שיחה:ישראל אנקווה
הוספת נושאשמו בשם הערך כתוב מוזר. אפשר להתווכח על האל"פים, ועל מספר הווי"ם. אבל למה בלי למ"ד? בגוף הערך השם כתוב נכון. אנא צרו אחידות בין השם בגוף הערך, לשם בשם הערך
דיווח על טעות[עריכת קוד מקור]
פרטי הדיווח[עריכת קוד מקור]
שני רבנים בעלי שמות דומים: אנקווה ואלנקוה. ר' ישראל אלנקוה מת כנראה במאה ה-12 בטולידו ומצבת קברו במוזיאון היהודי שם הוא בעל מנורת המאור שהועתק ופורסם ע"י אבוהב מאוחר יותר. עותק מנורת המאור שהודפס ככל הנראה במאה ה-17 מצוי בסיפריה הלאומית בירושלים. ר' אנקווה איננו בעל מנורת המאור.
מקור: רשימת הנפטרים במגפה השחורה בימי הביניים בספרד בסוף המאה ה-12.
דווח על ידי: אבי אלנקוה 104.37.31.34 13:36, 1 במאי 2019 (IDT)
משוב מ-2 במרץ 2022[עריכת קוד מקור]
רבי ישראל אלנקוה הראשון הי"ד מאת: אורי חנניה אלנקוה מו"ז, רבי ישראל אלנקוה הראשון הי"ד ב"ר יוסף, היה מגדולי החכמים בעיר טולידו שבספרד. סבו הוא רבי שמואל אלנקוה הי"ד שהיה מתלמידי הרא"ש ומעיד עם רבי יוסף נחמיאס על אמיתות תשובות הרא"ש וחותם את שמו: אלנקוה. רבי ישראל למד בישיבה שהקים הרא"ש בטולידו, יחד עם נכדי הרא"ש וניניו. השלטון הספרדי העריץ, אסר את רבי ישראל עם רבי יהודה נכד הרא"ש, בהיותם ראשי הקהילה. ראשי השלטון דרשו מהם להתנצר, כוונתם הזדונית היתה, להשפיע בכך על כל בני הקהילה להתנצר. רבי ישראל ורבי יהודה סירבו להמיר את דתם, הם בחרו לקדש שם שמים ברבים. הנוצרים הברברים, העלו אותם על המוקד בכיכר העיר ושרפו אותם עם ספר תורה אשר היה מונח בידיהם. היה זה ביום המר והנמהר: י"ז בתמוז ה'קנ"א, שנת הגירוש הראשון מספרד. בנו של רבי ישראל, הינו רבי אפרים אלנקאוה מתלמסאן אודותיו נספר לקמן. רבי ישראל אלנקוה זצוק"ל, כתב ספר נפלא, ספר מנורת המאור, אלא שכתב היד נעלם, מפאת המאורעות הקשים שהתרחשו בעת ההיא בטולידו. לימים התפרסם הספר מנורת המאור של רבי יצחק אבוהב, שחי שני דורות לאחר מותו של רבי ישראל אלנקוה. בשנת התרפ"ט, הוציא לאור חוקר יהודי בשם אנלאוו, את ספר מנורת המאור הקדמון לרבי ישראל אלנקוה, מכתב יד שמצא. פרקים נבחרים מספר זה, הודפסו בספר ראשית חכמה לרבי אליהו די וידאש. בסיעתא דשמייא, לאחר כשש מאות שנה, הוציא לאור, אחי הרב יוסף אלנקוה, את הספר, בשלושה כרכים מנוקדים בשנת התשע"ב. רבי ישראל אלנקוה נודע גם כמשורר. בהקדמת ספרו מנורת המאור, ובין הפרקים, כתב הרב פתיחות בצורת שיר בנוי לתלפיות, על פי כללי החריזה תוך הקפדה על הכלל: לֹא תַּחֲרוֹז בְּשׁוֹר וּבַחֲמוֹר יַחְדָּיו. כן הקפיד הרב על משקל היתדות והתנועות, משקל אותו שכלל המשורר והמדקדק הדגול, רבי דונש בן לברט. בשירת יהודי ספרד, כל צלעית בשיר מורכבת ממספר קבוע של הברות. החידוש במשקל זה הוא, המבנה הקבוע, בו יש סדר של יתד ותנועה. יתד כולל שוא נע ותנועה. תנועה מסמלת תנועה אחת רגילה. ביתד, החטפים: חטף קמץ, חטף פתח וחטף סגול, יחשבו כמו שוא נע. ו' החיבור, ו' ההיפוך ואות השימוש בראש התיבה (בניקוד: פתח, קמץ, שורוק, צירי וחיריק) יחשבו לעיתים כמו שוא נע. שוא נח לא יחשב במנין התנועות, על כן, נמצא לעיתים שינוקד שוא נח במקום חטף, או שינוקד החטף ויחשב כמו שוא נח. כך גם שוא נע יחשב לעיתים כמו שוא נח, לצורך המשקל. נוכל לראות זאת בפיוט הנפלא המובא לקמן, פיוט שכתב רבי ישראל ונמצא בכתב יד והודפס בספרו: מנורת המאור (מתוך ספרי: סאלי וחכמיה). 2A01:6502:D44C:6339:DD33:623:7435:1B1 10:01, 2 במרץ 2022 (IST)