולם לא מצא חבר שופטים שיהיו מוכנים לבחון אותה. את הרעיונות שהציג בתזה זו דיופ פרסם מאוחר יותר בספר " Nations nègres et culture. ("אומות שחורות והתרבות"). אחרי תיקונים והשלמות הציע תזה אחרת תחת הכותרת " תחומי המטריארכיה והפטריארכיה בזמנים העתיקים". החל משנת 1956 הוא לימד פיזיקה וכימיה בשני בתי ספר תיכון בפריז. בהמשך עבר דיופ ללמד בקולז' דה פראנס. ב-1957 נרשם עם תזת דוקטורט חדשה שנקראה "מחקר השוואתי של השיטות הפוליטיות והחברתיות באירופה ובאפריקה, מהתקופה העתיקה ועד להיווצרות המדינות המודרניות". תזה זאת כבר לא הוקדשה למצרים העתיקה אלא לצורות הארגון של החברות האפריקאיות והאירופיות והתפתחותן. ב-1960 השלים עם תזה זו את הדוקטורט. דיופ תרגם בשנות לימודיו קטעים מתורת היחסות של איינשטיין לשפת אמו, וולוף.

המשך פעילותו בתחום האתנוגרפי והיסטוריים

בשנת 1951 סיים דיופ את עבודת התואר שלו באוניברסיטת פריז שבה תמך בהשערה לפיה המצרים הקדומים היו אפריקאים שחורים ותרבותם הייתה ציוויליזציה אפריקאית שחורה. השערתו נדחתה, מה שאילץ אותו לעמול למשך 9 שנים ברציפות כדי לתקן ולשפר אותה. בשנת 1960 סיים את עבודתו זו וזכה לתואר דוקטור.

פרוטוכרוניזם אפריקאי - היו המצרים העתיקים אפריקאים שחורים?

בשנת 1955 פרסם דיופ את התיאריות שלו תחת הכותרת Nations nègres et culture (אומות שחורות ותרבות) השקפותיו בתחום הפכו אותו לאחד ההיסטוריונים הכי שנויים במחלוקת של תקופתו. בשובו לסנגל התמנה למרצה באוניברסיטת דקר. בשנת 1981 התמנה לפרופסור. החל משנת 1966 הוא הקים מעבדה אפריקאית ראשונה לתיארוך מאובנים ארכאולוגיים בעזרת רדיו-פחם 7 ,בשיתוף פעולה עם הנציבות הצרפתית לאנרגיה גרעינית בז'יף-סיר-איווט. הוא ערך מבחני מלנין על מומיות מצריות על מנת לתקף את דיווחיהם של מחברים יוונים עתיקים, למשל הרודוטוס וסטראבון, על עורם השחור של המצרים הקדומים.

התווים הנגרואידים הטיפוסיים של הפרעונים נערמר מהשושלת הראשונה, האב הקדמון של הפרעונים לדורותיהם, ג'וסר מהשושלת השלישית (שבזמנו כל היסודות הטכנולוגיים של הציוויליזיציה המצרית היו כבר קיימים),חאופס, הבונה עצמו של הפירמידה הגדולה (מסוג קמרוני)... מראים שכל מעמדות החברה המצרית היו מגזע שחור

בשנות ה-1970 השתתף דיופ בוועד המדעי הבינלאומי שערך במסגרת אונסק"ו את "ההיסטוריה הכללית של אפריקה", מיזם שאפתני שהביא לפרסומם של שמונה כרכים. ב-1974 לקח חלק בכנס בינלאומי בקהיר שבו עימת את שיטותיו ונתוני מחקריו עם ממצאיהם של מומחים אחרים. בעקבות כנס זה ערך דיופ פרק על "מוצאם של המצרים הקדומים" ומומחה מצרי, פרופ' גמל מוכתר כתב פרק על "מצרים הפרעונית" .דעותיהם של דיופ ושל הבלשן תאופיל אובנגה לגבי מוצאם ה"שחור" של בני מצרים העתיקה עוררו התנגדותם של חוקרים כמו ז'אן ורקטה ואחרים .

שנה אחרי מותו של דיופ, ב-1987 מרטין ברנל, פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת קורנל פרסם את הכרך הראשון מתוך שלושה של ספרו "אתונה השחורה:השורשים האפרו-אסייתיים של הציוויליזציה הקלאסית" שבה הדגיש את השורשים האפרו-אסייתיים של הציוויליזציה המערבית, בזכות ההתיישבות המצרית והפיניקית. בחזית אחת עם דיופ ועם אדוארד סעיד הוקיע ברנאל את ה"ניכוס" על ידי המערב של תרבות המזרח הקרוב הקדום על מנת לשרת את מיזמו" חוקרים בתחום ביקרו את גישתו של דיופ שהדגישה לדעתם עובדות מסוימות כדי לתמוך בהשקפה שלעיתים קרובות הייתה רדיקלית, מבלי לעיין במכלול העובדות

