שיחה:פרננדו סור

כחלק מהלימודים שלי תירגמתי במהירות את הערך מאנגלית לעברית. אין לי ידע רב במונחים מוסיקליים, ואני מניח שיש פה דיי הרבה טעויות. בכל זאת, אולי זה יעזור לשכתוב הערך:

פרננדו סור (14 בפברואר 1778 – 10 ביולי 1839) היה גיטריסט ומלחין ספרדי. היה ידוע בשל יצירותיו לגיטרה, כמו גם בשל המוסיקה שחיבר לאופרה ובאלט, ביניהן Cendrilion המפורסמת. עבודותיו לגיטרה נעות מיצירות מורכבות כ"ואריאציות על תמה של מוצארט" ליצירות למתחילים. סור השתתף בקונצרטים בכל רחבי אירופה: אנגליה, פאריס, ברלין וווארשה. בתחילת המאה ה-18 הגיטרה לא הייתה מוכרת במיוחד מחוץ לאנגליה. סור יצר לעצמו שוק חדש. בני זמנו של סור החשיבו אותו לגיטריסט הטוב בעולם. יצירותיו לגיטרה הודפסו והופצו פעמים רבות מאז מותו.

ביוגרפיה

סור נולד בברצלונה למשפחה אמידה, נצר לשושלת ארוכה של אנשי צבא, אותה הוא התכוון להמשיך. תוכניות אלו השתנו כשאביו הכיר אותו לאופרה האיטלקית. הוא התאהב במוסיקה ונטש את שאיפותיו לקריירה צבאית. יחד עם אופרה, אביו של סור הכיר אותו גם לגיטרה, שבאותו זמן לא הייתה כלי בעל מעמד, ונוגנה רק בפונדקים. בגיל צעיר, הוריו של סור חששו לתת לכשרונותיו המוסיקאליים של סור תשומת לב, מחשש שדעתו תוסח מלימודי הלטינית. לפיכך, מגיל צעיר (לא יותר מ-11 שנים) סור החל לכתוב שירים בלטינית כדי להרשים את הוריו. הוא אפילו המציא שיטה משלו לייצוג המוסיקה, טרם הכרתו לסימונים המקובלים.

בהגיעו לגיל 12, המנהיג של הקתדראלה בברצלונה שם לב אליו, ולקח אותו תחת כנפיו. אך זמן קצר אחרי שנרשם מת אביו של סור, והותיר את אימו ללא משאבים לממן את המשך הלימודים. אב המנזר של Montserrat, גוז'ף ארננדו שמע על כישוריו של סור, ומימן את לימודיו ב"אסקלוניה" (לימודי מקהלה), במנזר המפורסם שבעיר. סור מביע בכתביו, בעיקר בעשרת השנים האחרונות לחייו, את חיבתו למקום ואת זיכרונותיו הנוסטלגיים מהמקום. למרבה הצער, אימו שמה לב שהוא מתרחק מהדרך הצבאית שנקבעה לו, ועקב עצה של חברים הוציא אותו מהמנזר והעבירה אותו לבית ספר צבאי לארבעה שנים. הדבר לא התברר כאסון, לאור הזמן הרב שהוא מצא בצבא להלחין ולנגן.

ב-1808, כשנפוליאון בונפרטה פלש לספרד, הוא החל להלחין מוסיקה לאומנית לגיטרה, שלוותה בדרך כלל במילים תואמות. סור היה אף חלק מלהקה צבאית שנדדה וניגנה שירי מחאה ברחובות. בקורדובה הוא הועלה לדרגת קפטן, ולחם בקרבות רבים כנגד צרפת. עם תבוסתה של ספרד במלחמה, סור הסכים למשרה אדמיניסטרטיבית בצבא הכובש. הוא תויג כבוגד, יחד עם ספרדים אחרים שנטשו את הגנת ספרד לטובת רעיונות המהפכה. לאחר שהצרפתים גורשו מספרד ב-1813 סור ו"בוגדים" אחרים עזבו את צרפת מחשש לנקמה. הוא עבר לפאריס ולא חזר שוב למולדתו.

פאריס לונדון ומוסקווה

לאחר שנטש סופית את האידיאל המשפחתי למשרה צבאית או ממשלתית, סור השקיע עצמו ברצינות בניסיון ליצור קריירה מוסיקאלית בצרפת. הא נודע קודם כל כגיטריסט וירטואוז ומלחין מחונן לכלי. אך הוא נדחה כאשר ניסה להלחין לאופרה. Op.7 הייתה יצירה גדולה ומוזרה, שנכתבה בשלושה מפתחות, ואף גיטריסט באותה תקופה לא ידע לנגנה. מאחר וצרפת לא תמכה במוסיקה שלו, סור החליט לנדוד.

ב-1815 הוא עבר לאנגליה, בניסיון לקריירה מוסיקאלית מוצלחת יותר. פעם נוספת, הוא זכה להכרה רבה כגיטריסט, ואף, נתן שיעורי גיטרה וקול. מאחר והבלט בלונדון היה פופולארי יותר מהגיטרה, סור החליט לנסות ידו בז'אנר המוסיקאלי החדש. הוא זכה להצלחה רבה, במיוחד עם הבלט Cendrillon, המצליחה שביצירותיו בימי חייו.

