שיחה:יואב בן צרויה

תוכן הדף אינו נתמך בשפות אחרות.
הוספת נושא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תגובה אחרונה: לפני 6 שנים מאת 31.168.141.18 בנושא חסר קטע

מאיפה בא הניתן לפרש? אני לא יודע מה כתוב במדרשים וכדו' אבל מהמקרא עצמו דיי ברור שדוד מתנגד לתפיסתו של יואב (להרוג וזהו..) אבל הוא לא ממש שולט עליו.. אחרי שיואב הורג את אבשלום ודוד מתאבל, יואב אפילו מאיים בסוג של מרד.. "וַיֹּאמֶר הֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת-פְּנֵי כָל-עֲבָדֶיךָ, הַמְמַלְּטִים אֶת-נַפְשְׁךָ הַיּוֹם, וְאֵת נֶפֶשׁ בָּנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ, וְנֶפֶשׁ נָשֶׁיךָ וְנֶפֶשׁ פִּלַגְשֶׁיךָ. ז לְאַהֲבָה, אֶת-שֹׂנְאֶיךָ, וְלִשְׂנֹא, אֶת-אֹהֲבֶיךָ: כִּי הִגַּדְתָּ הַיּוֹם, כִּי אֵין לְךָ שָׂרִים וַעֲבָדִים--כִּי יָדַעְתִּי הַיּוֹם כִּי לא (לוּא) אַבְשָׁלוֹם חַי וְכֻלָּנוּ הַיּוֹם מֵתִים, כִּי-אָז יָשָׁר בְּעֵינֶיךָ. ח וְעַתָּה קוּם צֵא, וְדַבֵּר עַל-לֵב עֲבָדֶיךָ: {ס} כִּי בַיהוָה נִשְׁבַּעְתִּי כִּי-אֵינְךָ יוֹצֵא, אִם-יָלִין אִישׁ אִתְּךָ הַלַּיְלָה, וְרָעָה לְךָ זֹאת מִכָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר-בָּאָה עָלֶיךָ, מִנְּעֻרֶיךָ עַד-עָתָּה." עם דגש על הסוף..

עד כמה שלי זכור, הוא זכה במשרה בעקבות תפיסת ירושלים, אבל באישבושת, כתוב שהוא היה שר הצבא בזמן הרבה יותר מוקדם. מישהו יודע מה הנכון? טרול רפאים 16:12, 31 ינו' 2005 (UTC)

הפעם הראשונה שיואב מוזכר בספר שמואל,היא בזמן מלחמות שאול ודוד (שמואל א פרק כו). אח"כ יואב מופיע כבר כנציגו הצבאי של דוד, בגבעון ("ישחקו הנערים לפננו" שמואל ב פרק ב). משם ואילך הוא כבר מתפקד כשר צבא דוד.

מה זה פרשנות נוספת?[עריכת קוד מקור]

ויקיפדיה אינה מיועדת לפרסום פרשנות מקורית, שהיא סוג של מחקר ראשוני. אם חוקר או פרשן אומר זאת - ציינו. אם לא - דין תת-הפרק להימחק. נרו יאיר 18:16, 21 בנובמבר 2007 (IST)תגובה

לפי חז"ל, יואב היה איש צדיק שהפקיר את ביתו לעניים[עריכת קוד מקור]

כשמת יואב כתוב שנקבר בביתו במדבר. [מכאן השם לספרו של מאיר שלו]חז"ל אומרים שהרי ביתו לא היה במדבר, ומסבירים שהכוונה שהפקיר את ביתו כמו מדבר שהינו הפקר לכל מי שצריך קורת גג ומחסה.

