שיחה:השרפה בבסיס מבוא שילה

מקורות

הערך נכתב על סמך הפרטים שבקטעי העיתונות הנזכרים בו וכן לפי ידע אישי. יואב ר. - שיחה 14:52, 6 באוקטובר 2015 (IDT)

תודה על הערך, מדוע התאונה של חיל האוויר רלבנטית אליו ? ‏Tomtom‏ ‏ • שיחה 16:30, 6 באוקטובר 2015 (IDT)

גם אני לא מצאתי רלוונטיות, והסרתי משפט זה (אך כותב הערך החזירו). דוד שי - שיחה 20:22, 6 באוקטובר 2015 (IDT)

גם בעיניי הרלוונטיות של האסון האווירי מאוד בספק. 109.160.149.46 20:24, 6 באוקטובר 2015 (IDT)

אין דמיון בין התאונות, אך אני סבור שיש מקום לציין את התאונה האווירית משום תוצאותיה הטרגיות והסמיכות היחסית בזמנים בין התאונות. ידוע לי ששתי התאונות נכרכו יחד בזיכרון של אנשים רבים. כמו כן מדובר במשפט אחד בלבד, לא בפסקה שלמה. יואב ר. - שיחה 20:30, 6 באוקטובר 2015 (IDT)

ואף על פי כן, אין שום קשר בין התאונות, שארבע וחצי שנים מפרידות ביניהן ואופיין שונה, ולכן אין הצדקה לאזכור התאונה האווירית. כאשר ייכתב ערך על התאונה האווירית, יופיעו שתיהן בקטגוריה משותפת, ויהיה די בכך. דוד שי - שיחה 06:25, 7 באוקטובר 2015 (IDT)

שתי התאונות נקשרו בזיכרון עם בסיס מבוא שילה, כפי שראיתי באיזכורים שונים באינטרנט, ודי בכך כדי לציין את האחת בקצרה בערך על האחרת (ונא לא לבנות על ערך על הבסיס, כי הוא לא ייכתב כיוון שאין בנמצא מידע מספיק עליו). יואב ר. - שיחה 09:13, 7 באוקטובר 2015 (IDT)

יואב, תודה על הערך. האם לדעתך, יש מקום להזכיר את התנגשות המסוקים שבה נספו 7 אנשים צוות אוויר בערך 1990 בישראל וגם בערך 22 באפריל? לעניין המחלוקת כאן, אני במקרים גבוליים (כמו זה) בעד לכבד את רצונו של כותב הערך. אגסי - שיחה 01:33, 8 באוקטובר 2015 (IDT)

תשובה לשאלה, באיחור רב - כן. יואב ר. - שיחה 18:40, 26 בנובמבר 2015 (IST)

הערה אישית

זמן קצר לפני האסון הוצבתי לשרת בגדוד תותחנים שנמצא בבסיס מבוא שילה. חבריי לגדוד ואני נקראנו לשמש כנושאי ארונות בהלוויות קורבנות השריפה. יואב ר. - שיחה 14:53, 6 באוקטובר 2015 (IDT)

אני משוכנע, שהחוויה מאוד לא נעימה לך והדיון בנושא לא יהיה לך נעים לעולם. ולגבי הערך, בכול זאת תצטרך לדון בפרטיו באופן ענייני, כאילו הנושא מרוחק ממך. אני מאחל לך הצלחה בעניין ומודה לך שתרמת ערך חשוב זה. 109.160.149.46 20:26, 6 באוקטובר 2015 (IDT)

אינני סבור שהחוויה האישית שלי מאז משפיעה על שיקול דעתי כאן. יואב ר. - שיחה 20:33, 6 באוקטובר 2015 (IDT)

יואב ר., זה אומר שאתה הייתה בגד"כ? באיזה סוללה? Itaygur - שיחה 18:48, 5 בנובמבר 2015 (IST)

גדוד 55, סוללה א'. יואב ר. - שיחה 23:48, 5 בנובמבר 2015 (IST)

אני הייתי בסוללה ב'. בלילה של השריפה היינו במחנה נועם ליד יריחו וכל היום למחרת כל הסוללה התארגנה למשמרי כבוד ללוויות. באותו יום גם דילגנו למבוא שילה. אני ועוד אחד מהסוללה היינו היחידים שלא השתתפנו בלוויות. מאוחר יותר נודע לי למה - אמא שלי נפטרה חצי שנה קודם לכן ודוד שלו נהרג בפיגוע באותה תקופה ובגלל זה גילו רגישות ולא נתנו לנו להשתתף בלוויות. כמה חודשים קודם לכן הסוללה שלנו ישבה במבנה שנשרף. אני זוכר אותו. למעשה אלו היו שני מבנים שחוברו לאחד עם מסדרון ארוך לאורכו. פשוט מלכודת מוות. החיילים שנספו היו ממפקדת האגד. Itaygur - שיחה 13:30, 6 בנובמבר 2015 (IST)