אף שב-1823 הוא זכה לפרסום רב בלונדון, הוא החל לנדוד שוב, הפעם עם הבלרינה Fèlicitè Hullen – שהובילה אותו למוסקווה מתוך רדיפה אחר התואר פרימה בלרינה. לא ידוע הרבה על הזמן שהוא שהה ברוסיה, על אף שסופרו מעשיות רבות על שהותו שם. לאחר שלוש שנים, הוא הסתובב באירופה, מנגן בקונצרטים ובחוגים מוסיקאליים שונים.

ב-1827, בשל גילו המתקדם, הוא פרש לפאריס מתוך כוונה להעביר שם את שארית חייו. במהלך הפרישה הוא כתב את מרבית יצירותיו לגיטרה. הוא התאים את עצמו לדרישות הציבור, שרצה יצירות נעימות ופשוטות לניגון, שלא דרשו יכולת טכנית מיוחדת. במהלך עשר השנים האלו הוא גילה מרירות מסוימת לקריירה שבנה עם הכלי. Op 43 לדוגמא, קרויה "המטרדים שלי", ושש יצירות לבלט מוקדשות ל"כל הרוצה בהן". הערות אלו ואחרות לא סייעו למכירותיו. ההקדמה ל-op 45 מדגישה את הסרקאזם אף יותר: "בוא נבדוק אם זה הכול. שש יצירות פשוטות בשלבים שמטרתם להוביל אל שלבים קשים יותר. הולחנו והוקדשו לאדם עם הסבלנות המינימאלית, בידי פרננדו סור. Opus 45."

יצירתו האחרונה היא מיסה שהוקדשה לזכר בתו, שנפטרה ב-1837. מותה שלח את סור החולה אל תוך דיכאון כבד, והוא נפטר ב-1839, מסרטן לשון וצוואר.

ציטוטים

François-Joseph Fétis קרא לו "בטהובן של הגיטרה", על אף שהעיר שחסר לו סגנון. William S. Newman:

"ערכן האומנותי של הסונאטות של סור לגיטרה הוא גדול. הרעיונות הבוקעים מהכלי, אך עומדים יפה בנפרד ממנו, הם יצירתיים וייחודיים. ההרמוניה בנויה בכישרון רב, והיא מגוונת, עם שינויים בולטים בכיוון הגיטרה, ומודולציות עשירות בהתפתחות. הטקסטורה היא כמובן גם בעלת עניין, עם מלודיה שמשתנה מגבוהה לנמוכה, לאמצעית, כאשר מתווספים לה קונטרפונקטים. בין הצורות המוארכות, תנועת האלגרו מראה גמישות רבה ביישום של צורת הסונטה, במיוחד במספר הרעיונות המוכרים וחוזרים. הסגנון מזכיר את זה של פרנץ יוזף היידן ושל מוצארט, במיוחד בתחילתה של Op.22, לה יש את החינניות והתחביר של הסימפוניה הקלאסית, והתנועות השלישית והרביעית, מזכירות יפה מינואט ורונדו של היידן."

מתוך "פרננדו סור – מלחין גדול לגיטרה?":

""איך יש לבצע את המוסיקה של סור? אני מאמין שהתשובה היא שיש לבצע אותה עם יותר חופש, ביטוי, ולהט משבוצע בעבר. לסור, בשיטתו שהציג ב-1830, היה הרבה מה לומר על השימוש בגווני הכיוון של הגיטרה, ואף דן איך יש לחקות את כלי התזמורת השונים. השימוש בגוונים הוא דבר מאוד נדיר בקרב נגני הגיטרה המודרניים. למרבה האירוניה, סור אומר מעט מאוד על אספקטים שונים של הבעה, אבל שיטות אחרות לנגינה בגיטרה מאותה תקופה ממליצות על שימוש רב בפורטמנטו וארפג'ו של המיתרים, ועל כלים אחרים להבעה, שכיום נחשבים למיושנים ולא אופנתיים אף בפרשנות של יצירות הגיטרה מאותה התקופה! (אני תמיד נדהם מהכמות הנכבדת של נגני גיטרה ומוסיקולוגים מודרניים (...) שלא מבחינים שאת היצירות מתקופתו של סור יש לנגן תוך הדגשה של הדינמיקה, הגוונים, פורטמנטו, ארפג'ו (...). אותם גיטריסטים מודרניים, עם תמיכה קבוצתית של מוסיקולוגים כביכול מובחרים יבצעו לעיתים קרובות את המוסיקה, לעיתים על כלים מהתקופה, ללא שימוש כלל בכלים שהוזכרו לעיל".

יצירותיו

אחד מחיבוריות הפופולאריים ביותר הוא " ואריאציות על תמה של מוצארט", Op.9, שמבוססת על מלודיה מתוך " "Das klinget so herrlich, das klinget so schön!"" מתוך "חליל הקסם" שהלחין מוצארט ב-1791. חיבור פופולארי נוסף של סור הוא הוא Méthode pour la Guitare, שנכתב ב-1830, ותורגם מאז לשלל שפות. סור היה כותב שופע של חומרי הדרכה, ובתור מלחין פופולארי, היה לו ביקוש רב להלחין חומרים נגישים לנגנים מתחילים. דרישה זו הובילה אותו לכתוב מאגר גדול של חומרי הדרכה, שמצטיין לא רק בערכו לתלמידים, אלא גם בערכו המוסיקאלי. חלק נרחב מיצירה זו מקוטלג למספר opus, שמספרם העולה מציין את הקושי לנגנם: opus 60 (25 שיעורים), opus 44 (24 שיעורים), opus 35 (24 תרגילים), opus 31 (24 שיעורים), opus 6 (12 תרגולים), opus 29 (12 תרגולים).