ייחוסו[עריכת קוד מקור]

תשימו מי היו האחים שלו מאמו, בשביל המשימה של ו'2 ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)תגובה

בוצע בוצעOvedcשיחהאמצו ערך יתום! 12:30, 20 בינואר 2011 (IST)תגובה

צרויה או צרוייה?[עריכת קוד מקור]

בעברית צריך לכתוב צרוייה ―אנונימי לא חתםמש:אנונימי 00:00, 10 בינואר 2000 (IST)תגובה

על פי עיקרי הכתיב חסר הניקוד של האקדמיה ללשון העברית, יו"ד עיצורית לא תיכפל על יד אם קריאה, כגון קיום, קריה. ‏Ovedcשיחהאמצו ערך יתום! 08:58, 9 בדצמבר 2013 (IST)תגובה

למה צרויה ולא בעלה[עריכת קוד מקור]

למה כתוב צרויה ולא שם בעלה?

אפשר לומר שזו תשובה:

  • צרויה הייתה אחות של דוד
  • ולכאן היא היתה צדקת ולכאן לא כתוב את שם בעלה

תבנית:אוריאל וולמן

יחסים אסורים[עריכת קוד מקור]

בין הגרסאות ברשימת תולדות הגרסאות של ערך זה, אחד ההסברים לאחת העריכות (כנראה מחיקה) היתה:
היה כתוב שלדויד היו יחסים אסורים אם בת שבע וגמרא אומרת שזה לא נכון
רק רציתי להעיר כמה הערות בעניין זה:
נתן הנביא אומר לדוד: אתה האיש! דוד אומר "חטאתי"
ונתן אומר לו שאמנם אין לו את העונש שהשית על עצמו בבלי יודעין וכבר אינו בן מות
אבל עליו לשלם ארבעתיים. (כמשפט המקראי למי שגונב כבש ושחטו... המשל של נתן)
חטאתי, בזית את דבר ד' לעשות הרע בעינו ...תשלם.
נכון, מופיעה בגמרא (בפרק במה בהמה יוצאה) אמירת רבי יונתן "כל האומר דוד חטא - אינו אלא טועה."
וראו דברי הרב יואל אליצור על כך (באתר דעת) על כך שעל אמירה זו יש עוררין בגמרא במקומות אחרים: כלומר במשנה, בתלמוד הבבלי, בירושלמי, ובמדרשים. אמנם במאמר זה הוא בסופו של דבר מוצא גם רמזי רמזים בתוך הכתוב, שעל פיהם אפשר לקבל דעה זו, שדוד בעצם לא חטא.
חריפה יותר אמירתו של חגי משגב בויכוח על תנ"ך בגובה העיניים שתפיסה פשטנית זו, שלפיה כל האומר דוד חטא אינו רק טועה אלא הוא חוטא ומחטיא, היא תפיסה פסולה, ונוגדת את ההלכה. לדבריו, לפי ההלכה (במקרה של אשה נשואה החשודה בניאוף) חובה לומר בפה מלא שדוד חטא - אך שב מחטאו והתחרט אליו.