אתה ממחזור אוגוסט 1983 ? יואב ר. - שיחה 14:46, 6 בנובמבר 2015 (IST)

נכון Itaygur - שיחה 15:29, 6 בנובמבר 2015 (IST)

אני זוכר כעת שנפגשנו בגדוד. פה נפגשנו שוב. עולם קטן. יואב ר. - שיחה 22:33, 6 בנובמבר 2015 (IST)

קטן מאוד Itaygur - שיחה 23:06, 6 בנובמבר 2015 (IST)

שאלה

אם שדות התעופה המוזכרים בערך נבנו בשנות השבעים, מדוע כותב הערך מתעקש לכנותם "חדשים"? (בתור יליד שנות השבעים, אני ממש לא חש שאני חדש או צעיר...) 109.160.149.46 20:27, 6 באוקטובר 2015 (IDT)

בפרספקטיבה היסטורית אלו שדות תעופה חדשים (נדמה לי שלא הוקמו לחיל האוויר בסיסים אחרים מאז), והם חדשים גם בכך שבאו במקום השדות בסיני שפונו בהתאם להסכם השלום עם מצרים. יואב ר. - שיחה 20:33, 6 באוקטובר 2015 (IDT)

ואיך הקורא אמור להבין פרספקטיבה היסטורית, שלא הוסברה לו? וותר על המילה "חדשים". די לקרוא לשדות תעופה אלו "שדות תעופה צבאיים, שנבנו בשנות השבעים". 109.160.149.188 20:40, 6 באוקטובר 2015 (IDT)

טוב, זה לא חשוב כל כך. יואב ר. - שיחה 20:41, 6 באוקטובר 2015 (IDT)

פריקסט

פריקסט זה חומר פלסטי? אני חושב שיש כאן בלבול. זה כינוי לצורת בנייה בבטון, לא? ראובן מ. - שיחה 20:38, 6 באוקטובר 2015 (IDT)

כעיקרון אתה צודק. עם זאת, זה שם החומר שצוין בעיתונות התקופה כחומר ממנו נבנו קירות המבנה. יואב ר. - שיחה 20:43, 6 באוקטובר 2015 (IDT)

פריקסט = Pre cast = יצוק מראש. אולי זה לא חייב להיות אלמנט מבטון? אולי...109.160.149.188 20:45, 6 באוקטובר 2015 (IDT)

הפולמוס הדתי על השריפה

אם זכרוני אינו מטעה אותי, אחד מחברי הכנסת של ש"ס לקח די קשה את זה, שקיום מצווה גרם לשריפה. הוא אמר מעל בימת הכנסת, שהשריפה נגרמה בשל "פריצות הבנות בצה"ל". היה קטע לא נעים שם, שכדאי להזכיר בערך. 109.160.149.188 20:42, 6 באוקטובר 2015 (IDT)

אפשר, אבל צריך מקור לאותה אמירה. יואב ר. - שיחה 20:43, 6 באוקטובר 2015 (IDT)

כנראה שמדובר בחבר הכנסת שמעון בן שלמה, שלפי הערך על אודותיו, נהג לומר זאת בכול מני הזדמנויות, שבהן חיילים מהרגו. מצאתי בנתיים באינטרנט, שהוא אמר זאת על הרג חיילים בלבנון ושזו הייתה תרומתו לדיוני ועדת החוץ והביטחון. 109.160.149.188 20:56, 6 באוקטובר 2015 (IDT)

טוב. אפשר לרדת מהעניין. מהאינטרנט אני לומד, שהאיש אמנם אמר דברים כאלו, אבל 1) הוא אמר אותם כל שני וחמישי על כל דבר ו-2) בגלל זה הוא עף מש"ס, מצא אוהדים רק בנטורי קרטא ולא עבר את אחוז החסימה כמנהיג סיעה עצמאית. דהיינו, דעת מיעוט בטלה בשישים. 109.160.149.188 21:03, 6 באוקטובר 2015 (IDT)