ב-1996 בספרו "האפריקה של שייח אנטה דיופ:היסטוריה ואידיאולוגיה", ניתח פרנסואה-קסבייה פובל, ראש הקתדרה ללימודים אפריקאיים בקולז' דה פראנס לראשונה, את שיטתו והגותו של אנטה דיופ. לדבריו, עבור דיופ, קביעת האמת לא נזקקת לגיוס העובדות. האמת יווצאת לאור מחשיבה לוגית פשוטה. ... העובדות הן נספחים. הם מאפשרות במקרה הטוב תיקוף". במאי 1996 התכנס בברצלונה קולוקוויום בהשתתפות חסידי "אסכולת דקר" ו נציגי האקדמיה מהמערב (שכונו על ידי יריביהם "אקדמיסטים מערביים"). האגיפטולוג הקטלאני ז'וסף סרווליו אוטורי סיכם את המחלוקת ,ככזאות בין מצד אחד, החוקרים הדוגלים בגישה המערבית המבוססת על השיטה המדעית והפילוסופית, שאינם מיחסים משקל ליסודות שהופקו מגישות פחות אורתודוקסיות, מצד קבוצות זרות, המשולבות מעט בעולם השיח שלהם ומצד שני משכילים אפריקאים המעוניינים למצוא קטגוריות תרבותיות עצמיות כדי להסביר את העבר, את ההווה ואת אפיוני חברתם, ושההאשמות בגזענות שהעלו אינן תורמות לדו שיח.

ממצאים במחקרים בפלאוגנטיקה בשנות ה-2010 לפעמים סתרו לפעמים תאמו את מסקנותיו של דיופ. ב-2017 מדענים מהמכון מקס פלנק בגרמניה פרסמו במגזין Nature מחקרעל 151 מומיות מהממלכה החדשה ועד לתקופה הרומאית במצרים. ממצאיהם תמכו יותר בקרבה של המצרים העתיקים לעמי המזרח הקדום האסייתי מאשר המצרים העכשוויים שקיבלו בתקופות פוסט-רומיות תרומות אוכלוסין מדרום לסהרה. לפי ממצאיהם היסוד התת-סהרי נראה פחות חשוב מזה שחשב דיופ. להיפך, ב-2018 גנטיקאים בריטים גילו של האדם מצ'דאר כמו בני אדם אחרים מהתקופה המזוליתית היו בעלי עור שחור, שיער מקורזל ועיניים כחולות. ניתוחי נתונים אחרים ביססו את ההשערה שתושבי אירופה בשנים 40000-6000 לפנה"ס היו בעלי עור ושיער כהה, מה שהיה תומך במידה מסוימת ברעיונות כמו של דיופ

פעילותו הפוליטית

"דיופ קם לתחייה" - יצירה מאת אדה אולופקו, שהוצג לראשונה ב-2014 בוועידה האפריקאית לעסקים בבית הספר הרווארד לעסקים

החל משנת 1947 התגייס שייח אנטה דיופ במאבק לעצמאות הארצות האפריקאיות ובעד הקמת מדינה אפריקאית פדרלית. בין היתר תמך דיופ במאבק לעצמאות של סנגל. בשנים 1950–1953 הוא כיהן כמזכיר כללי של איגוד הסטודנטים במסגרת התלכדות הדמוקרטית האפריקאית RDA ותקף את רעיון "האיחוד הצרפתי" שלדבריו לא שירת את האינטרסים של הילידים האפריקאים. דיופ השתתף בכנסים של הסופרים והאמנים השחורים וב-1960 פרסם את מצעו הפוליטי: "היסודות הכלכליים והתרבותיים של מדינה פדרלית באפריקה השחורה". במקביל הקים דיופ ב סנגל שלוש מפלגות זו אחר זו : "גוש ההמונים הסנגליים" (1961), "החזית הלאומית הסנגלית" (1963) ו"ההתלכדות הלאומית הדמוקרטית" (RND) (1976) . השתיים הראשונות הוצאו מחוץ לחוק על ידי הנשיא הראשון לאופולד סדאר סנגור. ה-RND ייסדה ביטאון בשם "סיגי" (Siggi) שמובן שמו בשפת הוולוף היה "להרים את הראש", מאוחר יותר שונה שמו ל"טקסאו" ("לזקוף את הקומה"). המפלגה קידמה את תנועת האיגודים המקצועיים של האיכרים המקומיים ("סנדיקט החקלאים ומגדלי בעלי החיים" של סנגל ), שלחה סטודנטים להתנדבות בכפרים וקנתה בהדרגה זכתה בפופולריות בדעת הקהל. נאומי דיופ ריתקו את דעת הקהל והיוו אתגר לקו המדיני של הנשיא סנגור. ב-1981 הכיר המשטר רשמית במפלגתו של דיופ. אחרי הבחירות לפרלמנט ולנשיאות בשנת 1983 האשים דיופ את השלטון בזיוף תוצאות הבחירות והחליט שלא לשבת באספה הלאומית.