את ספרה שלום לך יפאן, של נעמי קיטרון (לימים נעמי עפרי-קיטרון, ספר מונומנטלי שמחייב לדעתי ערך משלו), פתחה בסיפור על מיסיונרים נוצרים הבאים ליפן ואומרים: "הפסל מלא אבק". הנזירים הבודהיסטים עונים להם: "יש להסיר קודם את האבק מן הבודהא ואז מגיעים אל הבודהא" ועל כך משיב אחד המיסיונרים: "על הבודהא אבק, וגם תוכו אבק".
ויכוח חרשים דומה לזה היה במרכז שתי פרשות מביכות (לדעתי) בכנסת ישראל, בהם התנצחו דתיים וחילונים בפרשנותם לתנ"ך, כל אחד מהצדדים ברור לו שהוא מוסרי ופועל 'ברוח הנביאים' וכל אחד מהצדדים ברור לו שהצד השני טועה ויותר מזה אטוּם, מרוּשע, ומסכן את המשך קיומם בארץ.
פעם אחת בויכוח בין הרב דרוקמן לבין יוסי שריד (ישיבה 274 מיום כ"א טבת תשמ"ד - מסמך).
חיים דרוקמן (שר ממפלגת המפד"ל, ראש ישיבת אור עציון בעבר, בקולו הצרוד): ...אך כמה מדהים הדבר, שמאז החליטה הכנסת לדון בנושא ועד היום נתנה מדינת ישראל פרס למחבר של הצגות כאלה, שפוגעות בערכי היסוד של היהדות, העם והמדינה. חנוך לוין, בעל ההצגות "הפטריוט" ו"הזונה הגדולה מבבל", נבחר על–ידי המועצה לתרבות ולאמנות לקבל את הפרס החשוב והיוקרתי בין הפרסים בתחומי האמנות בישראל. האין הדבר הזה זועק עד לב השמים? מדינת ישראל מעודדת פגיעה בערכי היסוד של היהדות, העם והמדינה – הייתכן? היאומן? האין בדבר זה משום הדלקת אור אדום גדול ביותר לכולנו בתחום הזה?
...רצח, שוד ואונס הם כמעט מעשים שבכל יום. רק לאחרונה זועזענו כולנו ממעשי הרצח של אורלי דובי, תקוה מלכה, ואורי ישראל נהג המונית מלוד. האונס, לרבות אונס קטינות בצורה שפלה ביותר, שליט ברחוב שלנו, ותורת ישראל זועקת על כך, כי "כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה". והאמת טופחת על הפנים, שלא רק "כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה", כי הדברים קשורים זה בזה, ומאונס לרצח המרחק קצר מאוד – והמציאות היומיומית שלנו מוכיחה זאת. האם מחזות כאלה אינם תורמים את תרומתם להתדרדרות הנוראה הזאת? האם פורנוגרפיה המוצגת לעין כול בצורה בהמית, אינה מגרה יצרים ותאוות עד כדי סכנה של פורקנם בצורה השפלה ביותר?
(ואחרי ציטוט מדברי הראי"ה קוק:) תפקיד האמנות לבשם את אוויר העולם ולא לזהם אותו. עליה לגלות את הטוב והיפה שבאדם ולעורר להזדהות אתו ולחיות אותו, ולא חלילה להראות לעין כול את הצדדים המכוערים והשפלים האפשריים של האדם....
אברהם שפירא (מלך השטיחים בקולו הנמוך וקצר הנשימה): ...לא סתם כך אמר דוד המלך: "אשרי האיש אשר במושב לצים לא ישב"... הבה נעשה לעצמנו חשבון נפש על הרצח שקרה בחודש האחרון, ועל מה ולמה רצחו, והתוצאה תהיה, שזה נבע מהפורנוגרפיה וממחזות שלא עלינו, מדברים כבר נגד הקדוש–ברוך–הוא. נגד מה עוד אפשר לדבר? שיעשה מחזה וידבר נגד שונאי ישראל. כבר אין לנו על מה לדבר? נגד השם ומשיחו ? (בביטוי 'משיחו' - הכוונה לדוד המלך, המלך הנבחר על ידי משיחת ראשו בשמן טקסי מיוחד, שהוא המלך הרצוי לקב"ה)