עוד הערה אישית- הייתי שם במבנה עצמו

אני ניצול מהאסון הארור הזה. אז ככה: היה מדובר בפריקסט. עשוי ברובו מפלסטיק וחומרים זולים. כמוהו היו הרבה מאד בצה"ל באותה התקופה. למבנה הארוך היו למיטב זכרוני שלושה פתחים: פתח צפוני, פתח דרומי, ופתח אמצעי דרך השירותים והמקלחות. יש פה הרבה מאד אי דיוקים לצערי. במחילה מכבודכם. אני הייתי שם. ונפגעתי קל בלבד משאיפת עשן וטראומה. בליל השריפה, היה נר שני של חנוכה. כשעתיים לפני השריפה היתה הפסקת חשמל כללית בבסיס. הפרט הזה חשוב כפי שתראו להלן. גורם השריפה היה נר חנוכה בוער שהושאר דולק בחדר על ידי חייל וחיילת שעזבו את המקום ל"עיסוקיהם". החדר שבער היה ממוקם בצד המזרחי המבנה, קרוב לאמצע המבנה. הנר נפל / נשמט על מגבת, המגבת הדליקה חפצים אחרים. מטען האש במבנה היה עצום: בנוסף לקירות והרצפה הדליקה, היה שם גם המון ציוד, שקש"ים דליקים, ציוד אישי של חיילים, וכמובן תחמושת אישית ואם איני טועה גם רימונים באפודים. השריפה פרצה לאחר חצות. כשכולם ישנו. כעת יש לדעת: במרחק של כ- 80-100 מטרים צפונית הייתה ממוקמת עמדת שמירה ש"ג של הבסיס עם שני שומרים. לא נעים לומר: אבל הם ככל הנראה ישנו שנת ישרים. אני הכרתי את שניהם. היה לילה קר מאד. והיה שם בוטקה קטן של שמירה. בחוץ היעה קור אימים. ולכן הגיוני מאד שהם ניקרו או נרדמו. היות והיתה הפסקת חשמל והיה חושך גמור בשטח הבסיס, ממש אפילה, ניתן היה לראות אפילו גפרור ממרחק גדול מאד. לא כל שכן מבנה בוער. בכל מקרה- לא מהשומרים באה ההתרעה על השריפה, כי אם ממני ומאחרים שיצאו ראשונים מהמבנה או ראו מבחוץ את המבנה בוער כי היו ערים בתוקף תפקידם.

אני אישית התעוררתי מתחושת מחנק קשה. הייתי מבולבל מאד אבל אני זוכר שצעקתי והערתי את חבריי לחדר (נהגים מסופחים), ופניתי לצאת מהמבנה. אחד מהם היה בן עירי, נהג מילואים ממוצא גאורגי שפגשתי אח"כ והודה לי שלמעשה הצלתי את חייו. לקח לי זמן להבין מה בעצם קורה, שהמבנה בוער. ועד שהבנתי הייתי בחסך חמור של חמצן. הניסיון הראשון להימלט מהמבנה דרך השירותים שהיו באמצע המבנה נכשל: ראיתי שם להבות אש ועשן כבד. תחושת המחנק והחוסר בחמצן גברה. ובלית ברירה פניתי להימלט דרך הפרוזדור. הפרוזדור גם היה מוצף עשן וחום אימים. חום כבד מאד. חוסר בחמצן. הגעתי בערך לאמצע הדרך כשהרגשתי שאני לא יכול יותר ושאני עומד לקרוס. למזלי, או למרבה הנס, עד היום אני לא יודע להסביר את זה, מצאתי כוחות אדירים בתוכי ודחפתי את עצמי על הטיפות חמצן האחרונות שלי החוצה. את המטרים האחרונים עשיתי ליד להבות ממש בעשן כבד בלי לראות כלום. נפלתי החוצה מהמדרגות בכניסה שלא ראיתי וכמו נולדתי מחדש: אוויר צח וצונן נכנס לריאות. אחרי כמה שניות של עילפון התעשתתי ורצתי למגורי אנשי הקבע להזעיק עזרה. יכול להיות שמה שבאמת הציל אותי הוא שהייתי אז בכושר גופני מעולה, לא עישנתי, ולא נהגתי להתכרבל בשק"ש ולכסות את הראש. היות ולא הכרתי היטב את הבסיס ואת המבנה - דפקתי תחילה על דלת השירותים, עד שהבנתי שאלו שירותים. והמשכתי לדלתות של חדרים בהן ישנו עדיין אנשי קבע וקצינים. הערתי כמה ומלמלתי משהו - ויצאתי החוצה. המראות שראיתי היו מזוויעים. המבנה כולו בער בלהבות שהגיעו לגובה של כ-10 מטרים ויותר. ראיתי את ניסיונות החילוץ המתוארים בכתבה של חזי סגן מפקד האגד. הייתי עד לשיחת טלפון שביצע למפקד האגד שהיה בביתו על ידי סגנו חזי באמצעות קרון קשר. הייתי עד לכל מה שקרה אחר כך. השתתפתי בתחקירי מצ"ח שקרו אח"כ. אין ספק שהטראומה היתה קשה מאד. מאז אני מתנחם בעובדה שאולי בעצם זה שהערתי אנשים שישנו כ-20 מטרים מהמבנה הבוער ולא הרגישו באסון המתחולל - אולי עצם הפעולה שלי הצילה מישהו.

אגב, בזמנו ע"פ תחקיר אלוף פיקוד המרכז מצנע, שהוצג בחדר האוכל בבסיס כמה שבועות לאחר האסון, הסתבר שאני הייתי הראשון לצאת מהמבנה הבוער.