שיחה:פלזמה (דם)
הוספת נושאתוספת של אנונימי הזקוקה לעריכה[עריכת קוד מקור]
הטקסט הבא נוסף לערך על ידי אנונימי. הינכם מוזמנים להוסיף אותו לערך, בצורה המקובלת בויקיפדיה:
הפלסמה הנוזל של רקמת הדם הנקרא פלזמה. 90 אחוזים מהפלסמה הם מים, ואילו 10% הם חלבונים, מינרלים, תוצרי מזון, הורמונים ועוד. ריכוז המים בפלסמה נשאר כמעט ללא שינוי בכדי לשמור על סביבה קבועה (מבחינת ריכוז מומסים) לתאים הצפים בפלסמה. בתוך הפלסמה נמצאים שלושה סוגי תאים: תאי דם לבנים, תאי דם אדומים, ולוחיות דם. סוגי התאים השונים נבדלים ביניהם כמעט בגודל, בצורה, בהרכב ובתפקודים. הפלסמה חיונית ליציבות הסביבה הפנימית הפלסמה היא גורם מרכזי בשמירה על ההומיאוסטאזיס, כלומר על יציבות הסביבה הפנימית של הגוף. הרכב המומסים בפלסמה שומר על האיזון בגוף בין הדם, הנוזל הבין- תאי, והרכב תוך התאים. הפלסמה משתתפת בוויסות חום הגוף. היא מובילה גם הורמונים, ובכך מתווכת בין חלקי הגוף השונים.
הרכב הפלסמה
החומרים ריכוז הפלסמה באחוזים מהנפח הכולל
מינרלים סה"כ 0.9%
נתרן , אשלגן, סידן, מגנזיום, נחושת
כלוריד , יוני חומצה פחמתית HCO3-
יוני חומצה זרחתית ואחרים בכמויות זעירות.
חלבונים סה"כ 9%-7%
אלבומינים 5%-4%
גלובולינים 3%-2%
פיברינוגן 0.4%-0.2%
אינזימים שונים ריכוזים זעירים , פחות ממאית אחוז.
תוצרי עיכול מזון
גלוקוז 0.1%
חומצות אמינו ריכוזים משתנים לפי זמני הארוחות
וקצב חילוף החומרים בתאים.
שומנים
תרכובות חנקתיות ( תוצרי חילוף חומרים)
שתנן 0.03%
חומצות שתן קריאטינין ריכוזים נמוכים ממאית אחוז.
הורמונים ריכוזים זעירים ומשתנים , לפי פעילות הבלוטות.
מינרלים:למינרלים בדם קיימת חשיבות רבה. המינרלים כדוגמת: נתרן , אשלגן, סידן, מגנזיום, נחושת כלוריד יוני חומצה זרחתית יוני חומצה פחמתית ועוד. המינרלים משמשים כחומר לבניין ופעילות של התאים בגוף. וקיימת תנועה בלתי פוסקת של מינרלים בין רקמת הדם, הנוזל הבין תאי ותוך התאים. לדוגמא, יוני סידן חיוניים לבניית חומר העצם ולהתכווצות של תאי שריר. יונים אלה עוברים אפוא מן הדם אל התאים, ויונים חדשים מגיעים לדם מן המזון.
לכל היונים הנמצאים בפלסמה תפקיד חשוב בשמירה על הלחץ האוסמוטי הכללי של פלסמת הדם, כך שיהיה זהה ללחץ האוסמוטי של התאים, בכדי שתישמר הסביבה הקבועה (הומיאוסטאזיס). ריכוז המינרלים בתאים בהשוואה לריכוז המים בפלסמת הדם מונע בריחה של מים מהתאים, ולהפך, הוא מונע חדירה של עודפי מים מהדם לתאים. חלק מהמינרלים, בעיקר היונים השליליים, תורמים גם לשמירה על הPH הניטרלי (לא חומצי ולא בסיסי) הקבוע של הדם.