יוסי שריד (אז, חבר כנסת מהמערך, בקולו העמוק והצלול:) ...אגב, אני אומר, אולי באופן הוולגרי ביותר, ששמעתי כאן היום את ההגדרה המהפכנית ביותר, אבל גם האווילית ביותר, ששמעתי אי–פעם בחיי על אופיה של האמנות ועל תפקידה. נאמר כאן שהיא צריכה – שימו לב – לבשם את האווירה. מה זאת אומרת? האם אמנות היא דיאודורנט? היא צריכה לבשם את האווירה? הרב דרוקמן אמר שהאמנות צריכה לבשם את האווירה. ואם כך, חבר הכנסת הרב דרוקמן, בוא ואומר לך: יכול להיות שאתה מבין בהרבה דברים, אבל באמנות אין לך מושג. פשוט לא התוודעת מעולם אל אוצר האמנות האוניברסלי. אילו היית מתוודע אליו, היית יודע שהיצירות החשובות ביותר, הרבות ביותר, ממלאות שליחויות שונות, אחרות, לזמנן, ולא רק לזמנן אלא גם לנצח. אבל שליחות אחת אין הן ממלאות והיא בישום האווירה... אני קראתי עכשיו שוב – ואגב, מדוע לא? – את "1984". שם כותבים ספרים לבישום האווירה. אגב, זו גם ההגדרה של אורוול ב"1984" – כותבים ספרים לבישום האווירה. אבל, אתה יודע מי כותב את הספרים האלה? – מכונות. שם התקינו מכונות מאוד משוכללות שכותבות את הספרים והספרים מבשמים את האווירה. לא בא כבושם הזה! מה שאתה מציע זו הצעה אורוולית, פשוטו כמשמעו. (לא בא כבושם - הוא ציטוט מסיפור מלכת שבא והמלך שלמה, בספר דברי הימים. שריד המשיך:)
...אינני רוצה להביא את הדוגמאות הידועות, אבל באופן סכמטי מאוד אומר, שלמשל, על–פי אמת המידה של הפורנוגרפיה, יהיו קטעים רציניים מאוד בתנ"ך, אולי ספר שלם כמעט, אלא אם כן אנחנו נדרשים לפרשנות של כנסת ישראל. ואז – אתם תחלקו ביניכם את העבודה...
(אחרי התנצחויות שנמחקו מהפרוטוקול) ... חבר הכנסת דרוקמן יש גם הזונה הגדולה מיריחו ולא רק הזונה הגדולה מבבל... ההבדל בינינו הוא הבדל פשוט מאוד, ולכן גם הסמלים שלכם אינם הסמלים שלנו – אני יכול לומר: אינם הסמלים שלי – אלא אם כן אנחנו מודים שאולי איננו מסוגלים לרדת אל נבכי הסימבוליקה או האלגוריה. יכול מאוד להיות, אבל אם אנחנו מקבלים את הדברים כפשוטם, בדברים רבים מאוד אנחנו שתי פלנטות, אפילו בממד הסמלי. אתה ואני איננו שייכים – אינני יודע למה, לאותו עם, לאותה תרבות, לאותה מסורת, לאותם ערכים, לאותן נורמות. בשבילי יש דבר אחד שהוא בראש הסולם, ורק דבר אחד: האדם, הפרט, היחיד. - גורלו, עתידו, קודם כול – חייו, ולכן, כאן אנחנו נפרדים גם בממד הסימבולי, משום שלך יש סימבולים. על כמה מהם דיברת קודם, על עקדת יצחק... עקדת יצחק – זה דבר שמקומם אותי עד אין קץ מעומק נפשי, בדיוק כפי שמקוממת אותי מצדה. אני יכול בהחלט להעריך את קידוש השם ואת מסירות הנפש, אבל לומר כדוגמה שיש ללכת בעקבות מצדה, לחקות את מצדה, להעלות את מצדה אל רום המעלה? בשום פנים ואופן לא, כי אני רואה את מצדה באותה מידה של התקוממות. (וראו הבושם שאחרי הזוהמה - תגובת הרב יובל שרלו שנים רבות אחרי דיון זה בכנסת)


