שיחה:עלי יסיף

תיקונים: יליד 1946. מתגורר בתל-אביב. היה מורה וסגן מנהל בית הספר התיכון במדרשת שדה בוקר (1971-1975). לספריו יש להוסיף: סיפורי בן-סירא בימי הביניים (הוצאת מאגנס, 1985) ספר הזכרונות: הוא דברי הימים לירחמאל (הוצאת הספרים של אוניברסיטת תל-אביב, 2001). היה פרופסור אורח באוניברסיטאות: אוקספורד, מישיגן, שיקגו, קליפורניה-ברקלי, אוניברסיטת ייל.

ליסיף כשמונים פרסומים.

מופקד הקתדרה לחקר התרבות העממית היהודית ע"ש ברגר באוניברסיטת תל אביב

במרכז מחקריו עומדת הסיפורת העברית של ימי הביניים והוא למעשה החוקר הבולט בתחום זה. מלבד זאת מרבה לעסוק באגדת חז"ל, בסיפורת העממית של ראשית העת החדשה ואף בסיפור העממי הישראלי.

יסיף עמד במרכזם של שני פולמוסים תיאורטיים חשובים. האחד נוגע לספרות חז"ל, והתנהל בעיקר מול האסכולה ההרמנויטית של אגדת חז"ל (שהחוקר המרכזי בה הוא יונה פרנקל מהאוניברסיטה העברית). יסיף טוען כי ניתן לראות באגדת חז"ל יצירת ספרות עממית לכל דבר ועניין וכך יש לחקור אותה, שכן הסיפורת העממית איננה מוגבלת לסיפורת שבעל פה או לשכבות הנמוכות בלבד. פרנקל רואה באגדת חז"ל יצירת ספרות אמנותית, חד פעמית שאין לראות בה חלק מן הקורפוס העממי. פולמוס שני ניהל בעיקר מול היסטוריונים של יהדות ימי הביניים, ביניהם דוד רוסמן, לוציה רספה וראובן בונפיל ובמרכזו העמיד את שאלת האופן שבו יש לעשות שימוש באגדות העם כדי ללמוד מהן על המציאות החברתית. יסיף קרא להיסטוריונים לאמץ את הכלים של חקר הפולקלור, ולחדול מלראות באגדות סוג (בעייתי) של תעודות היסטוריות הצופנות בחובן גרעין של אמת שתפקיד החוקרים לגלות. את האגדות יש לקרוא כביטוי לתשוקות ולפחדים של הקבוצה המספרת ולא כביטוי פשוט של המציאות. כמו כן ביקר את ההיסטוריונים על כך שהם כופים סטטיוּת על האגדות, שמעצם הגדרתן כסיפורת עממית הן ז'אנר דינאמי המשתנה מתקופה לתקופה ומקבוצה לקבוצה.