חלבוני הפלסמה. סה"כ 9%-7%
החלבונים הם מולקולות גדולות מאוד ולכן אינן יכולות לעבור את קרומי התאים. קיימים בפלסמה סוגים שונים של חלבונים (נבדלים זה מזה בסוג חומצות האמינו המרכיבות אותם, אורך שרשרת חומצות האמינו וכו) האלבומינים הם חלבונים, בעלי תפקיד בשמירת על הלחץ האוסמוטי התקין של הדם.( לחץ אוסמוטי הוא כוח הנדרש להתנגד לתנועת המים באוסמוזה). החלבונים -אלבומינים משמשים גורם המונע יציאה של מים מהדם לנוזל הבין-תאי. ריכוז האלבומין חשוב בכדי להחזיר את מרבית המים העוזבים את מערכת הדם ועוברים אל התאים. (חומרי המזון והגזים עוברים אל התאים בעזרת נוזל הפלסמה( מרבית הנוזל הוא מים).
האלבומינים "מושכים" את המים בחזרה אל מערכת הדם כך שנפח הדם ישאר קבוע. כל עוד ריכוזם בדם נשמר לא תהיה בריחה מוגזמת של מים מהפלסמה.
כאשר אין מספיק אלבומינים, במצב של רעב או מחלה, אין "גורם" אשר ימשוך את המים חזרה אל מערכת הדם והם מצטברים בחללים שבין התאים. הרקמה מתנפחת בעקבות הצטברותם ונוצרת בצקת. כאשר הרעב או המחלה הם ממושכים מצטברים נוזלים רבים המתנקזים מאזור הרקמות אל החלל הגדול ביותר שהוא חלל הבטן. זו הסיבה שנוכל לראות אנשים רזים מאוד , רעבים, עם בטן נפוחה – הנפוחה בנוזל. הגלובולינים הם הנוגדנים (חלבונים) המרכיבים את מערכת החיסון. הנוגדנים המשתתפים בהגנה על הגוף מגורמים זרים. הפיברינוגן הוא חלבון הממלא תפקיד מרכזי ביצירת קרישי דם ועצירת דימומים מכלי דם פצועים. תוצרי הפירוק של מערכת העיכול כמו: סוכר חומצות אמינו ושומנים נמצאים בדם בעיקר כתוצרים של מזונות שהתעכלו במערכת העיכול התחלופה שלהם. בפלזמה גבוהה, משום שהתאים זקוקים להם כל העת לשם חילוף החומרים (הגלוקוז נצרך במיטוכונדריה של התא בתהליך הנשימה בו מופקת אנרגיה. צריכת הגלוקוז עולה בעת פעילות גופנית. הירידה של רמת הגלוקוז גורמת להתפרקות חומר התשמורת גליקוגן המצוי בכבד, ולשחרור של גלוקוז . באופן זה נשמרת רמת הגלוקוז בדם בטווח הרצוי ). התרכובות החנקניות הן תוצרים של תהליכי פירוק שונים , שעיקרם הרס של תאים זקנים ופירוק חלבונים. תרכובות אלה רעילות לגוף והן מסולקות ממנו בשתן. נוכחותם של אנזימים והורמונים שונים בדם משתנה בהתאם לתהליכים שונים המתרחשים בגוף . כמויותיהם בדרך כלל זעירות מאוד.
בדיקת המטוקריט – בדיקה שנועדה לברר אם אמנם קיים יחס תקין בין נוזל הדם הפלסמה לבין התאים. בבדיקה שנעשתה לאדם בריא ,טיפת דם מאצבעו של הנבדק הוכנסה לצינורית זכוכית דקיקה. התאים שהם כבדים בהשוואה לנוזל , שקעו לחציה התחתון של הצינורית , והנוזל תופס את המחצית הנותרת. המטוקריט לא תקין הוא עדות להפרעה או מחלה כלשהי .
ממ"ק[עריכת קוד מקור]
לא מצויין את כמות הממ"ק 77.124.88.119 22:55, 14 בדצמבר 2011 (IST)