דיון אחר בכנסת על דוד המלך היה בין הסיעות הדתיות לממשלת המערך בעקבות התבטאות של שמעון פרס, הפעם ישירות על נושא בת שבע. הוגשה הצעת אי אמון בממשלת המערך, בידי המפד"ל יהדות התורה ומולדת. "בשל דברי שר החוץ על דוד המלך, נעים זמירות ישראל" (ישיבה 286, מט"ז בטבת תשנ"ה).
אברהם רביץ, יהדות התורה: אבל אני רוצה לומר לכם, שדברים שנאמרו כאן פגעו ביהודים תמימים, יהודים שקמים בבוקר ואומרים תהילים. יש כאלה שמסיימים את ספר תהילים כל יום, פותחים את הספר עם נשיקה, סוגרים את הספר עם נשיקה, ישנים בלילה על מיטתם ואומרים עוד פרק תהילים. היהודים האלה הם יהודים של תהילים. חבר הכנסת שילנסקי יודע מה זה "תהילים זאגער", יהודים שדוד המלך בשבילם הוא קדוש עליון. כל מהותם הרוחנית, תפילתם, יהודים שמתפללים, מתפללים מתוך ספר התפילה אשר בו שזורים דברי דוד המלך. (ואחרי דין ודברים) ...רבותי, אל נתעלם ואל נטאטא אל מתחת לשטיח. יש גם בממשלה הזאת, לא כולם, אבל חלק משריה של הממשלה הזאת דוחפים וממריצים להגיע לידי כך שיקום כאן עם חדש אשר לא ידע את אבותיו. זהו חלק מכל העניין הזה שהוליד אמרות כאלה של זלזול בקודשי ישראל.
זבולון המר (המפד"ל): אם לשיטתו, כביכול, היה שר החוץ לומד מדוד, היה מתייצב בפני העם ובפני כל משפחות הנפגעים מאז הסכם השלום המזויף והפרס המגוחך באוסלו ואומר: חטאתי. אם רוצה שר החוץ ללמוד מדוד המלך, ילמד שדוד אמר לנתן הנביא: חטאתי לה'. ילמד פרס מדוד לומר את האמת, שההסכם שהוא הביא מאוסלו יש לו קשר לפגיעה גדולה בהרבה משפחות. יהיה לו האומץ להודות ולא התחבולה לעסוק בהסחת הדעת. לא לירות אש למקום אחר וליצור מהומה, אלא לעשות חשבון נפש... אילו רצה שר החוץ ללמוד מדוד, מגדולי ישראל שבכל הדורות, קדוש ישראל, נעים זמירות ישראל, יאמר כדוד: חטאתי. ולא נכון היה מצדו ומצד ראש הממשלה לקבל את פרס נובל כאשר שוטר פלשתיני יורה בחייל ישראלי, כאשר אנשי "פתח" עושים לינץ' לחייל ברמאללה, אנשי "חמאס" מציגים בצחוק ובאכזריות את רצח החייל וקסמן, השם ייקום דמו, וכאשר הטרור הורג בכל יום בחסות ההסכם ובכיסויו.
משרד החינוך שקל להוריד את לימודי התנ"ך בבתי-הספר התיכוניים באמצעות בחינות הבגרות. שרה אחת הציעה להוריד את ספר יהושע מתוכנית הלימודים. מדריך תנועת נוער אחת קרע את ספר התנ"ך לפני כמה חודשים, כדי להדהים את חניכיו. אלה רק דוגמאות איך שר החוץ יכול להגיע להשתלחות באחד מגדולי עמנו. לכן נצביע אי-אמון בממשלה...
נעמי חזן (מרץ): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הצעת האי-אמון הזאת היא אחת מהצעות האי-אמון הבעייתיות ביותר שידעה ההיסטוריה של כנסת ישראל. אני מוכרחה להודות שאני לא יודעת אם לצחוק או לבכות. אתחיל בזה שאצחק. אני צוחקת משום שהמאבק הגדול ביותר היום של מדינת ישראל, על כל גוני הקשת הפוליטית שבה, הוא המאבק נגד הפונדמנטליזם, הקיצוניות הדתית האסלאמית. והנה באים חברי כנסת והופכים את שמעון פרס לסלמן רושדי של היהדות. מעניין ביותר. פתאום תפסו מונופול על פרשנות התנ"ך, מנסים בפה מלא לעוות אפילו את הפשט. את סוף השבוע ביליתי בקריאה נהדרת, ממש מופלאה, של ספר שמואל א' וספר שמואל ב'. קראתי ונדהמתי ונהניתי. חשבתי על כל מיני פרשנויות. קראתי גם פרשנים למיניהם. אני חושבת לעצמי, פונדמנטליזם בכנסת ישראל? הכיצד? איך אפשר? התנ"ך הזה והספרים האלה מאפשרים חופש מחשבה, יצירתיות, והם באמת מפגן אדיר של חוכמת ישראל. באיזה מקום כל זה הלך לאיבוד בהצעת האי-אמון הזאת? אני מוכרחה להודות, לא נותר לי אלא לצחוק. אבל חשבתי פעם נוספת ואמרתי לעצמי: צריך לבכות...