אנטה דיופ נפטר בדקר תוך שנתו, בפברואר 1986. יחד עם תאופיל אובנגה ואסאנטה קטה מולפה הוא נחשב לאחד מאבות הזרם ה"אפרוצונטרי" בהגות האפריקאית.

פרסים ואותות הוקרה

• 1966 - יחד עם ויליאם דו בויז זכה למחוות כבוד בפסטיבל השחור העולמי הראשון לאמנות ולתרבות שהתקיים בדקר. הוגדר כ, מחבר האפריקאי בעל ההשפעה הגדולה ביותר במאה ה-20"

הנצחה

• מרץ 1987 - אוניברסיטת דקר נקראה על שמו
• 1996 -התנהל בדקר כנס לזכרו תחת הכותרת "התחייה האפריקאית לקראת האלף שלישי"
• 2008 8 בפברואר - שר התרבות של סנגל, מאם ביראם דיוף חנך מאוזלאום לזכרו של שייח אנטה דיופ בכפרו תיאטו. דיופ קבור במאוזולאום.
• 2016 - ויליאם מבאי אוסמן ביים סרט תיעודי לטלוויזיה המוקדש לדמותו של דיופ - "Kemtiyu, Séex Anta"

מבחר ספריו

• 1955 - Nations nègres et culture : de l’Antiquité nègre égyptienne aux problèmes culturels de l’Afrique noire d’aujourd’hui.

(האומות השחורות והתרבות:מההיסטוריה העתיקה המצרית ועד לסוגיות התרבותיות של אפריקה השחורה בימינו" פריז,

• 1959 - L`Unité culturelle de L`Afrique Noire (האחדות התרבותית של אפריקה השחורה) פריז
• L' Afrique noire pré-coloniale. Étude comparée des systèmes politiques et sociaux de l’Europe et de l’Afrique 1960

( אפריקה הטרום-קולוניאלית. מחקר השוואתי של השיטות הפוליטיות והחברתיות של אירופה ושל אפריקה) פריז

• 1960 - Les Fondements culturels, techniques et industriels d’un futur État fédéral d’Afrique (היסודות התרבותיים, הטכניים והתעשייתיים של מדינה פדרלית עתידית של אפריקה): בהמדורה מחודשת - בשנת 2000
• 1978 - The cultural unity of Black Africa. (האחדות התרבותית של אפריקה השחורה) שיקגו
• 1967 - Antériorité des civilisations nègres : mythe ou vérité historique ? (הראשוניות של הציוויליזציות השחורות:מיתוס או אמת היסטורית?) פריז

1974 - The african origin of civilization: myth or reality? (המקור האפריקאי של הציוויליזציה:מיתוס או מציאות?) ניו יורק

• 1977 - Parenté génétique de l'égyptien pharaonique et des langues négro-africaines (קרבה גנטית בין המצרית הפרעונית לשפות של אפריקה השחורה), דקר - אביג'אן
• 1981 -Civilisation ou barbarie: anthropologie sans complaisance (ציוויליזציה או ברבריות:אנתרופולוגיה ללא פשרות) פריז

Civilization or barbarism: an authentic antropology )(ציוויליזציה או ברבריות: אנתרופולוגיה אותנטית) שיקגו

• 1988 (אחרית מותו) Nouvelles recherches sur l'égyptien ancien et les langues africaines modernes ,(מחקרים חדשים על המצרית העתיקה והשפות האפריקאיות המודרניות)
• .

לקריאה נוספת

• Revue canadienne des études africaines, vol. 23, no 1, 1989, Hommage à Cheikh Anta Diop, 1923-1986 : un bilan critique de l'œuvre de Cheikh Anta Diop " Nations nègres et culture"

(הוקרה לאנטה דיופ 1986-1923:מאזן בקורתי של עבודתו של שייח אנטה דיופ)

• Daniel F. McCall Antériorité des civilisations nègres : mythe ou vérité historique ? African Historical Studies, 1-1, 1968, p. 134-135

(ראשונות הציוויליזציות השחורות:מיתוס או אמת היסטורית?)

• P.F. De Moraes Farias, Afrocentrism: Between Crosscultural Grand Narrative and Cultural Relativism, The Journal of African History, 44-2, 2003, p. 327-340, esp p. 337.

(האפרוצנטריזם:בין הנרטיב הגדול החוצה תרבויות והרלטיביזם התרבותי)

• François-Xavier Fauvel - L'Afrique de Cheikh Anta Diop:histoire et idéologie Karthala, Paris 1996
• Bernard Nantet - Article « Cheikh Anta Diop » Dictionnaire de l'Afrique, Larousse, Paris, 2006

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שייח אנטה דיופ בוויקישיתוף

• שייח אנטה דיופ, ברשת החברתית Goodreads
• שייח אנטה דיופ - האדם שהחזיר את הפרעונים לאפריקה במגזין "Jeune Afrique" ‏ Laurent de Saint Perier‏ 7 בפברואר 2023