במה מדובר. מכיוון שלא מצאתי את הציטוט ולא ספר שיש בו מספר פרקים כזה, או ציטוט דומה, או שם דומה שמתאים לנאמר, מחקתי. אם מישהו רוצה להפנות, אשמח לראות. -- (משתמש:פשוט [משה] • שיחה) • י"ט באייר ה'תשע"ד • 06:08, 19 במאי 2014 (IDT)תגובה
לפני שנים אחדות, בעת שעבדתי על ביאור כתבים קבליים בויקיטקסט נתקלתי בביטוי כגרגיר החרדל, ולהפתעתי גיליתי שאינו מצוי במקורותינו, ואילו הוא כן מופיע בכתבים נוצריים.
אך היום מצאתי מקור יהודי לכך שגרגיר הוא אכן חרדל. ומצאתי מקורות לכך שהתרגום הנוצרי מיוונית לא היה במקורו על חרדל. ולכן גם התרגום החוזר לעברית הוא לאו דווקא "כגרגיר החרדל" אלא זהו ביטוי שאול מכתבי היהודים של ימי הביניים.
לסיום רציתי לשאול אם מישהו יודע מהיכן אנו מייחסים את החרדל למוסטארד? האם לשם זה קיימות מקבילות בארמית ובערבית (ובאכדית או מצרית או אוגריתית או בבלית)? האם יש השערות לגבי שמו העברי (שכן אינו מופיע בתנ"ך בשם זה)? והיווני? ומהי האתילוגיה של השם? -- (משתמש:פשוט [משה] • שיחה) • י"ט באייר ה'תשע"ד • 06:08, 19 במאי 2014 (IDT)תגובה
יש אתר באנגלית ששמו 'זרעי חרדל' והוא עוסק בדבורים. אבל מעבר לכך, לא הצלחתי למצוא דבר בעניין החרדל והדבורים, מחוץ לסוגיה התלמודית בבבא בתרא.
כל סוכות, מאז ימי ילדותי ועד עתה, כשאמא שלי (ששמה דבורה, תחיה לאורך ימים בטוב ובנעימים), מוציאה את העוף בחרדל, (ומשום מה, תמיד היא מכינה את זה בסוכות) מיד מתכנסים הדבורים סביב, ומצטרפים לאושפיזין, ואנחנו מיד סוגרים ומכסים את הסיר בשכבה של מגבות, עד לרגע שנרצה לאכול, (וכל שנה עוד אחת מבנות המשפחה הופכת צמחונית או טבעונית... בלי קשר לעוף זה.)
מצאתי אתרים שונים המסבירים את הסוגיה התלמודית בצורה עילגת ולעתים נלעגת. אני מקווה שמתוך ההסבר על התהליך המתואר בגמרא, הסברתי גם את הסוגיה בקצרה ובבהירות.