בעבר, סברתי שיש לומר מתוך הדברים בסוגיה שרבי יונתן לא רק שלא הקטין את חטאו של דוד, אלא אף הגדיל אותו.
כאומר: כל האומר דוד חטא באופן רשמי - אינו אלא טועה, שכן אמנם על פי הסעיף הזה - הוא לא אשם, ועל פי הסעיף ההוא - גם כן אינו אשם.
ולמרות זאת הנביא מתייחס אליו במלוא החומרה. ללמדך: אינך יכול ללכת בקטנוניות לפי האותיות הקטנות של החוק ותוך כדי זה להרוג אדם נאמן לך, ולנאוף עם אשתו בעוד זה נמצא בשדה הקרב. זהו החטא הגדול ביותר, לחשוב שאינך חוטא. (ובלשון חז"ל: נבל ברשות התורה)
וגם, ויחד עם זה, בהשוואה למעשה שאול אנו למדים גם את גודלה של התשובה, של החרטה ויחד עם זה את תוצאותיו ההרסניות של חטאים מסוג זה, בפרט על ידי מנהיגים, לכל עמם.
וגם את גודלה של מסורתנו שאינה בוחלת ומפחדת לספר את הדברים כהווייתם. גם נגד 'גדולי האומה'.
כך סברתי - הם דברי רבי יונתן. אבל בהתבוננות חוזרת - קשה להולמם: ואכן מפורש, יש מן התנאים והאמוראים המשתדלים ליפות את התמונה, אף שאחרים חולקים עליהם:
על הכתוב: 'מדוע בזית את דבר ה' בעינַי?! את אוריה החתי הכית בחרב! ואת אשתו לקחת לך לאשה! ואתו הרגת בחרב בני עמון!
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:
כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, שנאמר 'ויהי דוד לכל דרכיו משכיל - וה' עמו'.
אפשר חטא בא לידו - ושכינה עמו?
אלא: מה אני מקיים 'מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע וגו'? - שביקש לעשות, ולא עשה!!
אמר רב: רבי (כלומר: רבי יהודה הנשיא), דאתי מדוד - מהפך ודריש בזכותיה דדוד:
מדוע בזית את דבר ה' לעשות הרע... - רבי אומר:
משונה 'רעה' זו מכל רעות שבתורה, שכל רעות שבתורה כתיב בהו 'ויעש' וכאן כתיב 'לעשות'?
- שביקש לעשות, ולא עשה!!
את אוריה החתי הכית בחרב - שהיה לך לדונו בסנהדרין - ולא דנת.
ואת אשתו לקחת לך לאשה - ליקוחין יש לך בה...
דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל היוצא למלחמת בית דוד - כותב גט כריתות לאשתו,
שנאמר: ואת עשרת חריצי החלב האלה תביא לשר האלף ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח.
מאי 'ערובתם'?
תני רב יוסף: דברים המעורבים בינו לבינה.
ואותו הרגת בחרב בני עמון - מה חרב בני עמון אי אתה נענש עליו? - אף אוריה החתי אי אתה נענש עליו!
מאי טעמא? - מורד במלכות הוה! דאמר ליה: (ויאמר אוריה אל דוד, הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות...) 'ואדוני יואב ועבדי אדוני על פני השדה חונים ואני אבוא אל ביתי לאכל ולשתות ולשכב עם אשתי? חיך וחי-נפשך אם אעשה את הדבר הזה?!
אמר רב: כי מעיינת ביה בדוד - לא משכחת ביה בר מדאוריה, דכתיב: ...אשר עשה דוד את הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוהו כל ימי חייו רק בדבר אוריה החתי.
אביי קשישא רמי דרב אדרב: מי אמר רב הכי? והאמר רב 'קיבל דוד לשון הרע'? - קשיא.
גופא: רב אמר: קיבל דוד לשון הרע
דכתיב: ויאמר לו המלך איפוא הוא? ויאמר ציבא אל המלך: הנה הוא בית מכיר בן עמיאל ב'לו דבר',
וכתיב וישלח המלך ויקחהו מבית מכיר בן עמיאל מ'לו דבר'.
מכדי? חזייה דשקרא הוא! כי הדר - אלשין עילויה.
מאי טעמא קיבלה מיניה? - דכתיב: ויאמר המלך ואיה בן אדוניך ויאמר ציבא אל המלך הנה יושב בירושלים. - כי אמר: היום ישיבו לי בית ישראל את ממלכות אבי!
ומנא לן דקיבל מיניה? דכתיב: ויאמר המלך - הנה לך כל אשר למפיבושת. ויאמר ציבא: השתחויתי! אמצא חן בעיניך אדוני המלך.
עד כאן.
-- (משתמש:פשוט [משה]שיחה) • י"ט בחשוון ה'תשע"ז • 07:14, 20 בנובמבר 2016 (IST)תגובה

משוב מ-3 בספטמבר 2017[עריכת קוד מקור]

לצערי ערך זה לוקה בעמימות.הכותב כותב השערות לסיבה בגללה הרג יואב את עמשא בצורה מעורפלת שמכיון שהוא חשב שעמשא לא היה ראוי לתפקיד לכן הוא היה מורד במלכות.בגמרא במסכת סנהדרין דף מ"ט מפורשים הדברים בצורה ברורה- שהסיבה שיואב הרג את עמשא היתה מכיון שהוא ראה בו מורד במלכות בכך הוא התמהמה בכינוס הצבא למלחמה בקרב עם שבע בן בכרי(בויקיפדיה בערך של עמשא בן יתר ישנה יותר בהירות בכיוון זה).עם זאת מציינת הגמרא שעמשא עיכב את הגיוס עקב היות העם עוסק בתלמוד תורה(ואכן הוא דרש מפסוק רק חזק ואמץ שבמקרה של ביטול תורה ניתן לעכב את הגיוס על אף הוראת המלך).ועם כל זאת עדיין הגמרא לא מקבלת את זה שיואב היה חייב מיתה עקב הריגת עמשא וזאת עקב העובדה שהוא סבר שעמשא היה מורד במלכות ואף אם הוא טעה בכך לא ניתן היה להורגו מכיון שהוא לא היה מותרה על כך(כך משתמע מדברי התוספות שם). הגמרא שם מגיעה למסקנה שהסיבה שבגללה נתחייב יואב מיתה היתה עקב תמיכתו באדוניה בן חגית ובכך הוא היה מורד במלכות מכיון שזה היה בניגוד לדעתו של דוד המלך. עוד מוסיפה הגמרא שרצונו הפנימי של יואב היה לתמוך באבשלום אם כי רצון זה לא בא לידי ביטוי(ביקש לנטות ולא נטה).עם זאת לא זה מה שהגדיר את יואב כמורד במלכות אלא תמיכתו המפורשת באדוניה בן חגית. בילקוט מעם לועז בהתחלת מלכים מובא מדרש בו כתוב על יואב שהיה שקול כראש הסנהדרין. ובמותו נעשו כל ישראל כמדבר.ההדגשה כאן הינה על יקוב הדין את ההר.עם כל מעלותיו וגדלותו של יואב הוא לא נמלט מדינו של המורד במלכות. 93.173.43.77 23:30, 3 בספטמבר 2017 (IDT)תגובה

חסר קטע[עריכת קוד מקור]

חסר עוד אזכור של יואב בגמרא על מלחמתו בבני עמון במסכת בבא בתרא פרק שני (דף כא-כו איפושהו שם) על כך שלא הרג את כולם אלא רק את הזכרים בעקבות טעות של המלמד שלו 31.168.141.18 01:53, 12 בדצמבר 2017 (IST)תגובה